טיוטה:ספרי לימוד בישראל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מקורות לא עדכניים, התמקדות בהצגת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, תרגמת.
| |
ספרי הלימוד המשמשים את בתי הספר בישראל יוצאים לאור בהוצאת או בפיקוח משרד החינוך.
היסטוריה
עריכהחוק לימוד חובה[1] מקנה חינוך חינם וחובה לכל ילדי ישראל מגיל 3 עד 17, מהגן ועד כיתה י"ב.[2]
היחס לערבים בספרי הלימוד
עריכהמניתוח של ספרי לימוד ישראליים שנערך בשנת 2000 על ידי המכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך בית ספרי, מצא כי בספרי הלימוד הממלכתיים בישראל, מדינת ישראל הוגדרה כמדינה יהודית עצמאית בשטח ארץ ישראל והעלייה לארץ מעולם לא הוטלה בספק. מצד שני גם לא הייתה אינדוקטרינציה כנגד ערבים כעם, והאסלאם, התרבות הערבית ותרומתם של הערבים לתרבות האנושית הוצגו באור חיובי. באף אחד מספרי הלימוד בכל מגזרי החברה הישראלית לא הייתה קריאה לאלימות או למלחמה, וספרים רבים אף מבטאים את הכמיהה לשלום בין ישראל למדינות ערב.[3] ככלל, בספרי הלימוד לבתי הספר הממלכתיים יש מאמץ להסיר סטריאוטיפים ולחנך לסובלנות. לעומת זאת, במספר ספרי לימוד של הציבור החרדי מצאו החוקרים שמות גנאי, דעות קדומות, ביטויים פטרוניים וחוסר כבוד כלפי ערבים,[4] ובחלק מהספרים בחינוך החרדי הוצגו היחסים בין ערבים ליהודים במונחים שליליים.[5]
על פי הדיווח, האסלאם מתואר בכבוד הן בזרם החינוך הממלכתי והן בזרם החינוך ממלכתי דתי; ספרים רבים מתארים בפירוט כיצד מוחמד הקים את דת האסלאם ומסבירים את יסודותיה באופן עובדתי ואובייקטיבי. ספרים רבים מדגישים היבטים חיוביים באסלאם. הלשון היא עובדתית ונטולת מונחים פוגעניים או סטריאוטיפים. אתרים הקדושים ליהודים וגם למוסלמים אינם מוצגים כיהודים בלבד, ונלמדת גם זיקתם של הערבים לאתרים אלו. התלמידים אף לומדים על הזיקה של המוסלמים לירושלים, אם כי הדגש הוא על ההיבט הדתי ולא הפוליטי.[4]
ישנם סיפורים רבים המתארים חברויות בין יהודים לערבים בארצות ערב ובישראל גם בעתות מלחמה, ישנם סיפורים על יהודים המסייעים לערבים בחיי היומיום ובמלחמה, וכן סיפורים על ערבים המצילים יהודים מפגיעה פיזית ומסייעים להם לשמור על דתם ועל זהותם. באנתולוגיות ספרותיות רבות יש סיפורים על חיי היומיום של ערבים שנכתבו על־ידי סופרים ערבים. חלק מהסיפורים עוסקים במתחים שנוצרו בעקבות המעבר מחברה מסורתית על ערכיה ומנהגיה, לחברה מערבית מודרנית.
ספרי לימוד לכל הגילאים מתוארות מלחמות ישראל כמלחמות הגנה מוצדקות שהערבים אחראים להן באופן בלעדי.[6] עזיבתם של ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות מיוחסת לעובדה שהערבים ברחו מבתיהם; רק בספרי לימוד בודדים נאמר שחלק מהפליטים גורשו על ידי ישראל או נאלצו לברוח בגלל איומים. חלקם אינם מזכירים כלל את עזיבתם של ערביי הארץ.[7]
- עדכון 2001
ב-CMIP ציינו כי בספרי הלימוד החדשים לא צוינו שינויים שליליים בכל הנוגע לתדמית הערבים, תיאור הסכסוך, הצגת האסלאם, שאלות של מלחמה ושלום וחינוך לסובלנות ופיוס; להפך, המגמות החיוביות שצוינו בדו"ח הקודם התחזקו. ספרי הלימוד של החינוך החרדי המשיכו להשתמש בשפה שמשדרת אווירה של עליונות.
