יהודה שינפלד

רופא ישראלי
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יהודה שינפלד (נולד ב-14 בפברואר 1948 בסלובקיה) הוא רופא פנימי ואימונולוג ישראלי, המכהן כנשיא אוניברסיטת אריאל החל מאפריל 2021[1]. לשעבר פרופסור באוניברסיטת תל אביב[2].

יהודה שינפלד
Yehuda Shoenfeld from BMC blog.jpeg
לידה 14 בפברואר 1948 (בן 74)
סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מחלה אוטואימונית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

החל משנת 1989 הוא ניהל את המחלקה פנימית ב' ואת המרכז למחלות אוטואימוניות של בית החולים "שיבא" בתל השומר[3]. שינפלד חיבר ספרי לימוד רבים בתחום הרפואה וכן ספרים חשובים בתחום התופעות האוטואימוניות.

הוא עורך ראשי של כתב העת "הרפואה" ועורך ומייסד של "Israel Medical Association Journal (אנ')". שינפלד מכהן גם כעורך הראשי והמייסד של כתב העת "Autoimmunity Reviews (אנ')", כעורך שותף של "Journal of Autoimmunity (אנ')", כחבר במערכת של "Clinical Reviews in Allergy & Immunology" (גר') וב-43 עיתונים אימיניולוגים נוספים.

החל מיוני 2019, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[4].

ביוגרפיהעריכה

יהודה יוליוס שינפלד למד רפואה בשנים 1965–1972 במרכז רפואי הדסה המסונף לאוניברסיטה העברית בירושלים[5]. ב-1972 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטור לרפואה בנושא Osteogenesis imperfecta תחת הדרכת הפרופ' א. פריד. בהמשך הוא התמחה בהמשך ברפואה פנימית.

בשנים 1979-1974 תפקד כחוקר ביחידה לאימנונולוגיה קלינית בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. בשנים 1978–1980 השתלם בתחום האימונולוגיה וההמטולוגיה באוניברסיטאות בארצות הברית - אצל א. בויטלר, במרכז הרפואי City of Hope בדוארטה שבקליפורניה, אצל רוברט שוורץ, במרכז הרפואי טאפטס ניו אינגלנד בבוסטון ואצל ר. נחמן מרכז הרפואי קורנל בבית החולים ניו יורק.

בשנת 1985 התמנה למנהל המחלקה פנימית ד' בבית החולים סורוקה בבאר שבע וכן הקים את מעבדת המחקר בתחום המחלות האוטואימוניות המסונפת לאוניברסיטת בן-גוריון והתמנה לפרופסור[6]. כעבור ארבע שנים עבר שינפלד לנהל את המחלקה פנימית ב' והקים את המרכז למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא בתל השומר[3], המסונפים לבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר של אוניברסיטת תל אביב[2]. כעבור שנה התמנה לפרופסור מן המניין והחל משנת 2003 היה אמון על הקתדרה לחקר המחלות האוטואימוניות[6].

הוא ייסד את החברה הישראלית למחלת הזאבת ובהמשך מכהן כיועץ מדעי ראשי לעמותת חולים במחלות אוטואימיוניות ודלקתיות, וכן החל משנת 1992 שימש ליועץ ראשי לאימונולוגיה של חיל הרפואה. יחד עם הפרופסורים יהושע שמר וגד קרן פרופ' שינפלד היה גם העורך הראשי של האנציקלופדיה הישראלית לרפואה ב-10 כרכים.

מכהן כנשיא אוניברסיטת אריאל מאז יוני 2021[1].

