יוסף בראל
יוסף בראל (1941 – 18 ביוני 2020) היה מנכ"ל רשות השידור הישראלית בין השנים 2001–2005.
 | |
| בראל, 1991 | |
| לידה |
1941 מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביוני 2020 (בגיל 79 בערך) |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה |
אוניברסיטת קהיר |
| עיסוק | מנכ"ל רשות השידור |
  | |
ביוגרפיה עריכה
יוסף (ג'ו) בראל נולד ב-1941 במצרים. הוא סיים תואר ראשון ברוקחות ובכימיה מאוניברסיטת קהיר ומיד אחר כך היגר לישראל בשנת 1957[דרושה הבהרה].
בישראל השתלב בראל כקריין ועורך תוכניות בקול ישראל בערבית[1]. עם הקמת הטלוויזיה הישראלית בשנת 1968, עבר לנהל את מחלקת החדשות בערבית, ששידרה מהדורת חדשות יומית בת חצי שעה[2]. בינואר 1978 מונה לתפקיד מנהל הטלוויזיה בערבית, שהפכה לחטיבה נפרדת בתוך רשות השידור[3]. בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה בערבית בניהולו בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[4]. בשנת 1985 שימשו בראל כמנהל בפועל של הטלוויזיה הישראלית במשך חצי שנה, במקביל לתפקידו כמנהל הטלוויזיה בערבית[5].
בשנת 1990, נבחר במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה, לכהונה של שלוש שנים[6]. אחר כך מונה לעמוד בראש צוות ההקמה של ערוץ 33 ועם תחילת השידורים מונה למנכ"ל הערוץ[7]. הערוץ החל לשדר בינואר 1995, על מנת להציע שידורים בערבית למדינות השכנות ושידורים ישירים מהכנסת[8].
בשנת 2001 מונה באופן זמני למנכ"ל רשות השידור ובמאי 2002, מונה למנכ"ל קבוע[9][10]. בתקופת כהונתו פעל להשגת ייצוג יותר גדול לימין ברשות השידור ובין השאר נתן במה לאורי דן נאמנו של ראש הממשלה, אריאל שרון[11]. בשנת 2002 יזם את הקמתו של ערוץ לווייני חדש מטעם רשות השידור, "הערוץ הלווייני הישראלי". הערוץ שידר בעיקר בשפה הערבית, ומעט באנגלית, וניקלט במדינות ערב במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי באמצעות הלוויין. מטרה נוספת של הערוץ הייתה להעביר את השידורים בערבית מערוץ 1 לערוץ זה, ולנצל את השעות שלפני צפיית השיא בערוץ 1 (שהיו מוקדשות לשידורי הטלוויזיה בערבית, וזוכו לפחות מ-1% צפייה) לשידור תוכניות בעברית. שידורי הערוץ הושקו ב-25 ביוני 2002[12]. לאחר פחות משנתיים, והשקעה של מיליוני שקלים, הוחלט לבטל את הערוץ ולאחד אותו עם ערוץ 33. זאת מאחר שזכה לאחוזי צפייה מזעריים ופגעה בנגישות של השידורים הממלכתיים בערבית לאזרחים בישראל, משום שאפשר היה לקלוט את הערוץ רק באמצעות צלחת לוויין[13].
נפטר ב-18 ביוני 2020[14].
ביקורת עריכה
באוקטובר 2003, התפטר נציג הציבור במליאת רשות השידור יוסי דהאן, במחאה על תפקדו של בראל כמנכ"ל הרשות. דהאן טען שבראל גרם לכך שהשידור ציבורי, שאמור להיות עצמאי ובלתי תלוי, הפך משרת של אינטרסים פוליטיים[15][16].
בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בשנת 2004 (דו"ח שנתי 54ב), נטען כי תקופת כהונתו של בראל התאפיינה בסדרת כישלונות ניהוליים, אי-סדרים כספיים, מינוי מקורבים ומתן "שוחד מסך", כלומר - הענקת זמן מסך לפוליטיקאים הממונים עליו (ראו ערך ערוץ 33)[17]. בנובמבר 2004 פרסמה אגודת העיתונאים בירושלים עצומה הקוראת להדחתו של בראל[18].
באפריל 2005 כתב היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, חוות דעת בנוגע לתפקודו של בראל[19]. בה כתב בין השאר: "בראל פעל בניגוד לחוק ולכללי מינהל תקין בהקשרים שונים, ובהם מינויי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים, ועוד"[20]. עקב כך החליט אהוד אולמרט, שהיה השר הממונה על רשות השידור, להתחיל בהליכי ההדחה של בראל[21].