מפות ישראל כללו את כל השטח שבין הים התיכון לנהר הירדן. ספרי לימוד רבים הראו מפות של המזרח התיכון כשעליהן מופיע רק שמה של ישראל, בעוד שטחי מדינות ערב שמסביב נותרו ללא תיאור.[8]
מחקרים אחרים
עריכהבמאמרו "השתקפות דמות הערבי ויחסי יהודים-ערבים במקראות", חקרו שמואל זולטק ודניאל בר-טל מאוניברסיטת תל אביב 124 מקראות ששימשו בבתי ספר בישראל; הם הגיעו למסקנה שדורות של יהודים ישראלים למדו השקפה שלילית על הערבים, ולעיתים קרובות אף את שלילת הלגיטימיות שלהם. לטענתם, הערבים מוצגים בספרי הלימוד הללו כפרימיטיביים, נחותים לעומת היהודים, אלימים, לא מהימנים, פנאטיים, בוגדניים ותוקפניים. בעוד שהמקראות בבתי הספר היסודיים כמעט ולא הזכירו ערבים, המקראות בבתי הספר התיכוניים שסיקרו את הסכסוך הישראלי-ערבי הציגו על ערבים בצורה שלילית, עקשנית ובלתי מתפשרת.[9]
נורית פלד-אלחנן, פרופסור ללשון וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, פרסמה בשנת 2012 את הספר "פלסטין בספרי בית ספר ישראלים: אידאולוגיה ותעמולה בחינוך",[10] המתאר את חקר התוכן של ספרי בית ספר ישראלים. היא טוענת כי הספרים מקדמים גזענות ודימויים שליליים נגד ערבים, וכי הם מכינים צעירים ישראלים לשירות החובה שלהם. לאחר בחינת "מאות על־גבי מאות" ספרים, טוענת פלד-אלחנן כי לא מצאה תצלום אחד המתאר ערבי כ"אדם נורמלי". היא מצהירה כי הממצא החשוב ביותר בספרים שחקרה נוגע לנרטיב ההיסטורי של האירועים ב-1948, השנה שבה התרחשה מלחמת העצמאות. לטענתה, הרג פלסטינים מתואר כמשהו שהיה הכרחי להישרדותה של המדינה היהודית המתהווה. "זה לא שהטבחים מוכחשים, הם מוצגים בספרי בתי הספר הישראלים כמשהו שבטווח הארוך היה טוב למדינה היהודית".[11] "הגרסה הישראלית לאירועים מוצהרת כעובדות אובייקטיביות, בעוד שהגרסאות הערביות-פלסטיניות מוצהרות כאפשרות הממוסגרת בפתיחים כמו 'לפי הגרסה הערבית'... [או] 'פרשת דיר יאסין הפכה למיתוס בנרטיב הפלסטיני ... דימוי שלילי מחריד של הכובש היהודי בעיני ערביי ישראל'.[10]
בהתייחס למחקרים קודמים על ספרי לימוד ישראליים, קובעת פלד-אלחנן כי למרות כמה סימני שיפור בשנות ה-90 של המאה ה-20, הספרים העדכניים יותר אינם מתעלמים אך מצדיקים נושאים כמו הנכבה. לדוגמה, בכל הספרים המזכירים את דיר יאסין, הסיבה להצדקת הטבח היא: "הטבח של פלסטינים ידידותיים הביאה לבריחתם של פלסטינים אחרים, מה שאפשר הקמת מדינה יהודית קוהרנטית".[12]
היא גם מצהירה כי בניגוד לתקווה של מחקרים קודמים ל"'הופעתו של נרטיב חדש בספרי ההיסטוריה [הישראלים]'... כמה מספרי בית הספר העדכניים ביותר (2003–2009) נסוגים למקורות מ'הדור הראשון' [שנות ה-50] – כאשר מידע ארכיוני היה פחות נגיש – והם, כמוהם, 'גדושים בהטיה, דעות קדומות, שגיאות ומצגי שווא'".[13]
בשנת 2013 דווח כי הוצאות ספרי לימוד למדעים בישראל קיבלו הוראה להסיר פרטים על "רבייה אנושית, מניעת היריון ומחלות מין מספרי לימוד למדעים המשמשים בחטיבות הביניים הממלכתיות דתיות, וכן ממדריכי המורים שלהן".[14]
