ויקיפדיה

טימגנס

טימגנס[1] מאלכסנדריה (Timagenes, ביוונית: Τιμαγένης[2]) היה סופר יווני-אלכסנדרוני, היסטוריון ומורה לרטוריקה מהמאה ה-1 לפנה"ס.

טימגנס
Τιμαγένης
לידה המאה ה־1 לפנה״ס
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־1 לפנה״ס
אלבנו לזיאלה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

רוב הידוע כיום על טימגנס מקורו בסודא[3], הלקסיקון הביזנטי מהמאה ה-10 לספירה. טימגנס נולד באלכסנדריה. אביו היה בנקאי, שהיה משולב באדמיניסטרציה המלכותית של בית תלמי. הידיעה מהסודא, לפיה נטען כי טימגנס היה מצרי, נבעה כנראה מחוגים עוינים לו, שניסו להמעיט מערכו, אולם ייתכן כי הכוונה הייתה שהוא היה תושב מצרים, אבל לא היה אזרח העיר אלכסנדריה.[4]

בזמן המסע של גביניוס לאלכסנדריה בשנת 56 לפנה"ס תחת פומפיוס הגדול, הוא נלקח כשבוי לרומא אחרי כיבוש מצרים, כנראה בגלל מעורבותו בפוליטיקה המצרית, שהייתה למורת רוחו של גביניוס.[5] הוא הובא לרומא, שם נקנה על ידי פאוסטוס (אנ')[6], בנו של סולה.

בתקופת השבי שלו, עבד טימגנס כטבח ולאחר מכן כנושא אפריון.[7][8] אחר כך שוחרר והתפרסם כרטור והיסטוריון. הוא היה איש רוח ברומא בתקופת פומפיוס עצמו ואחריו בזמנו של אוגוסטוס קיסר, ולאחר מכן בזמנו של הרטוריקן היהודי הסיציליאני קייקיליוס[9].

טימגנס היה ביחסים קרובים עם מרקוס אנטוניוס ואוגוסטוס. על ידי טימגנס, הכיר אנטוניוס את אלכסאס איש לאודיקיה, שנשלח אל הורדוס, ערק והוצא להורג על ידי אוגוסטוס.[10] בימי אוגוסטוס הוא לימד רטוריקה והיה מקובל בחוגי החברה הרומית הגבוהה.

הפילוסוף הרומאי סנקה, בחיבורו "על הכעס"[11], מספר על יחסיו של טימגנס עם אוגוסטוס: טימגנס העיר כמה הערות עוינות על הקיסר אוגוסטוס עצמו, אשתו וכל משפחתו. שנינותו הרשלנית עברה מאיש לאיש בחופשיות ולעיתים קרובות היה אוגוסטוס מזהיר אותו שלשונו חייבת להיות זהירה יותר. כאשר המשיך, אסר עליו את הכניסה לארמון.

לדברי פלוטרכוס[12], סר חינו של טימגנס בעיני אוגוסטוס, לא בשל חופשיות מוגזמת בנאומו, אלא רק בגלל שאימץ מנהג טיפשי לעולם לא לדבר ברצינות, אלא תמיד בגסות, בכל הזדמנות שהקיסר רצה בחברתו, כשהוא מצהיר שנועם ההומור שלו הוא הסיבה לאהדתו בחצר הקיסר.

גם המשורר הרומי הורטיוס[13] הזכיר את לשונו החריפה והעוקצנית של טימגנס. על פי הסודא, גורש טימגנס מבית הספר לרטוריקה שלו על שדיבר באופן חופשי מדי, ובילה את זמנו באזור כפרי של טוסקולום[14]. את מקומו בראשות בית הספר שלו ירש חברו אסיניוס פוליו[15].

לדברי סנקה[11], לפוליו היה ריב עם טימגנס, אולם מכיוון שנפל מאיגרא רמה, היה מוכן לאסוף אותו אל חיקו ולהעניק לו מקלט, והסיבה היחידה שסיים את הריב, הייתה שאוגוסטוס התחיל עם טימגנס ריב משלו. טימגנס נטר טינה לקיסר, אולם אף אחד לא פחד להיות חברו ולא התרחק ממנו כאדם ארור והוא היה נערץ על ידי כל העיר. הוא חי עד גיל זקנה בביתו של פוליו. הוא ערך קריאות של ההיסטוריה שכתב ואילו את הספרים שכתב על אוגוסטוס שרף באש[8]. אוגוסטוס נשא את כל זה בסבלנות ואפילו לא התרגש מהעובדה ששמו הטוב והישגיו הותקפו. הוא לא התלונן כנגד המארח של אויבו, הוא רק אמר לאסיניוס פוליו: "אתה מחזיק חיית פרא", וכשזה ניסה למצוא תירוץ, עצר אותו אוגוסטוס ואמר: "תהנה, פוליו ידידי, תהנה!" וכשפוליו הצהיר, "אם תצוה עלי, אשלול ממנו מיד את הבית", ענה לו אוגוסטוס: "אתה חושב שהייתי עושה זאת, כשהיה זה אני ששיקם את החברות ביניכם?".