פעילותו המדעיתעריכה

החל משנת 1980 היה שינפלד חלוץ בתחום חקר הנוגדנים העצמיים המונוקלונליים ממקור אנושי ויצר אוטונוגדנים כ-אנטי-DNA מונוקלונליים אנושיים[7]. זמינותם של נוגדנים מסוג זה אפשרה הרחבת תחום המחקרים לניתוח אידיוטיפים פתוגניים בשנת 1988 דיווחו שינפלד ועמיתיו על יצירת מודלים ניסויים של זאבת אדמנתית מערכתית (SLE) על ידי חשיפה לאוטונוגדנים אידיוטיפיים[8]. בהמשך חקר באותה שיטה מודלים של תסמונת אנטי-פוספוליפידית (APS), וסקוליטיס, תסמונת גודפסצ'ר ותירואידיטיס. על סמך מחקרים אלה הציע שינפלד את תיאורית התפשטות האוטו-נוגדנים[9] בהסברת קיומו של מגוון רחב מאוד של נוגדנים אוטואימוניים במחלות ראומטיות אוטואימוניות סיסטמיות. מחקריו על אידיוטיפים של אוטונוגדנים כתב שינפלד וא. גרשווין ספר "Idiotypes in Autoimmunity and Cancer and Infection" ובספר הלימוד שכתב יחד עם ג' פיטר.

בשנת 1991 הוכיח הצוות של שינפלד לראשונה את תפקידם הפתוגני של הנוגדנים האנטיפוסופוליפידים[10]. מודל שיצרו לתסמונת אנטיפוסופוליפידית ניסויית משמש מעבדות מחקר רבות. המחקרים בתחום הזה הוצגו בספר בעריכתו על התסמונת האנטיפוסופליפידית. שינפלד הראה את הפעילות האימונוגנית של ביתא - 2 - גליקופרוטאין (β2GPI), וגרם בעזרתו לתסמונת אנטיפוסופוליפידית בעכברים. על סמך מחקרים אלה חקר שינפלד אסטרטגיות טיפוליות חדשות בתסמונת הנ"ל אצל בני אדם[11]. הוא חקר גם את האפשרות להעברת מחלות אוטואימוניות בהשתלות מח העצם. בשנים 1998–2000 פרסם שנפלד בעיתון הרפואי "Circulation" מחקרים במודלים של בעלי חיים לגבי ההסתיידות העורקים כמחלה אוטואימונית באמצעות חלבוני עקת חום מסוג HSP65 וביתא 2 גליקופרוטיאין I ‏(B2GPI) יצר מודלים של הסתיידות עורקים במודלים ווהראה אפקט מונע של ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה ומחומצן (oxLDL). הוא הוכיח הופעת הסתיידות עורקים בעקבות העברה פאסיבית של לימפוציטים[12][13][14]. שינפלד חקר גם את תפקידם הפתוגני של נוגדנים אנטי-אנדותליום AECA ו-ANCA בהיווצרותם של נזקים וסקוליטיים במודלים על בעלי חיים. עסק גם בפיתוחם של טיפולים על ידי נוגדן תוך ורידי במחלות אוטואימוניות רבות ובמניעת גרורות של גידולים ממאירים [15][16]. הוא חקר היבטים של פגיעות אוטואימוניות בעקבות חיסונים מסוימים[17][18] ואת יחסי הגומלין בין סרטן לאוטואימנויות[19]. שינפלד חקר גם את תסמונת ההיפרפריטימיה המעורבת בתהליכים אוטואימוניים ובפרוגנוזה גרועה אצל חולים (תסמונת המיוחסת לשמו)[20]. שינפלד פיתח מולקולה שמקורה בתולעים (TPC) לטיפול במחלות אוטואימיוניות.

שיינפלד קיבל את פרס EULAR (אוסטריה, 2005)[21], את פרס נלסון לאנושות ומדע מUC DAVIS (ארצות הברית, 2008)[22]. הוא זכה בתואר Doctoris Honoris Causa מאוניברסיטת דברצן (הונגריה, 2009). ב 2012 הוענק לו פרס לתרומת חיים ברפואה פנימית (ישראל, 2012), וכן את פרס ה- ACR Master (ארצות הברית, 2013). הוא חבר כבוד של האיגוד ההונגרי לראומטולוגיה, האקדמיה הלאומית למדעים הסלובנית והחברה המלכותית לרופאים (בריטניה).