ספרי לימוד בערבית
עריכהלפי דו"ח משנת 2011 של האגודה לתרבות ערבית, ספרי לימוד בערבית היו מיועדים לתלמידי כיתות ג' עד ט' בבתי הספר בישראל הכילו לפחות 16,255 טעויות. הדו"ח התבסס על עיון ובחינה של ספרי לימוד בכל המקצועות על ידי ועדה בראשות ד"ר אליאס עטאללה. מנהלת האגודה, ד"ר ראודה עטאללה, אמרה כי הממצאים אינם מפתיעים, שכן הם דומים לממצאי מחקר קודם שפורסם בנובמבר 2009, בו דווח כי נמצאו יותר מ-4,000 טעויות בשפה ובתחביר בספרי הלימוד בערבית לתלמידי כיתות ב'. בתי ספר. החוקרים דיווחו גם על האופן שבו נידונות הזהויות התרבותית והלאומית של התלמידים הערבים; לדוגמה, בספרי הלימוד נכתב שיהודים ולא־יהודים חיים בגליל, אך המילה "ערבי" לעולם לא מוזכרת. ד"ר ג'ורג' מנצור, שבחן את ספרי הלימוד בהיסטוריה, אמר כי הם מתעלמים מנוכחותו של עם ערבי-פלסטיני בישראל ומדגישים את הארץ המובטחת של העם היהודי: "יש תהליך של דה-פלסטיניזציה, הנחלת הנרטיב הציוני ומיזעור התרבות הערבית", טען ד"ר מנצור.[15]
הוראת הסכסוך הערבי-ישראלי
עריכהבאופן כללי, הכיבוש הישראלי כמעט ולא מוזכר בספרי הלימוד הישראליים או בבחינות הבגרות, כך עולה ממחקר של פרופסור אבנר בן-עמוס מאוניברסיטת תל אביב. חייהם ונקודת המבט של הפלסטינים מוזכרים לעיתים רחוקות, גישה אותה הוא מכנה "הכחשה פרשנית". ברוב ספרי הלימוד הישראליים, "השליטה היהודית ומעמדם הנחות של הפלסטינים מופיעים כמצב טבעי, מובן מאליו, שאין צורך לחשוב עליו."[16]
על פי המחקר של בן-עמוס, אחד מספרי הלימוד המרכזיים באזרחות המשמשים בבתי ספר תיכוניים ישראלים אינו מטפל כלל בזכויות המוגבלות של מיליוני הפלסטינים החיים ביהודה ושומרון תחת הכיבוש הצבאי הישראלי. הסוגיה הכללית יותר של הכיבוש נדונה במהדורה קודמת של ספר לימוד זה, אך הדיון הישראלי בנוגע לכיבוש צומצם לכמה משפטים במהדורות האחרונות, במהלך כהונתם של שרי חינוך מהימין. ספר לימוד ישראלי אחר באזרחות השמיט לחלוטין את הדיון על המחלוקת בנוגע לכיבוש. במבחני הבגרות בתיכונים הממלכתיים בעשרים השנים האחרונות, לא הופיעה אף שאלה לגבי הגבלת זכויות הפלסטינים. בחינות הבגרות בגאוגרפיה מתעלמות מהקו הירוק ומהפלסטינים.[16]
מינוח הנכבה
עריכהישראל הורתה להסיר את המילה "נכבה" מספרי הלימוד הערבים הישראלים. המונח הוכנס בספרים המיועדים לבתי ספר ערביים בשנת 2007, בזמן כהונת יולי תמיר ממפלגת העבודה כשרת החינוך. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נימק את המחיקה בכך שהמונח הוא "תעמולה נגד ישראל".[17]
הספר "הלאומיות ב': בונים מדינה במזרח התיכון", בהוצאת מרכז זלמן שזר,[18] אושר לכיתות י"א ו-י"ב על ידי משרד החינוך והופץ לחנויות ברחבי הארץ לשימוש בבתי ספר תיכוניים. עם זאת, שר החינוך גדעון סער הורה לבחון מחדש את תוכנו של הספר, ומשרד החינוך נקט בצעד חריג של הורדת הספר מהמדפים ולאחר מכן של עריכתו. בין השינויים, הוסר המונח "טיהור אתני" ביחס לנכבה וכעת הוא מתייחס במקום זאת למדיניות מאורגנת של גירוש על ידי מיליציה יהודית מלפני הקמת המדינה. [19]