על פי סנקה, טימגנס לא אהב את הצלחת הרומאים וטען שרק בגלל דבר אחד הוא מצטער על השריפות בעיר רומא – מכיוון שהוא יודע שיבנו בניינים יותר טובים מאלה שעלו באש.[16] ייתכן והיה אחד היוונים, שעל פי ליוויוס[17] העדיפו את הפרתים על הרומאים.[18]

על פי הסודא, טימגנס מת באלבאנום (או דרפאנום[19] או דבאנום[7], שבאוסרואנה במסופוטמיה). הוא הוזמן לארוחה וכשניסה להקיא לאחריה, נחנק ומת.[20] ההיסטוריון אוגורס כתב ספר על חייו של טימגנס.[21]

זיהוי

עריכה

הסודא מציינת שני אנשים נוספים בשם "טימגנס":

  • טימגנס, היסטוריון שכתב חיבור בן 5 ספרים על אתרים לאורך חופי כל הימים.[22]
  • טימגנס או טימוגנס איש מילטוס, היסטוריון ורטוריקן שכתב חיבור בן 3 ספרים על הירקלאה שבפונטוס (אנ') ואנשיה החשובים, וכמו כן גם מכתבים.[23]

סופר אלמוני (פסאודו-פלוטרכוס) מזכיר את "טימגנס הסורי"[24], שכתב על תולדות הגאלים. מבין ארבעת הסופרים הללו, הנזכרים בשם "טימגנס", קרוב לוודאי שהרטוריקן האלכסנדרוני, ההיסטוריון שכתב על האתרים בחופים, והסורי הם אותו אדם.[7] יש סבירות שמקום מותו במזרח הוא שגרם לכך שנקרא "סורי" על ידי הסופר האלמוני.[25]

טימגנס ההיסטוריון

עריכה

טימגנס היה אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר של התקופה ההלניסטית וראשית הקיסרות הרומית.[4] הוא היה היסטוריון נכבד, שמבחינת הקונספציה של היסטוריה אוניברסלית המשיך שורה של היסטוריונים חשובים, כמו אגתארכידס ופוסידוניוס. מכמה הערות בספר "גאוגרפיקה" של סטראבון, ניתן להסיק שלטימגנס הייתה נטייה לתיאורים סנסציוניים ושסטראבון העדיף מקורות אחרים על פניו: במקרה אחד את פסידוניוס[26] ובמקרה אחר את מגסתנס[27].[18]

על פי הסודא, טימגנס כתב הרבה ספרים. הוא היה ידוע היטב לסופרים מאוחרים יותר, יוונים, ואפילו יותר מהם, לטיניים. פרסומו העיקרי היה כהיסטוריון. כל חיבוריו אבדו וגם שמותיהם לא נודעו.[28] רק שם אחד מספריו של טימגנס נזכר במפורש, בלקסיקון הגאוגרפי של סטפנוס בערך "מיליאי" (Μιλύαι): "אנשי מיליאי נקראו קודם לכן סולימים, לפי טימאגנס בספר הראשון של 'המלכים'". אולם מתקבל על הדעת שאין זה שמו המלא של החיבור, שהיווה היסטוריה אוניברסלית ובמרכזה שושלות המלכים בממלכות היווניות-מוקדוניות. מעט מאוד קטעים נשתמרו מהחיבור של טימגנס. המאורע הקדום ביותר הנזכר בהם מתייחס לפלישת אלכסנדר הגדול להודו (אצל קורטיוס רופוס[29]) ואילו המאורע המאוחר ביותר קשור לנטישת תלמי אאולטס את מצרים[30] בשנת 58 לפנה"ס. לא ניתן לדעת עד היכן הגיע התיאור בחיבור.[18]