מחלוקות בנוגע לאג'ובנטים בחיסוניםעריכה

בשנות ה-2000 תיאר שינפלד תסמונת אוטואימונית הנגרמת על ידי אג'ובנטים (ASIA). עם האג'ובנטים החשודים בגרימת תסמונת זו נמנו הסיליקון המשמש בניתוחים אסתטיים והאלומיניום המשמש כאג'ובנט בחיסונים[23]. על רקע זה הביע שינפלד הסתייגויות לגבי הנהגת החיסון לנגיף הפפילומה האנושי. בשנת 2011 השתתף שינפלד בסרט The Greater Good שקידם את התאוריה לפיה אלומיניום אכן יכול להיות מלווה בתופעות לוואי אימינולוגיות[24].

בשנת 2015 פרסמו שינפלד ועוד חוקרים ישראלים וקנדים מחקר שבו הוסקה המסקנה כי האלומיניום שהוא אג'ובנט בחיסון HPV גרם לשינויים התנהגותיים אצל עכברים[25]. על מחקר זה נמתחה בקורת על ידי חוקרים אחרים שטענו שנפלו פגמים בשיטת המחקר ושהמסקנות לא היו נכונות ופורסם מאמר בכתב העת Scientist על כך[26]. העורך הראשי של כתב העת Vaccine שבו פורסם המחקר הורה להוריד את המאמר ללא נימוק. המאמר פורסם שוב בכתב העת היוקרתי Immunologic Research[27] הדים על כך הגיעו לתקשורת[28]. מחקריו לגבי סיכון החיסונים הכוללים אלומיניום נוצלו על ידי ארגונים השוללים את הצורך בחיסונים ונאבקים למען הפסקתם. שינפלד לעומת זאת אינו נמנה עם הפעילים נגד החיסונים, אלא מעלה את תשומת הלב אל תופעות הלוואי והסיבוכים האפשריים של כמה מהם.

חייו הפרטייםעריכה

יהודה שינפלד נשוי ואב לשלושה.

מורשתועריכה

עם תלמידיו של שינפלד נמנים שלמה ברלינר, אילן ועירית קראוזה, מחמוד אבו שקרה, יהודה אדלר, מירי בלנק, ג'ורג' ג'ייקוב, ירון תומר, הווארד עמיטל, דן בוסקילה, אבנר רשף, ג'יזל גודארד ואחרים. בסה"כ, גידל 65 מתלמידיו שהם פרופסורים ומנהלי מחלקות ומכונים.

פרסים ואותות הוקרהעריכה

  • 2004 - פרס קרול נחמן לראומטולוגיה על מחקר חדשני יוצא מן הכלל בתחום הראומטולוגיה הקלינית והניסיונית.
  • 2005 - פרס EULAR (הליגה האירופית למאבק בקראומטיזם) על המחקר "אטיולוגיה זיהומית של תסמונת אנטי-פוסופוליפידית"
  • 2006 - מדליית זהב של איגוד הרופאים בסלובקיה על תרומתו לשיתוף הפעולה בין ישראל לסלובקיה
  • 2009 - פרס יקיר ההסתדרות הרפואית בישראל
  • 2009 - חבר מתכתב של האקדמיה למדעים ולאמנויות של סלובניה
  • 2012 - הפרס למפעל חיים בתחום הרפואה הפנימית בישראל - הוענק לראשונה (יחד עם שמעון גליק) מטעם האיגוד לרפואה פנימית בישראל
  • 2013 - פרס הקולגיום האמריקאי לראומטולוגיה
  • 2019 - חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[4]

שינפלד הוא דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת דברצן, אוניברסיטת האסלט(אנ') בהולנד ואוניברסיטת טרנבה (אנ') בסלובקיה.