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ CMIP 2000 report, p. 9: "The Compulsory Education Law adopted in 1949, extended in 1968, 1979 and 1999"
- ^ Or Kashti (25 בדצמבר 2007). "Knesset extends compulsory education law to 12th grade". Haaretz. נבדק ב-25 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ CMIP 2000 report, p. 6 Center for Monitoring the Impact of Peace report
- ^ 1 2 CMIP 2000 report, p. 7
- ^ Arabs and Palestinians in Israeli Textbooks, September 2000 Report by Center for Monitoring the Impact of Peace (also available at ), p.10
- ^ CMIP 2000 report, p. 76
- ^ CMIP 2000 report, p. 78
- ^ 2002 Update by CMIP
- ^ דניאל בר־טל, שמואל זולטק, השתקפות דמות הערבי ויחסי יהודים־ערבים במקראות, מגמות לב, מכון הנרייטה סאלד, 1989, עמ' 301-317; len traubman. "Reports on Palestinian kids' hatred grossly exaggerated". J. The Jewish News of Northern California. נבדק ב-16 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 נורית פלד-אלחנן, Palestine in Israeli School Books: Ideology and Propaganda in Education, לונדון: Tauris Academic Studies, 2012 (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים"
)
- ^ Sherwood, Harriet (7 באוגוסט 2011). "Academic claims Israeli school textbooks contain bias". The Guardian. נבדק ב-8 באוגוסט 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Palestine in Israeli School Books, p. 178
- ^ Palestine in Israeli School Books, p. 228
- ^ Lior Dattel and Yarden Skop (Haaretz), Israeli Science Textbook Publishers Ordered To Censor Human Reproduction, הפורוורד, 3 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^ Jack Khoury (9 במאי 2011). "Israel textbooks in Arabic are full of mistakes". Haaretz. אורכב מ-המקור ב-2011-05-14. נבדק ב-25 במרץ 2014.
{{cite news}}: (עזרה)ג'קי חורי, בספרי הלימוד בבתי ספר יסודיים במגזר הערבי יש אלפי שגיאות כתיב, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2009 - ^ 1 2 Haaretz, 21 June 2020 In Israeli Textbooks, the Palestinians Are All but Invisible: A Study by Avner Ben-Amos of Tel Aviv University Shows that the Occupation is Rarely Mentioned in History, Civics or Geography Textbooks
- ^ "Israel bans "catastrophe" term from Arab schools". Reuters. 2009-07-22.
- ^ הלאומיות ב': בונים מדינה במזרח התיכון, באתר חנות הספרים של מרכז זלמן שזר
- ^ Haaretz, 19 Oct. 2009 |Israel Pulls Textbook With Chapter on Nakba
קישורים חיצוניים
עריכה- How Israel teaches its children to hate, July 26, 2019, Middle East Monitor