עירית לינור

סופרת ישראלית

עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961, חשוון ה'תשכ"ב) היא סופרת, מתרגמת, תסריטאית ובמאית לשעבר, פובליציסטית ושדרנית רדיו ישראלית.

עירית לינור
לידה 18 באוקטובר 1961 (בת 62)
חשוון ה'תשכ"ב
ישראלישראל תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, פובליציסטית ושדרנית רדיו
מעסיק עכשיו 14, גלי צה"ל
בן או בת זוג אלון בן דוד (19972006) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק iritlinur
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

לינור נולדה וגדלה בתל אביב. את שירותה בצה"ל עשתה כקצינה בחיל התותחנים. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

לינור פרסמה טור קבוע בשבועון "כותרת ראשית" שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון "חדשות" עד סגירתו ב-1993, כולל במדור הרכילות ציפורה. לאחר מכן כתבה את הטור הסוגר של מוסף "הארץ". בשנת 2017 שבה לכתוב מפעם לפעם במוסף "הארץ", אך החליטה לעזוב מאוחר יותר באותה שנה.

ספרה הראשון הוא "שירת הסירנה", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר. הספר, שיצא בשנת 1991 בהוצאת זמורה-ביתן, נמכר בעשרות אלפי עותקים.[1] בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "שירת הסירנה" שמבוסס על הספר. לינור כתבה את תסריטו.

ספרה השני, "שתי שלגיות", מספר על צלמת שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח.

בשנת 1996 יצא ספרה השלישי, "הבלונדינית הסודית", אוסף טורים שכתבה במסגרת העיתונים "כותרת ראשית", "חדשות" ו"הארץ". הספר יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן.

ספרה הרביעי, "הסנדלרית", מתרחש על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה החמישי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה. את התסריט לסדרה כתבה לינור. עלילת הספר מתרחשת מאמצע שנות השמונים עד ראשית שנות התשעים, במושב חקלאי פושט רגל. עורך דין ממולח מוביל את התושבים למכירת קרקעות, בעודו מחזר אחר הבת הצעירה במשפחה.

בשנת 1998 כתבה וביימה את סרט הטלוויזיה "חתולות הרעם".

ב-2014 התפרסם הספר השישי של לינור, "גברת ורבורג". הספר, כמו קודמיו, נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים. זכה לתעודת "ספר הזהב" מטעם התאחדות המו"לים ובפרס סטימצקי לארבעת הסופרים שספריהם היו הנמכרים ביותר בשנה הקודמת.

בשנת 2000 זכתה בסכום של 250,000 ש"ח בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". זו הייתה זכיית שיא בתוכנית עד אז.

בשנת 2009 כתבה וביימה את הסדרה "מה שנחוץ לרווק", המבוססת על הספר "גאווה ודעה קדומה", שאותו תרגמה לינור לעברית.

ב-2016 נענתה לבקשתו של רן שריג ושיחקה את גרושתו בסדרה "מסובך".

משנת 1998 עד שנת 2024 הגישה לינור בקביעות את התוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל" . תחילה שידרה את התוכנית עם אורי אורבך ובהמשך עם שדרנים אחרים. ממרץ 2018 עד לרדת התכנית, היא שידרה כשלצידה קובי אריאלי. בשנת 2016 זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל על המשדר המיוחד "שנה למותו של אורי אורבך ז"ל". באפריל 2024 החלה לינור להגיש עם משה שלונסקי את התוכנית "מחשבות בע"מ". בימי שישי ב-8:00.[2]

בתשע"ז מונתה לחברה באקדמיה ללשון העברית.[3]

בין השנים 2014–2018 הייתה לינור חברת פאנל קבועה והגישה לסירוגין את התוכנית "הפטריוטים", בערוץ 20. בנובמבר 2020 הצטרפה מחדש כמגישה בערוץ 20 והחלה להגיש בחלק מהימים לצד שמעון ריקלין את הרצועה של שבע בערב "ריקלין ושות".[4]

לאחר השקת הערוץ עכשיו 14, שבה לינור לאחר הפסקה קצרה לתוכנית "הפטריוטים" כחברת פאנל קבועה.