מבחר כתביםעריכה

במהלך הקריירה המדעית שלו כתב שינפלד מעל ל-2,300 מאמרים מדעיים[29], 350 פרקים בספרים ו-65 ספרים[30] - לבד ובשותפות [31][5]:

  • Cancer and Autoimmunity. Amsterdam und New York 2000
  • Atherosclerosis and Autoimmunity. Amsterdam und New York 2001
  • Infection and Autoimmunity. Amsterdam und Boston 2004
  • Autoimmune Diseases and Treatment: Organ-specific and Systemic Disorders. New York 2005
  • Autoantibodies. Amsterdam und Boston 2007
  • Diagnostic Criteria in Autoimmune Diseases. Totowa 2008
  • Textbook of Autoantibodies 2018
  • Diagnostic Criteria of Autoimmune Diseases 2019
  • The Mosaic of Autoimmunity 2020

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יהודה שינפלד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 שירה שור, נשיא חדש לאוניברסיטת אריאל: פרופ' יהודה שינפלד, באתר כיפה, 11/04/21
  2. ^ 1 2 פרופ' יהודה שינפלד, באתר הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר
  3. ^ 1 2 פרופ' יהודה שינפלד, באתר המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר
  4. ^ 1 2 יהודה שינפלד באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
  5. ^ 1 2 נשיא חדש לאוניברסיטת אריאל: פרופ' יהודה שינפלד, באתר ערוץ 7, 11 באפריל 2021
  6. ^ 1 2 פרופ’ יהודה שינפלד – נשיא אוניברסיטת אריאל בשומרון, באתר אוניברסיטת אריאל בשומרון
  7. ^ JCI 1982.NEJM ,1983
  8. ^ Proc Nat Acad Scie 1988
  9. ^ The Immunologist 2000
  10. ^ (Proc Nat Acad Scie (1991
  11. ^ Proc Nat Acad Scie 1999
  12. ^ Circulation 2000
  13. ^ Trends in Immunol 2001
  14. ^ 2002;J Am Coll Card 2001
  15. ^ Lupus 1999-2000
  16. ^ Int Immunol 1999
  17. ^ J Autoimmunity 2000
  18. ^ Nature Rheumatology 2009
  19. ^ Trends in Immunology, 2009
  20. ^ Hyperferritinemia
  21. ^ לראשונה: תואר מאסטר של הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה לישראלי
  22. ^ פרופ' יהודה שינפלד, באתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
  23. ^ מיטל יסעור בית-אור, ‏נמצא קשר בין שתלי סיליקון לפגיעה במערכת העצבים, באתר ישראל היום, 20 בפברואר 2022
  24. ^ The Greater Good: Pure, unadulterated anti-vaccine propaganda masquerading as a “balanced” documentary
  25. ^ WITHDRAWN: Behavioral abnormalities in young female mice following administration of aluminum adjuvants and the human papillomavirus (HPV) vaccine Gardasil. Rotem Inbar, Ronen Weiss, Lucija Tomljenovica, Maria-Teresa Arango, Yael Deri, Christopher A.Shaw, Joab Chapman, Miri Blank, Yehuda Shoenfeld, Vaccine 2016
  26. ^ בקורת על מחקר בנוגע חיסון גרדסיל וההתנהגות ב- Scientist
  27. ^ Rotem Inbar, Ronen Weiss, Lucija Tomljenovica, Maria-Teresa Arango, Yael Deri, Christopher A.Shaw, Joab Chapman, Miri Blank, Yehuda Shoenfeld,‏‏Behavioral abnormalities in female mice following administration of aluminum adjuvants and the human papillomavirus (HPV) vaccine Gardasil, ‏Immunologic Research volume 65, pages136–149 (2017)
  28. ^ כתבה מאת רייצ'ל פלטמן בעיתון Washington Post ב-25.02.2016
  29. ^ ‏Yehuda Shoenfeld, M.d., Curriculum Vita, באתר אוניברסיטת אריאל בשומרון
  30. ^ יהודה שינפלד, באתר סימניה
  31. ^ האתר Bio immunity - ראה האתר הרשמי