דליה איציק

פוליטיקאית ישראלית, יושבת ראש הכנסת ה-17

דליה איציק (נולדה ב-20 באוקטובר 1952) היא פוליטיקאית ישראלית המשמשת יו"ר הדירקטוריון של המרכז הרפואי הדסה. כיהנה כיושבת הראש ה-15 של הכנסת, כשרה בממשלות ישראל וכחברת הכנסת מטעם הסיעות "קדימה" ו"העבודה". במהלך 2007, כיהנה כנשיאת מדינת ישראל בפועל, במשך כחצי שנה, לאחר שהנשיא המכהן משה קצב יצא לנבצרות.

דליה איציק
לידה 20 באוקטובר 1952 (בת 71)
א' בחשוון ה'תשי"ג
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מפלגה קדימה, מפלגת העבודה הישראלית, ישראל אחת עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה העבודה, ישראל אחת, העבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, קדימה
דת יהדות
מ"מ נשיא מדינת ישראל ונשיאה בפועל
25 בינואר 200715 ביולי 2007
(172 ימים)
יושבת הראש ה־15 של הכנסת
4 במאי 200624 בפברואר 2009
(שנתיים)
כנסות ה־17
שרת התקשורת ה־26
בממשלה ה־30
10 בינואר 200523 בנובמבר 2005
(318 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שרת התעשייה והמסחר ה־19
בממשלה ה־29
7 במרץ 20013 בנובמבר 2002
(שנה)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
השרה לאיכות הסביבה ה־7
בממשלה ה־28
6 ביולי 19997 במרץ 2001
(שנה)
תחת ראש הממשלה אהוד ברק
חברת הכנסת
13 ביולי 199217 בינואר 2006
(13 שנים)
17 באפריל 20065 בפברואר 2013
(6 שנים)
כנסות 1316, 1718
יו"ר ועדת החינוך והתרבות ה־10
27 בפברואר 199517 ביוני 1996
(שנה)
יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה ה־1
13 בינואר 199719 באוקטובר 1998
(שנה)
ראש האופוזיציה ה־5
13 במאי 200325 ביולי 2003
(74 ימים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

דליה איציק נולדה בירושלים, למרסל וגרשון בלאס, יוצאי עיראק. למדה בתיכון הדתי "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים. בתום לימודיה פנתה ללימודים בסמינר למורות אפרתה. היא בעלת תואר ראשון בספרות והיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובנוסף, תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה. עסקה בהוראה, והייתה יושבת ראש הסתדרות המורים בירושלים. במקביל לכהונתה בהסתדרות המורים שימשה כחברה בוועד המנהל של רשות השידור.

ב-26 באוקטובר 1988, רכב בו נסע חבר הכנסת מיכאל רייסר מהליכוד התנגש ברכבה של איציק. רייסר נפצע אנושות ולמחרת ב-27 באוקטובר 1988 מת מפצעיו ואיציק נפצעה קשה[1].

מועצת עיריית ירושלים

עריכה

לאחר שכיהנה כיו"ר הסתדרות המורים בירושלים הצטרפה למפלגת "העבודה" ונבחרה מטעם רשימת "ירושלים אחת" למועצת העיר בירושלים ובהמשך כיהנה כסגנית ראש עיריית ירושלים טדי קולק והממונה על תחום החינוך בעירייה.

חברת הכנסת

עריכה

הפריצה שלה לפוליטיקה הארצית התרחשה בשנת 1992 כאשר נבחרה בפריימריס למקום ה-25 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-13, כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. במהלך כהונתה לאורך השנים בכנסת שימשה כיו"ר ועדת החינוך והתרבות (בכנסת ה-13) ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיהכנסת ה-14). בשנת 1996 נבחרה לעשירייה הראשונה (מקום 6).

חברה בממשלת ברק ובממשלת שרון

עריכה

לקראת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה ב־1999 תמכה בחיים רמון לראשות העבודה, אך הצהירה אמונים ליו"ר הנבחר אהוד ברק. איציק עצמה נבחרה למקום השישי בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה. לאחר ניצחן המפלגה בבחירות מונתה איציק לשרה להגנת הסביבה בממשלת אהוד ברק, אף שחפצה בתיק החינוך.

