עירית לינור

עירית לינור
לידה	18 באוקטובר 1961 (בת 63); ח' בחשוון ה'תשכ"ב; תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1986
עיסוק	סופרת, פובליציסטית ושדרנית רדיו
מעסיק	עכשיו 14, גלי צה"ל
בן או בת זוג	אלון בן דוד (1997–2006)
קישורים חיצוניים
פייסבוק	iritlinur

עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961, ח' בחשוון ה'תשכ"ב) היא סופרת, מתרגמת, עיתונאית, תסריטאית, במאית, פובליציסטית ושדרנית רדיו ישראלית.

רקע

לינור נולדה וגדלה בתל אביב. את שירותה בצה"ל עשתה כקצינה בחיל התותחנים. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

קריירה

לינור פרסמה טור קבוע בשבועון "כותרת ראשית" שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון "חדשות" עד סגירתו ב-1993, כולל במדור הרכילות ציפורה. לאחר מכן כתבה את הטור הסוגר של מוסף "הארץ". בשנת 2017 שבה לכתוב מפעם לפעם במוסף "הארץ", אך החליטה לעזוב מאוחר יותר באותה שנה.

כתיבה

ספרה הראשון הוא "שירת הסירנה", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר. הספר, שיצא בשנת 1991 בהוצאת זמורה-ביתן, נמכר בעשרות אלפי עותקים.^[1] בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "שירת הסירנה" לו כתבה לינור את התסריט.

ספרה השני, "שתי שלגיות", מספר על צלמת שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח.

בשנת 1996 יצא ספרה השלישי, "הבלונדינית הסודית", אוסף טורים שכתבה במסגרת העיתונים "כותרת ראשית", "חדשות" ו"הארץ". הספר יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן.

ספרה הרביעי, "הסנדלרית", מתרחש על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה החמישי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה. את התסריט לסדרה כתבה לינור. עלילת הספר מתרחשת מאמצע שנות השמונים עד ראשית שנות התשעים, במושב חקלאי פושט רגל. עורך דין ממולח מוביל את התושבים למכירת קרקעות, בעודו מחזר אחר הבת הצעירה במשפחה.

בשנת 1998 כתבה וביימה את סרט הטלוויזיה "חתולות הרעם".

ב-2014 התפרסם הספר השישי של לינור, "גברת ורבורג". הספר, כמו קודמיו, נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים. זכה לתעודת "ספר הזהב" מטעם התאחדות המו"לים ובפרס סטימצקי לארבעת הסופרים שספריהם היו הנמכרים ביותר בשנה הקודמת.

בשנת 2009 כתבה וביימה את הסדרה "מה שנחוץ לרווק", המבוססת על הספר "גאווה ודעה קדומה", שאותו תרגמה לעברית.

בתשע"ז מונתה לחברה באקדמיה ללשון העברית.^[2]

בינואר 2020 הצטרפה לישראל היום, והחלה לכתוב טור קבוע במוסף "ישראל השבוע" של העיתון.^[3]

טלוויזיה

בשנת 2000 זכתה בסכום של 250,000 ש"ח בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר".

ב-2016 שיחקה את גרושתו של רן שריג בסדרה "מסובך".

בין השנים 2014–2018 הייתה לינור חברת פאנל קבועה והגישה לסירוגין את התוכנית "הפטריוטים", בערוץ 20. בנובמבר 2020 הצטרפה מחדש כמגישה בערוץ 20 והחלה להגיש בחלק מהימים לצד שמעון ריקלין את הרצועה של שבע בערב "ריקלין ושות".^[4] לאחר השקת הערוץ עכשיו 14, שבה לינור לאחר הפסקה קצרה לתוכנית "הפטריוטים" כחברת פאנל קבועה.

רדיו

משנת 1998 עד שנת 2024 הגישה לינור בקביעות את התוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל". תחילה שידרה את התוכנית עם אורי אורבך ובהמשך עם שדרנים אחרים. ממרץ 2018 עד לרדת התכנית, היא שידרה כשלצידה קובי אריאלי. בשנת 2016 זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל על המשדר המיוחד "שנה למותו של אורי אורבך ז"ל". באפריל 2024 החלה לינור להגיש עם משה שלונסקי את התוכנית "מחשבות בע"מ".^[5]

בשנת 2011, לאחר שהאוניברסיטה העברית הסכימה לפצות את הסטודנטית אורטל בן דיין בגין ניצול יחסי מרות מצד מרצה נשוי, לינור כינתה בשידור את בן דיין ”זונה”. לאחר שבוע התנצלה, אולם בן דיין תבעה את גלי צה"ל ואת משרד הביטחון. התביעה יושבה בהסדר שכלל פיצוי של 38,000 ש"ח והקראת התנצלות בשידור.^[6]^[7]