בינואר 2020 הצטרפה לישראל היום, והחלה לכתוב טור קבוע במוסף "ישראל השבוע" של העיתון.[5]

דעותיה וסגנונה עריכה

לינור ידועה בדעתנותה במגוון נושאים על סדר היום, ובסגנונה המושחז, החריף וההומוריסטי, תוך סירוב להתיישר עם כללי התקינות הפוליטית.[6] בתחילת דרכה התקשורתית הייתה אשת שמאל בעלת השקפה ציונית ופמיניסטית. במהלך השנים שינתה את דעותיה וכיום מזוהה כימנית וכשמרנית. את השינוי הזה זוקפת לינור לכישלונו של מחנה השמאל לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני[דרוש מקור]. מבחינה כלכלית לינור הגדירה עצמה תמיד כימנית. היא מתנגדת לתמיכה ממשלתית באמנות, בנימוק שאין זכות קיום לתרבות שאינה מצליחה להחזיק את עצמה בעזרת העניין שהיא יוצרת בציבור,[7] אך מבחינה חברתית היא מביעה הזדהות עם גוש השמאל.[8]

ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים[9] בין לינור ובין המוציא לאור של עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שבה תקפה את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות. בריאיון לגלובס בשנת 2014 הכריזה כי ”הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים”.[10] לינור מתנגדת לתנועת הקומוניזם, שאותה תיארה: ”התנועה הכושלת ביותר מבחינה כלכלית וחברתית והרצחנית ביותר מבחינה אנושית”,[11] ולציון יום הפועלים ב-1 מאי.

בשנת 2011, לאחר שהאוניברסיטה העברית הסכימה לפצות את אורטל בן דיין בגין ניצול יחסי מרות מצד מרצה נשוי, לינור כינתה את הסטודנטית ”זונה” בשידור. לאחר שבוע התנצלה על השימוש בביטוי 'זונה'. בן דיין תבעה את גלי צה"ל ואת משרד הביטחון, והתביעה יושבה בהסדר שכלל פיצוי של 38,000 ש"ח והקראת התנצלות בשידור.[12][13] בכמה הזדמנויות מתחה ביקורת על החוק למניעת הטרדה מינית ועל מקרים שבהם נשים האשימו גברים לשווא בכך שהטרידו אותן מינית.[8]

לינור מתנגדת להליכי פונדקאות שאותם היא מגדירה ”שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה”.[14] היא כתבה שלכל ילד ישנה זכות בסיסית לאם, ולכן אין להקים מלכתחילה תא משפחתי שבו האם אינה קיימת. תחת זאת הציעה אופציות חלופיות כמו הורות משותפת.[15]

בדצמבר 2017 הושעתה למשך שבוע משידור בגלי צה"ל לאחר שכינתה בשידור את הנשיא ריבלין ”חתיכת חצוף” ו”פוליטיקאי כושל ביותר”, לאחר שדברים של ריבלין פורשו בתקשורת כתמיכה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.[16] ההשעיה ספגה ביקורת מהימין בטענה שביקורת דומה משמאל לא טופלה באופן דומה. שר החינוך דאז נפתלי בנט הודיע שלא יתראיין בגל"צ עד שלינור תחזור לשדר.[17]

ספריה עריכה

תרגומים עריכה

טלוויזיה וקולנוע עריכה

בימוי ותסריט

תסריט

משחק

חיים אישיים עריכה

מ-1997 עד 2006 לינור הייתה נשואה לאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 13. לשניים בת.

אחיה של לינור, אייל, היה נגן בס בלהקת פופלקס.

לינור מתגוררת בשכונת צהלה בתל אביב[18].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מכּתביה:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר מילוג, שירת הסירנה, באתר Milog
  2. ^ עירית לינור, המילה האחרונה האחרונה, באתר פייסבוק, ‏2 בפברואר 2024
  3. ^ עירית לינור, באתר האקדמיה ללשון העברית
  4. ^ חדשות סרוגים, ‏ברנז'ה: עירית לינור מצטרפת לערוץ 20, באתר "סרוגים", 17 בנובמבר 2020
  5. ^ אייס, עוד מילה ודי: עירית לינור מצטרפת ל"ישראל היום", באתר אייס, 23 בינואר 2020
  6. ^   איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  7. ^ צור ארליך, ‏תרבות גבוהה וסנטימנט נמוך, השילוח, 15, יוני 2019
  8. ^ 1 2 נעמה לנסקי, הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
  9. ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, 25 באפריל 2002
  10. ^ מיה סלע, ‏עירית לינור: "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
  11. ^ במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור
  12. ^ אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012
  13. ^ אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012
  14. ^ עירית לינור, חוק הפונדקאות: שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה, באתר מידה, 18 ביולי 2018
  15. ^ גיורא יהלום, עירית לינור שוב שברה את ליבי | דעה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2013
  16. ^ רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
    עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב אונליין, 28 בדצמבר 2017
  17. ^ רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.
  18. ^ הפטריוטים עם ינון מגל, באתר www.youtube.com