סנקה מכנה את טימגנס "סופר היסטוריה".[11] פליניוס הזקן השתמש בו כמקור לנתונים גאוגרפיים.[31] קווינטיליאנוס[32], הרטור הלטיני המהולל של התקופה הפלאווית (המחצית השנייה של המאה ה-1 לספירה), מבליט רשימה של סופרים יוונים, שמסתימת בטימגנס[33] ומפליג בערכו של טימגנס כמחדש פניה של ההיסטוריוגרפיה (שבח שמכוון בעיקר לכישרונו הספרותי וסגנונו) לאחר ששקעה במשך תקופה ארוכה מאז ימי קלייטרכוס, ההיסטוריון האלכסנדרוני שקדם לו. במקום אחר הוא מצטט את טימגנס באומרו שמוזיקה היא האמנות העתיקה ביותר הקשורה לספרות.[34]

ההיסטוריון אמיאנוס מרקלינוס מהמאה ה-4 לספירה משבח את טימגנס על חריצותו האופיינית ליוונים ואומר עליו ש"יווני הוא גם בדקדוקו במלאכה גם בלשונו, וליקט מן הספרים למיניהם את הדברים הללו, שזמן רב נעלמו מעיני הבריות".[35]

טימגנס על היהודים

עריכה

טימגנס הוא הסופר האלכסנדרוני-יווני היחיד שיחסו ליהודים לא היה עוין.[36] שלושה קטעים של טימגנס שמתייחסים לתולדות היהודים מצוטטים אצל יוסף בן מתתיהו:

  • בספר "נגד אפיון", מזכיר יוסף בן מתתיהו את טימגנס בין ההיסטוריונים שדנו בביזת בית המקדש בירושלים בשנת 169 לפנה"ס על ידי אנטיוכוס אפיפנס וטענו שאנטיוכוס אכן בזז את המקדש משום שהיה לו מחסור בכסף ובכך הפר ברית שהייתה לו עם היהודים.[37]
ארסיטובולוס ומדיניותו מוצגים על ידי טימגנס באור חיובי, וזאת בניגוד לדברים האחרים האמורים עליו אצל יוספוס, סיפורים שליליים שניקולאוס איש דמשק היה מקורם.[18] נראה כי מבחינת טימגנס, מילה נחשבת יהודית בעליל והייתה האמצעי המכריע והטבעי לגמרי להטמעת בני עם לא יהודי בתוך העם היהודי. אין באפיון האוהד של אריסטובולוס שום נימה עוינת ובדומה לכך גם דעתו על המילה.[39]
  • ב"קדמוניות היהודים", מזכיר אותו יוסף בן מתתיהו גם כאחד ממקורותיו שמציין שבמלחמתו של אלכסנדר ינאי בתלמי התשיעי, נהרגו 50 אלף איש מהצבא היהודי של אלכסנדר, בניגוד לדיווח של מקורות אחרים, שנקבו במספר 30 אלף.[40]
ההגזמה של טימגנס במספר החללים תואמת את נטייתו לסנסציוניות, המוכרת מתיאורים אחרים שלו. ייתכן וניתן לגלות את עקבותיו גם בקטע הקודם למניין ההרוגים, בו יוספוס מספר שאלכסנדר אסף כ-50 אלף חיילים יהודים, אולם "לדברי אחרים" 80 אלף.[41] מכיוון שטימגנס טען בהמשך שנהרגו 50 אלף, יש להניח שגם כאן הוא היה זה, או מאלה, שנקבו במספר הגדול יותר.[42]

הרושם המתקבל מקטעים אלה על היהודים הוא שהם קשורים להיסטוריה הלניסטית כללית.[42] לא נמצאים בהם סימני אי אהדה ליהודים וכך בעצם טימגנס הוא הסופר היווני-אלכסנדרוני היחיד שאינו מדבר בגנות היהודים, אם כי בניגוד לסופרים האחרים ממצרים, לא היה טימגנס ממוצא מצרי, אלא יווני.[43]

לקריאה נוספת

עריכה
  • מנחם שטרן, טימאגנס מאלכסנדריה כמקור לתולדות מלכות בית חשמונאי, בתוך יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשנ"ג (1993); עמ' 15-3.
  • מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XL. Timagenes, pp. 222-226
  • Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Timagenes, volume 3, p. 1131, p.1132, The Ancient Library
  • Charles Anthon, A Classical Dictionary: Containing an Account of the Principal Proper Names mentioned in Ancient Authors of the Greeks and Romans (1848), Timagenes, p.1343, p.1344