בדצמבר 2017 הושעתה למשך שבוע משידור בגלי צה"ל לאחר שכינתה בשידור את הנשיא ריבלין ”חתיכת חצוף” ו”פוליטיקאי כושל ביותר”, לאחר שדברים של ריבלין פורשו בתקשורת כתמיכה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.^[8] שר החינוך דאז נפתלי בנט הודיע שלא יתראיין בגל"צ עד שלינור תחזור לשדר.^[9]

דעות

לינור בעלת השקפה ציונית, דוגלת בימין כלכלי ובאנטי-קומוניזם^[10]. בראשית דרכה תמכה בפמיניזם ובשמאל הפוליטי מבחינה מדינית וחברתית, אך לא מבחינה כלכלית. לימים שינתה את דעותיה ודבקה בימין השמרני.

ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים^[11] בין לינור ובין המוציא לאור של עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שבה תקפה את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות. בריאיון לגלובס בשנת 2014 ציינה כי ”הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים”.^[12] לינור תיארה את תנועת הקומוניזם כ"תנועה הכושלת ביותר מבחינה כלכלית וחברתית והרצחנית ביותר מבחינה אנושית" וביקרה את ציון יום הפועלים ב-1 מאי.^[13]

לינור מתנגדת לכללי התקינות הפוליטית^[14], לתמיכה ממשלתית באמנות^[15] ולהליכי פונדקאות מסחרית^[16]. היא מתנגדת להקמת תא משפחתי ללא אם, בטענה שלכל ילד זכות בסיסית לאם. תחת זאת הציעה אופציות חלופיות כמו הורות משותפת.^[17] בכמה הזדמנויות מתחה ביקורת על החוק למניעת הטרדה מינית בטענה שיש מקרים בהם נשים או הגזימו בחומרת המקרים או האשימו לשווא גברים בהטרדה מינית וכן התבטאה נגד שילובן של נשים בתפקידי לחימה בצה"ל.^[18]^[19]

ספריה

שירת הסירנה, הוצאת זמורה-ביתן, 1991
שתי שלגיות, זמורה-ביתן, 1993
הבלונדינית הסודית, זמורה-ביתן, 1995
הסנדלרית, קשת הוצאה לאור, 1997
בנות בראון, קשת, 2002
גברת ורבורג, הוצאת אחוזת בית, 2014

תרגומים

ניקולס ניקלבי מאת צ’ארלס דיקנס, 2005
גאווה ודעה קדומה מאת ג’ין אוסטן, 2008

טלוויזיה וקולנוע

בימוי ותסריט

חתולות הרעם (1998)
משמורת (2006)
מה שנחוץ לרווק (2009)
בנות בראון (2002), מבוסס על רומן פרי עטה

תסריט

שירת הסירנה (1994), מבוסס על רומן פרי עטה
חתונת השנה (1998)

משחק

מסובך (2016)
לצבי יש בעיה (2019)

חיים אישיים

לינור מתגוררת בשכונת "צהלה" בתל אביב^[20]. מ-1997 עד 2006 הייתה נשואה לינור לאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 13, ולהם בת משותפת.

אחיה של לינור, אייל, היה נגן בס בלהקת "פופלקס".

לקריאה נוספת

אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "עירית לינור - החיים עם ציפוי כרומו", עמ' 307–316
Rudin, Shai (2022). From Bridget Jones’s Diary to The Song of the Siren: The Genre of Chick Lit – Between East and West. Comparative Literature: East & West, Vol. 7, 1-21. DOI:10.1080/25723618.2022.2043615

