פתיחת התפריט הראשי

אופרת סבון

(הופנה מהדף טלנובלה)
תמונה מהסדרה ימי חיינו משנת 1968

אופרת סבוןאנגלית: Soap Opera) היא סוגה של סדרות טלוויזיה או רדיו בהמשכים המתאפיינת בנרטיב בדיוני, מלודרמטי. אופרות הסבון עוסקות בדרך כלל ביחסים בין הדמויות המרכזיות, ועלילתן לא חותרת לסיום או מוסר השכל החיצוני ליחסים אלו. הנרטיב של אופרות סבון מתמקד לרוב בדמויות רבות, שאף אחת מהן אינה הכרחית,[1] ובקווי עלילה מקבילים שמתפתחים מפרק לפרק. באופן מסורתי אופרות סבון לא עסקו בנושאים אקטואליים או חברתיים, אלא התמקדו בעולם הפנימי של הסדרה, שבמקרים רבים ממוקד בבתים או במקומות העבודה של הדמויות. עם זאת, החל משנות השמונים הופקו גם אופרות סבון שעוסקות בין השאר בנושאים חברתיים,[1] כגון איסטאנדרס שעוסקת בנושאים חברתיים בבריטניה וכל ילדיי שהייתה מתוכניות הטלוויזיה הראשונות שעסקו ביחס החברה האמריקנית למחלת האיידס.

היסטוריהעריכה

אופרות הסבון הראשונות הופקו החל משנות ה-30 של המאה ה-20 כתוכניות רדיו. הראשונה מביניהן הייתה Painted Dreams, שהופקה על ידי אירנה פיליפס (אנ') עבור תחנת הרדיו WGN בשיקגו.[2] פיליפס ואנשי רדיו אחרים, כגון פרנק המרט, זיהו את הצורך השיווקי בתוכניות בוקר שיכוונו לקהל יעד של עקרות בית ויאפשרו למפרסמים לקדם דרכן מוצרים שהם החשיבו לספציפיים עבור קהל זה. כך למשל, סדרת הרדיו "בטי ובוב" של הזוג המרט שודרה בשנים 1932–1940 בחסות מוצרי מזון של ג'נרל מילס ו-Ma Perkins שודרה בחסות אבקת הכביסה אוקסידול. Guiding Light של פיליפס מומנה באמצעות חסויות של פרוקטר אנד גמבל ו-Today's Children, גם כן של פיליפס, שודרה בחסות פילסברי. השחקנים בסדרות שימשו פעמים רבות כפרזנטורים של מוצרי חברות החסות, והחברות השתמשו גם במוצרים ממותגים (מרצ'נדייז) המלווים בדמויות החברה.[2] הקשר בין מוצרי הסבון לבין סדרות הרדיו, שמומנו מתוך מחשבה על פרסום ייעודי לעקרות בית, הוא זה שנתן לסוגה את שמה, "אופרת סבון".[1]

בשנות הארבעים אופרות הסבון הרדיופוניות זכו לפופולריות, ובארצות הברית שודרו כ-30 סדרות רדיו שונות לקהל של כ-20 מיליון מאזינים, בעיקר בשעות הבוקר והצהריים.[2] עם הפופולריות הגוברת החלה גם ביקורת על איכות הסדרות ועל הקשר ההדוק עם תעשיית הפרסום. גם מחוץ לארצות הברית אופרות סבון הפכו לפופולריות. בבריטניה, תחנת הרדיו BBC 4 החלה ב-1950 לשדר את The Archers,ששידורה נמשך עד היום, שישה ימים בשבוע. עם שידורים לאורך כמעט 70 שנה, ויותר מ-19,000 פרקים, היא נחשבת לאופרת הסבון הארוכה ביותר.[3]