בשנת 2001 בעקבות התפטרותו של ברק מראשות הממשלה התקיימו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בהן הפסיד ברק לאריאל שרון. איציק מונתה ב-13 במרץ 2001 לשרת התעשייה והמסחר בממשלת שרון[2] (האשה הראשונה שנבחרה לתפקיד).

בהתמודדותה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-16 קבלה מספיק קולות כדי להיבחר לכנסת ללא שריון לנשים והגיעה למקום הרביעי ברשימה[3]. תחילה שימשה במערכת הבחירות כיו"ר צוות התגובות של מפלגת העבודה, אך הוחלפה בידי יולי תמיר[4].

הכנסת ה-16 ומעברה למפלגת קדימה

עריכה

בשנת 2003 עם כינון הכנסת ה-16 לא הצטרפה סיעת העבודה לממשלת שרון ונשארה בשורות האופוזיציה. איציק נבחרה כיו"ר סיעת העבודה-מימד בכנסת והובילה את סיעות האופוזיציה נגד ממשלת שרון השנייה תחת יו"ר האופוזיציה שמעון פרס. בתקופה זו שימשה כחברת הוועדה לבחירת שופטים.

בשנת 2005 עמדה בראש צוות המשא ומתן של העבודה מול הליכוד ועם כניסת מפלגת העבודה לממשלה, שימשה כשרת התקשורת (עד פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה, ב-23 בנובמבר 2005).

ב-28 בנובמבר 2005 הכריזה על פרישתה ממפלגת העבודה ועל מעברה למפלגת קדימה, יחד עם חיים רמון ושמעון פרס, שהפסיד בבחירות על ראשות מפלגת העבודה לטובת עמיר פרץ. איציק חשה, ככל הנראה, שבעקבות הפסדו של פרס, שנחשב לפטרונה הפוליטי, תתקשה להתברג למקום גבוה ברשימת "העבודה" ולאחר מכן תתמנה לשרה בכירה בממשלה שתקום.

בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי לא תוכל להתמנות לשרה בממשלת המעבר עקב היותה סיעת יחיד, התפטרה ב-17 בינואר 2006. בפברואר 2006 עתרה מפלגת העבודה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ולבג"ץ כדי למנוע מאיציק, פרס ורמון להתמודד במסגרת רשימת קדימה בטענה שלא פרשו מן הכנסת בסמוך להודעת הפרישה שלה ממפלגת "העבודה" על פי האמור בחוק. שתי העתירות נדחו ואיציק הוצבה במקום ה-14 ברשימת קדימה ונבחרה לכנסת ה-17.

יושבת ראש הכנסת

עריכה
 
דליה איציק בעת טקס האזכרה לחללי פעולות האיבה בהר הרצל, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה 2008
 
דליה איציק בעת ביקור נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בכנסת, 2008

ב-4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, נבחרה איציק ליושבת ראש הכנסת, והייתה לאישה הראשונה לכהן בתפקיד. היא נבחרה פה אחד בהצבעה גלויה שתמכו בה 107 חברי הכנסת[5].

בעקבות חקירת חשדות לעבירות מין של נשיא המדינה משה קצב הכריזה ועדת הכנסת, לבקשת הנשיא קצב, על נבצרותו מלשמש כנשיא בזמן השבעת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. על פי החוק, יו"ר הכנסת משמש כממלא מקום נשיא המדינה, כך שבתקופת נבצרותו של קצב (שארכה 16 שעות ב-14 בספטמבר 2006) הייתה איציק נשיאה בפועל והשביעה את ביניש לנשיאת בית המשפט העליון. ב-25 בינואר 2007 אישרה ועדת הכנסת את הודעת הנשיא משה קצב, כי נבצר ממנו למלא את תפקידו כנשיא המדינה, לנוכח הודעת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי יש כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. בעקבות הודעה זו החלה איציק לכהן בתור נשיאה בפועל של מדינת ישראל, ובזמן זה חננה אסירים, השביעה שגרירים והשתתפה בטקסים ואירועים בארץ ובעולם. ב-1 ביולי 2007 נכנסה לתוקף התפטרותו של משה קצב, ואיציק כיהנה כנשאיה בפועל עד השבעתו של שמעון פרס לנשיא ב-15 ביולי[6].

בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה בדצמבר 2008, הגיעה למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקמה במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר יושבת הראש, ציפי לבני ושאול מופז, אשר שוריין למקום השני ברשימה, עם כישלונו בהתמודדות על ראשות התנועה ומונתה ליו"ר מטה הבחירות (הרשימה השיגה 29 מנדטים בבחירות).

הכנסת ה-18

עריכה

בכנסת ה-18 שימשה יושבת ראש סיעת קדימה, והייתה חברה בוועדת הכנסת. במהלך כהונתה בכנסת ה-18 יזמה את חקיקתם של מספר חוקים, בהם חוקים אלה:

ב-5 בדצמבר 2012 הודיעה כי היא פורשת מן החיים הפוליטיים ולא תתמודד בבחירות לכנסת ה-19.

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים

עריכה

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים, מונתה ב-10 באפריל 2013 לחברת דירקטוריון ברשת רמי לוי שיווק השקמה[7]. לדירקטורית בתאגיד המיחזור אל"ה ושמשה כחברת ועדת ההיגוי העליונה של מיזם "סיסמה לכל תלמיד", שמטרתו צמצום הפערים החברתיים בחינוך על ידי קידום, פיתוח והטמעת תחום התקשוב במוסדות חינוך בפריפריה[8].

ב-2014, התמודדה איציק בבחירות לנשיאות, אך לא העפילה לסיבוב השני.

מ-2016, מכהנת איציק כיושבת ראש חבר הנאמנים של "הדסה אינטרנשיונל – ישראל", הגוף העוסק בפיתוח משאבים, כולל גיוס תרומות וייעוץ עסקי עבור מרכז רפואי הדסה[9]. בנובמבר 2020, דווח כי איציק מתמודדת לתפקיד יושב ראש מרכז רפואי הדסה[10].

בינואר 2019, הצטרפה איציק לדירקטוריון חברת כנפיים אחזקות בעלת השליטה באל על[11].

במרץ 2021, מונתה ליו"ר הדירקטוריון של המרכז הרפואי הדסה[12].

איציק נשואה ואם לשלושה.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בן כספית, כוח איציק, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2005
  2. ^ גם איציק רוצה לנווט, באתר הארץ, 14 במרץ 2001
  3. ^ צבי לביא, ‏ח"כ דליה איציק במקום הראשון ברשימת מקבלי התרומות האישיות - 133,400 שקל, באתר גלובס, 7 בינואר 2003
  4. ^ חנה קים, שקט, בחירות, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2002
  5. ^ שחר אילן, היתרונות שבתפקיד יו"ר הכנסת, באתר הארץ, 3 באפריל 2009
  6. ^ יורם מלצר, ממלא-מקום ממלאת-מקום הנשיא, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
  7. ^ גיל קליאן, הג'וב החדש של דליה איציק: דירקטורית ברשת רמי לוי שיווק השקמה, באתר כלכליסט, 10 באפריל 2013
  8. ^   שרון שפורר, מה עושה דליה איציק אצל הטייקונים? "מה אתם רוצים, שאני אעבוד אצל עניים?", באתר TheMarker‏, 14 במאי 2014
  9. ^   רוני לינדר, התפקיד החדש של דליה איציק, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2015
  10. ^   שוקי שדה, רוני לינדר, ליאת לוי, דליה איציק עושה קאמבק: מי מריץ אותה לראשות בית חולים הדסה - ולמה?, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2020
  11. ^ אביב לוי, ‏דליה איציק הצטרפה לדירקטוריון בעלת השליטה באל על, באתר גלובס, 29 בינואר 2019
  12. ^ נינה פוקס, דליה איציק מונתה ליו"ר דירקטוריון בית החולים הדסה, באתר ynet, 25 במרץ 2021


דליה איציק - תבניות ניווט