קישורים חיצוניים

רשימת הפרסומים של עירית לינור, בקטלוג הספרייה הלאומית
עירית לינור, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
הספרים של עירית לינור, באתר "סימניה"
עירית לינור, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
עירית לינור, ברשת החברתית פייסבוק
עירית לינור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
עירית לינור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
עירית לינור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
עירית לינור, באתר ספר הקולנוע הישראלי
עירית לינור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
עירית לינור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
עירית לינור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
גואל פינטו, מצעד הגאווה, באתר ynet, 30 במאי 2008
מירב אמיתי כהן, ‏עירית לינור: "ארגוני זכויות אדם מאוד חזקים בסתימת פיות", באתר onlife,‏ 13 באפריל 2011
ליאור יניב, ‏עירית לינור: חלק מההפגנות במחאה החברתית הומצאו על ידי התקשורת, באתר גלובס, 9 בפברואר 2012
יואב שי‏, הספר החדש של עירית לינור – כל מה שאפשר היה לקוות לו, ועוד, באתר וואלה, 21 ביולי 2014
יותם שווימר, "גברת ורבורג": עירית לינור לועגת לבורגנות, באתר ynet, 31 ביולי 2014
nrg תרבות, עירית לינור: חלק מהשמאל אוחז באידיאולוגיה הזו מטעמי אופנה, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2014
איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
מיה סלע, ‏עירית לינור: "נתניהו מרשים ומוכשר. אני מתה על טראמפ", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
נעמה לנסקי, הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
עירית לינור, באתר "עברית"

מכּתביה:

קירשנבאום והנשים, חדשות, 1 באוקטובר 1993
הקדמתה של לינור לתרגום של "ניקולס ניקלבי"
תני לי שלושה קילו ילד, באתר nrg‏, 13 בדצמבר 2013
החופש לבזבז כספי ציבור, באתר הארץ, 3 באפריל 2017
מה פתאום ששני יהודים מארצות הברית ידליקו משואה ביום העצמאות?, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
מתעללי הטלפון, בבננות (אתר אינטרנט), 12 בנובמבר 2002, פורסם במקור בטור שהופיע בעיתון חדשות

הערות שוליים

^ אתר מילוג, שירת הסירנה, באתר Milog
^ עירית לינור, באתר האקדמיה ללשון העברית
^ אייס, עוד מילה ודי: עירית לינור מצטרפת ל"ישראל היום", באתר אייס, 23 בינואר 2020
^ חדשות סרוגים, ‏ברנז'ה: עירית לינור מצטרפת לערוץ 20, באתר "סרוגים", 17 בנובמבר 2020
^ עירית לינור, המילה האחרונה האחרונה, באתר פייסבוק, ‏2 בפברואר 2024
^ אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012
^ אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012
^ רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב אונליין, 28 בדצמבר 2017
^ רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.
^ במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור
^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, 25 באפריל 2002
^ מיה סלע, ‏עירית לינור: "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
^ במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור
^ איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
^ צור ארליך, ‏תרבות גבוהה וסנטימנט נמוך, השילוח, 15, יוני 2019
^ עירית לינור, חוק הפונדקאות: שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה, באתר מידה, 18 ביולי 2018
^ גיורא יהלום, עירית לינור שוב שברה את ליבי | דעה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2013
^ נעמה לנסקי, הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
^ עירית לינור, נשים לא צריכות להיות לוחמות, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
^ הפטריוטים עם ינון מגל, באתר www.youtube.com

[1] אתר מילוג, שירת הסירנה, באתר Milog

[2] עירית לינור, באתר האקדמיה ללשון העברית

[3] אייס, עוד מילה ודי: עירית לינור מצטרפת ל"ישראל היום", באתר אייס, 23 בינואר 2020

[4] חדשות סרוגים, ‏ברנז'ה: עירית לינור מצטרפת לערוץ 20, באתר "סרוגים", 17 בנובמבר 2020

[5] עירית לינור, המילה האחרונה האחרונה, באתר פייסבוק, ‏2 בפברואר 2024

[6] אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012

[7] אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012

[8] רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב אונליין, 28 בדצמבר 2017

[9] רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.

[10] במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור

[11] מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, 25 באפריל 2002

[12] מיה סלע, ‏עירית לינור: "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017

[13] במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור

[14] איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016

[15] צור ארליך, ‏תרבות גבוהה וסנטימנט נמוך, השילוח, 15, יוני 2019

[16] עירית לינור, חוק הפונדקאות: שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה, באתר מידה, 18 ביולי 2018

[17] גיורא יהלום, עירית לינור שוב שברה את ליבי | דעה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2013

[לנסקי-18] נעמה לנסקי, הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018

[19] עירית לינור, נשים לא צריכות להיות לוחמות, באתר הארץ, 22 ביוני 2017

[20] הפטריוטים עם ינון מגל, באתר www.youtube.com

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

קישורים חיצוניים

לידה	18 באוקטובר 1961 (בת 63) ח' בחשוון ה'תשכ"ב ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1986
עיסוק	סופרת, פובליציסטית ושדרנית רדיו
מעסיק	עכשיו 14, גלי צה"ל
בן או בת זוג	אלון בן דוד (1997–2006)
פייסבוק	iritlinur

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עירית לינור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עירית לינור