בשנות החמישים הופיעו אופרות הסבון הטלוויזיוניות הראשונות. בארצות הברית הסדרה These Are My Children מ-1949, הייתה הראשונה שהוקרנה בטלוויזיה. חלק מאופרות הסבון ששודרו ברדיו הוסבו לטלוויזיה. כך היה ב-1952 עם Guiding Light, שהמשיכה להיות משודרת עד 2009 ומחזיקה בשיא גינס לאופרת הסבון הטלוויזיונית הארוכה ביותר.[4]

הקשר בין המפרסמים לסוגה נמשך גם במדיום החדש. כך למשל, As the World Turns, ששודרה ב-CBS החל מ-1956, הופקה עד 2008 על ידי פרוקטר אנד גמבל. סדרה זו הייתה גם הראשונה שפרקיה נמשכו חצי שעה, כפול מהאורך של פרקי אופרות סבון עד אז.[2]

בעוד שמרבית הצופים באופרות סבון היו נשים, עם השינויים בחברה הם החלו לפנות לקהל מגוון יותר. סקר שנערך ב-1981 הראה שרק 70 אחוז מצופי אופרות סבון בארצות הברית הם נשים.[2] בעוד שקהל היעד העיקרי של אופרות סבון בעבר היו נשים לבנות שאינן עובדות, הסוגה הפכה לפופולרית בקרב קהלים מגוונים יותר מבחינה אתנית, וגם בקרב קהלים מחוץ לארצות הברית. הגיוון של הקהל והשינויים החברתיים - בין השאר, העובדה שיותר נשים יצאו לעבוד - הביאו החל משנות ה-70 לדעיכה של אופרות סבון המשודרות בשעות היום, לצד פופולריות גוברת של אלה המשודרות בשעות הערב המוקדמות ואף בפריים טיים, כגון דאלאס ושושלת. בבריטניה, אופרות סבון החלו להיות משודרות בערב כבר בשנות השישים. Coronation Street, שמשודרת ב-ITV בשעות הערב מאז דצמבר 1960 ועד היום, מחזיקה בשיא גינס לאופרת הסבון הטלוויזיונית הארוכה ביותר שעדיין משודרת.[5] באוסטרליה, שכנים שכנים משודרת מ-1985 ועד היום בשעות הערב המוקדמות.

מאפייניםעריכה

אופרות הסבון מאופיינות בהיעדר קו עלילה בעל קשת סיפורית מוגדרת והן לא חותרות לסיום מוגדר מראש.[6] הסדרה בנויה כפרקים (אפיזודות) העוסקים על פי רוב בחייה של קבוצת אנשים החולקים מקום עבודה, מקום מגורים, קשרי משפחה וכדומה. היא מתרחשת לרוב בתוך מרחב מסוים (כגון הבתים של הדמויות) שהצופים יכולים לזהות. הדרמה מבוססת על הקשרים בין הדמויות וכוללת אהבות, רומנטיקה, בגידות, תככים בין-אישיים ומזימות עסקיות. לרוב מתקיים מתח בין הריאליזם של הדרמה לבין ההגזמה המלודרמטית.[6] במקרים רבים מספר קווי עלילה מתרחשים במקביל, מתערבבים ומשתלבים זה בזה.

הפקה של אופרות סבון קלאסיות, ובמיוחד אלה שמשודרות מספר ימים בשבוע ובשעות הבוקר, צריכה להסתדר עם תקציב נמוך יחסית לפרק, ולכן ערכי ההפקה שלהן עשויים להיות נמוכים יחסית. איכות המשחק והבימוי בסדרות אלה ספגה לעיתים קרובות ביקורת. הצילומים מתבצעים לרוב באולפנים עם תפאורות קבועות. אופרות סבון המשודרות אחת לשבוע ובשעות הפריים טיים עשויות להנות מתקציב גדול יותר, ולהישען על שחקני טלוויזיה וקולנוע מפורסמים יותר.

סינדרום הגדילה המואצתעריכה

"סינדרום הגדילה המואצת" (SORAS - Soap Opera Rapid Aging Syndrome) הוא כינוי להאצה של תהליך ההתפתחות של דמות בסדרה, באופן שאינו תואם את ההתפתחות הכרונולוגית של הסדרה. פרקטיקה זו, שרווחה בעיקר באופרות סבון שמשודרות בשעות הבוקר, מאפשרת ליוצרי הסדרה לדלג על תהליכי התפתחות שחסרים ערך מלודרמטי, כגון התפתחותם של ילדים.