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ התעתיק הרווח בעברית הוא טימאגנס, אך עם זאת ניתן למצוא תעתיקים נוספים: תימאגנס בתרגום אברהם שליט ל"קדמוניות היהודים", ספר 13, סעיף 344; טימגניס בתרגום יעקב נפתלי שמחוני ל"נגד אפיון"; טימאגינס בתרגום יוסף ליבס ל"חיי אישים", אנטוניוס, עב.
  2. ^ טימגנס במלעיל, ההטעמה ביוונית נמצאת בהברה הלפני-אחרונה.
  3. ^ סודא, טימגנס – Suidas, s.v. Τιμαγένης
  4. ^ 1 2 מנחם שטרן, טימאגנס מאלכסנדריה כמקור לתולדות מלכות בית חשמונאי, בתוך יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, עמ' 6.
  5. ^ אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) נגד אפיון, כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 387.
  6. ^ על פי יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר א, פרק ז, פסקאות ד, ו: פאוסטוס היה הראשון שהיה בו אומץ לעלות על חומת הר הבית בזמן כיבוש ירושלים על ידי פומפיוס הגדול בשנת 63 לפנה"ס. על גבורתו זו קיבל מפומפיוס מתנות יקרות.
  7. ^ 1 2 3 Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Timagenes, volume 3, p. 1131, The Ancient Library
  8. ^ 1 2 Seneca the elder, Controversiae, 10, 5, 21-22
  9. ^ סודא, קייקיליוס – Suidas, s.v. Κεκίλιος
  10. ^ פלוטרכוס, חיי אישים, אנטוניוס, עב.
  11. ^ 1 2 3 Seneca, De Ira, iii. 23
  12. ^ Plutarch, De Adulatore et Amico, c. 27
  13. ^ Horace, EPISTLE, XIX, 15-16
  14. ^ סודא, טוסקולום – Suidas, s.v. Τουσκλάνῳ
  15. ^ סודא, פוליון – Suidas, s.v. Πωλίων
  16. ^ סנקה, מכתבי מוסר, 91, סעיף 13
  17. ^ ליוויוס, תולדות רומא, ספר ט, פרק 18, סעיף 6.
  18. ^ 1 2 3 4 מנחם שטרן, טימאגנס מאלכסנדריה כמקור לתולדות מלכות בית חשמונאי, בתוך יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, עמ' 7.
  19. ^ Charles Anthon, A Classical Dictionary, Timagenes, p.1344
  20. ^ סודא – Suidas, s.v. Σφηνωθείς
  21. ^ סודא, אוגורס – Suidas, s.v. Εὐαγόρας
  22. ^ סודא, טימגנס – Suidas, s.v. Τιμαγένης
  23. ^ סודא, טימגנס או טימוגנס – Suidas, s.v. Τιμαγένης ἢ Τιμογένης
  24. ^ Pseudo-Plutarch, De fluviis,c. 6
  25. ^ Smith, Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, Timagenes, volume 3, p. 1132, The Ancient Library
  26. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 4, פרק 1, סעיף 13.
  27. ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 15, פרק 1, סעיף 57.
  28. ^ אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) נגד אפיון, כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 387.
  29. ^ Curtius Rufus, IX, 5:21
  30. ^ פלוטרכוס, חיי אישים, פומפיוס, מט, 7.
  31. ^ (Plinius, Naturalis Historia, III, 23 (XIX, 132
  32. ^ Quintilianus, Institutio Oratoria, X, 1, 75
  33. ^ מנחם שטרן בתוך עיונים בהיסטוריוגרפיה, מרכז שזר, ירושלים תשמ"ח; עמ' 42.
  34. ^ Quintilianus, Institutio Oratoria, I, 10:10
  35. ^ אמיאנוס מארקלינוס, דברי-הימים, ספר חמישה-עשר, פרק ט, סעיף 2; תרגמה מרומית שרה דבורצקי, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ד 1974; עמ' 49 (Ammianus Marcellinus, XV, 9:2).
  36. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XL. Timagenes, p. 223
  37. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק ז.
  38. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יא, פסקה ג, סעיף 319.
  39. ^ פטר שפר, יוּדוֹפובּיה - גישות כלפי היהודים בעולם העתיק (מאנגלית: להד לזר); פרק 5 מילה; ספריית "הילל בן-חיים" הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010; עמ' 143.
  40. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יב, פסקה ה, סעיף 344.
  41. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 13, פרק יב, פסקה ד, סעיף 337.
  42. ^ 1 2 מנחם שטרן, טימאגנס מאלכסנדריה כמקור לתולדות מלכות בית חשמונאי, בתוך יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, עמ' 11.
  43. ^ מנחם שטרן, טימאגנס מאלכסנדריה כמקור לתולדות מלכות בית חשמונאי, בתוך יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד, עמ' 13-12.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טימגנס&oldid=36498528"