יום הדין האחרון (מיכלאנג'לו)

יום הדין האחרון
**Giudizio universale**
	יום הדין של מיכלאנג'לו
מידע כללי
צייר	מיכלאנג'לו בואונרוטי
תאריך יצירה	1536-1541
טכניקה וחומרים	פרסקו
ממדים בס"מ
רוחב	1,220 ס״מ
גובה	1,370 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הרנסאנס האיטלקי, מנייריזם
מיקום	הקפלה הסיסטינית, מוזיאוני הוותיקן; קריית הוותיקן
קואורדינטות	41°54′10″N 12°27′15″E / 41.9028°N 12.4542°E

יום הדין האחרון (באיטלקית: Giudizio universale) הוא ציור שיצר הצייר, הפסל, המהנדס והאדריכל האיטלקי מיכלאנג'לו בואונרוטי. ציור הפרסקו מתאר את הביאה השנייה ויום הדין בנצרות. הוא מכסה את כל קיר המזבח בקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן.

בשנת 1534 אילץ האפיפיור קלמנס השביעי את מיכלאנג'לו לצייר את קיר המזבח של הקפלה הסיסטינית ולתאר בו את יום הדין. קלמנס השביעי נפטר כעבור זמן קצר, והעבודה בוצעה בימי האפיפיור פאולוס השלישי. הכנת הקיר לציור פרסקו החלה ב-1535, ולצורך כך נהרסו יצירות אמנות קודמות שהיו על הקיר, לרבות שני פרסקאות ממחזור הפרסקאות מחיי משה וישו המעטרים את קירות הקפלה. מיכלאנג'לו צייר את הפרסקו, המכיל 314 דמויות מאורגנות להפליא, בין השנים 1536 ו-1541. הפרסקו נוקה ועבר רסטורציה שהסתיימה בשנת 1994 בהובלתו של גִ׳יאַנלוּאִיגִ׳י קוֹלַאלוּצִ'י (אנ'), האחראי על רסטורציה של יצירות אומנות במוזיאוני הוותיקן.

היצירה

הפסיון של ישו

בקצה היצירה מסתעפות שתי קשתות ובהן מלאכים הנושאים סמלים חשובים המייצגים את ההקרבה שביצע ישו למען בני האדם. מצד אחד נישא המייצג את הסבל שעבר ישו בתהליך הצליבה וכתר הקוצים שעינה גם הוא את ישו, ומצד שני עמוד ההצלפה של ישו, הספוג שנכלל גם הוא בתהליך והסולם - כל אלו הם סמלים קדושים. היצירה בנויה כך שתחילה, בקצה העליון מופיעה ההקרבה של ישו, ולמטה מתבצע הצדק (מעבר החוטאים אל הגיהנום והצדיקים לגן עדן).^[1]

החלק הימני של הפסיון של ישו
החלק השמאלי של הפסיון של ישו

המלאכים המכריזים על יום הדין האחרון

קבוצת המלאכים המכריזים על יום הדין האחרון מתוארת לפי החיזיון שמתואר בבשורה על פי מתי, פרק מספר 24 פסוקים 30–31:^[2]

"הם יראו את בן האלוהים מגיח מתוך ענניי גן העדן, עם כוח ותהילה גדולה; והוא ישלח מלאכים עם חצוצרות מרעישות, והם יאספו את בחירתו מארבעת הרוחות"

— http://www.visual-arts-cork.com/famous-paintings/last-judgment-fresco.htm

כך אכן מלווים המלאכים בחצוצרות, המעירות את המתים לגן עדן או לגיהנום - תלוי במעשיהם.

במרכז החלק האמצעי מתואר ישו, השופט העליון של יום הדין, בידו השמאלית הוא מורה על הזוכים בחיי עולם ומשלח את קללותיו באלה שדינם נחרץ לייסורי נצח. לצדו מריה ומסביבו בעיגול האבות הקדושים. הדמות המעניינת מביניהם היא זו של ברתולומיאוס הקדוש המחזיק בידו האחת את עורו המוטבע בתווי פניו המעוותים של מיכלאנג'לו ובידו השנייה את המאכלת שבה עונה. מימין לקדושים מתוארים החוטאים, שחלק מהם מחזיקים מכשירי עינויים, ומשמאל להם הצדיקים.

במרכז החלק התחתון מתוארים חצוצרנים, לימינם ניתן לראות את החוטאים נופלים אל התופת. מיכלאנג'לו מוסיף באורח בלתי סביר את דמותו המיתולוגית של כארון עם ספינתו שממנה נופלים החוטאים לממלכת השדים. משמאל מתוארת תחיית המתים ועליית הצדיקים השמיימה.

עיקר היצירה מתאר דמויות אדם שכן הנוף, הטבע והדוממים אינם חשובים לו. דמויות הנשים והגברים נראות גדולות ושריריות. היצירה מאופיינת בתנועה רבה. מיכלאנג'לו מצליח להביע את הדרמה האנושית ואופי האדם במלואם על ידי גיוון בצורות הגוף ותנועתו.

ברתולומיאוס הקדוש המחזיק בידו האחת את עורו המוטבע בתווי פניו המעוותים של מיכלאנג'לו ובידו השנייה את המאכלת שבה עונה.

תגובות לפרסקו

שני קטעים של הפרסקו עוררו תגובות עם הצגתם:

האחד, הוא דמותו של ישו שאמור על פי המסורת המקובלת לשבת בכס השופט ולהראות מבוגר עם זקן וכאן הוא מתואר כצעיר ללא זקן, בתנוחה שחציה ישיבה וחציה עמידה כאילו הוא אינו יודע האם לברך או לקלל.

קתרינה מאלכסנדריה, לאחר טיפולו של דה וולטרה

השני, שעורר מחלוקת רבה יותר הוא שפע הדמויות המתוארות בעירום. אפשר למצוא לכך צידוק בכתבי הקודש שם נכתב: "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה", אך הקיצוניים זועזעו מההעזה שבהצגת עירום גברי במקומות רבים כל כך, ורצו להשחית את הציור. עם מותחי הביקורת נמנה הממונה על הטקס בארמון האפיפיורי, ביאג'יו דה צ'זנה^[3]. בתגובה כלל מיכלאנג'לו בציור את דמותו העירומה של דה צ'זנה כמינוס מלך כרתים, שסביב רגליו כרוך נחש הנושך במבושיו. לאחר מותו של מיכלאנג'לו ציווה האפיפיור לכסות חלק מהעירום שבציור, והמשימה הוטלה על תלמיד של מיכלאנג'לו, דניאלה דה וולטרה (Daniele da Volterra). בהמשך כוסו דמויות נוספות, אך כיסויים אלה הוסרו בסוף המאה ה-20, ונותרו רק כיסוייו של דה וולטרה.^[4]