לדוגמה, בסדרה As the World Turns, תום יוז נולד ב-1961 וב-1970 הוא כבר היה סטודנט בקולג' ונלחם במלחמת וייטנאם. בסדרה צעירים חסרי מנוח, בילי אבוט נולד ב-1993 ושש שנים לאחר מכן הוא היה בן 16. בעוד שקפיצות בזמן והתקדמות לא ליניארית של העלילה הם דבר מקובל ביצירות רבות, ה"סינדרום" מתייחס למצב שבו ההתפתחות הכרונולוגית של דמות אחת או יותר אינה תואמת לכרונולוגיה הכללית של הסדרה.

Supersoapעריכה

הכינוי "Supersoap" או "סבוניית על" דבק באופרות הסבון שפותחו החל מסוף שנות השבעים ושודרו בפריים טיים, כגון שושלת ודאלאס. בניגוד לאופרות הסבון ששודרו עד אז, סדרות אלה שודרו אחת לשבוע ולא באופן יום-יומי. התקציב וערכי ההפקה שלהן היו גבוהים משמעותית מאלה של אופרות הסבון של שעות היום. בשונה מאופרות הסבון היומיות, סדרות אלה הורכבו מעונות ויצאו להפסקה בקיץ. כדי למשוך את הצופים צופה לחזור לצפות בסדרה בעונה הבאה, פרקי סיום העונה הסתיימו לעיתים קרובות בקליף האנגר, כלומר בסיום מותח במיוחד ובלתי פתור. דוגמה לכך היא הרצח של המסתורי של ג'יי אר יואינג בפרק האחרון של העונה השנייה של דאלאס.

טלנובלהעריכה

דרמות הטלוויזיה דוברות הספרדית והפורטוגזית, המכונות טלנובלות, החלו להופיע כבר בשנות החמישים באמריקה הלטינית, והן דומות לאופרות הסבון שהתפתחו בארצות דוברות אנגלית מבחינת הנושאים בהם הן עוסקות והנטייה למלודרמה. הטלנובלה הראשונה ששודרה ברדיו היא "הזכות להיוולד", שיצר פליקס קייגנט.[7] הטלנובלה הטלוויזיונית הראשונה היא Sua Vida Me Pertence הברזילאית, ששודרה לראשונה ב-1951. בניגוד לאופרות הסבון דוברות האנגלית, שיועדו להמשיך כל עוד קהל הצופים נשאר נאמן להן, ללא תכנון ארוך טווח של סיום העלילה, רוב הטלנובלות מתבססות על קו עלילה מובנה, בעל קשת סיפורית ברורה יותר, ובהתאם הן מיועדות מראש להסתיים אחרי פרק זמן נתון.

הטלנובלות פופולריות במדינות אמריקה הלטינית, והן שימשו לעיתים את הרשויות במדינות אלה כדי להעביר לקהל הצופים מסרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. הן מיוצאות כיום למדינות שונות ברחבי העולם כגון ישראל, ספרד, רוסיה וארצות הברית.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Soap Opera, in Dictionary of Media and Communication Studies
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Soap Opera, in The Elgar Companion to Consumer Research and Economic Psychology
  3. ^ Neil Midgley, Archers 'no longer educates farmers', The Telegraph, December 27, 2010
  4. ^ Longest Running TV Drama, Guinness World Records, archived
  5. ^ Guinness World Records, Longest running TV soap opera
  6. ^ 6.0 6.1 Soap Opera, in The Sage Dictionary of Cultural Studies
  7. ^ בוריס איסאגירה, אל פאיס, פליקס קייגנט, המהפכן הקובני שהמציא את הטלנובלה ושינה את העולם, באתר הארץ, 14 באפריל 2009