ב-3 במאי 2005 הודח יוסף בראל בהחלטת ממשלת ישראל ברוב גדול, בהתנגדות של דליה איציק ומאיר שטרית[22]. סילבן שלום וצחי הנגבי לא הורשו להשתתף בהצבעה בגלל קרבה משפחתית לעובדי רשות השידור[23]. לאחר ההדחה, טען השר הממונה על רשות השידור, אהוד אולמרט, כי בראל הציע לו זמן מסך אם יימנע מלנסות להדיחו. שר האוצר בנימין נתניהו נמנע בהצבעה ואף אמר דברים בזכות בראל והניהול הכלכלי שלו, שצמצם את הגירעון ברשות[24].
בשנת 2012 מונתה בתו מירה בראל לתפקיד עורכת בכירה בקול ישראל[25].
קישורים חיצוניים עריכה
- יוסי דהאן, בראל כמשל, באתר "העוקץ", 24 באוקטובר 2004
- ענת באלינט, יוסף בראל הבין את רשות השידור כפי שביקשו ליצור אותה מכונניה, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ היום ־ בחירות לוועד עובדי "קול ישראל־, על המשמר, 17 בספטמבר 1967
- ^ יוסף פריאל, לקח את החדשות - ונעלם, דבר, 18 בנובמבר 1976
- ^ יוסף פריאל, עובדי הטלוויזיה בערבית מתעלמים ממנהלם ־ אף שהתלונות נגדו הופרכו, דבר, 18 ביוני 1978
- ^ יעל פז-מלמד, 'השידורים בערבית נתנו תיאור מאוזן של החברה', מעריב, 25 בנובמבר 1984
- ^ המסר של יוסף בראל, כותרת ראשית, 20 במרץ 1985
יעל פז-מלמד, לטלוויזיה הישראלית לא נחוץ מנהל, מעריב, 13 בספטמבר 1985 - ^ אילנה באום, יוסף בראל נבחר למנהל הטלוויזיה, מעריב, 11 ביולי 1990
- ^ הכנסת מקבלת טלוויזיה בחינם, באתר גלובס, 8 במאי 1997
- ^ אביבה קרול, ועדת החינוך והתרבות: יש לפתוח את ערוץ 33 לפרסומת, באתר גלובס, 23 באוקטובר 2000
- ^ אביבה קרול, המנכ"ל הזמני של רשות השידור העביר מתפקידו את המנהל הזמני של ערוץ 1, באתר גלובס, 19 במרץ 2002
- ^ אורי אילון, רענן כהן: שרון לא יתנגד למינוי בראל, באתר הארץ, 22 באפריל 2002
- ^ ענת באלינט, לשכת שרון: אין כוונה להדיח את בראל - מקורבו של שרון, אורי דן, חוזר להגיש את "הכל דיבורים" ברשת ב', באתר הארץ, 17 באוגוסט 2004
- ^ נפתחו שידורי הערוץ הישראלי בערבית, באתר הארץ, 26 ביוני 2002
- ^ ענת באלינט, אוחדו ערוץ 33 והערוץ הלווייני בערבית, באתר TheMarker, 19 באפריל 2004
- ^ מנכ"ל רשות השידור לשעבר יוסף (ג'ו) בראל הלך לעולמו, באתר וואלה!, 18 ביוני 2020
- ^ יוסי דהאן התפטר ממליאת רשות השידור: "השידור הציבורי בישראל הולך ונמוג", באתר הארץ, 22 באוקטובר 2003
- ^ יוסי דהאן, מיומנו של נציג ציבור במוסד סגור, באתר "העוקץ", 11 באוגוסט 2003
- ^ אורן פרסיקו, תפוחים מורעלים, באתר העין השביעית, 5 בדצמבר 2011
- ^ יוסף בראל חייב ללכת, באתר "העוקץ", 3 בנובמבר 2004
- ^ זאב סגל, הממשלה במבחן מזוז-בראל, באתר TheMarker, 2 במאי 2005
- ^ יעל גאוני, מזוז: להדיח את בראל; בראל: לא קרא את תשובותי, באתר גלובס, 26 באפריל 2005
- ^ ענת באלינט, בראל פונה לשרים ערב הדיון בהדחתו: העיתונאים מוסתים על ידי בעלי אינטרסים ומכפישים אותי, באתר TheMarker, 1 במאי 2005
- ^ ענת באלינט, הממשלה הדיחה את מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל מתפקידו ברוב של 13 נגד 2, באתר TheMarker, 2 במאי 2005
- ^ יעל גאוני, הממשלה הדיחה את יוסף בראל, מנכ"ל רשות השידור; בראל לא יפנה לבג"ץ: "מקבל את ההחלטה", באתר גלובס, 2 במאי 2005
- ^ רועי הולר, "ביבי מעורב באינטריגות ברשות השידור", באתר ynet, 8 במאי 2005
- ^ רועי ברק, בשם האב? בתו של ג'ו בראל מונתה לתפקיד ברשות השידור, באתר גלובס, 30 במאי 2012