יוסף גבע
יוסף גבע (גלסברג) (22 בספטמבר[1] 1924 – 17 בפברואר 2014) היה אלוף בצה"ל, אלוף פיקוד המרכז בין השנים 1960–1966.
 | |
| לידה |
22 בספטמבר 1924 וינה  אוסטריה |
|---|---|
| פטירה | 17 בפברואר 2014 (בגיל 89) |
| תאריך עלייה | 1939 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1941–1969 (כ־28 שנים) |
| דרגה |
 אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מבצע קדש  מלחמת ששת הימים | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנכ"ל משרד הקליטה, מנכ"ל שופרסל, דירקטור בחברות שונות | |
  | |
קורות חייו עריכה
גבע נולד לרוזה ויקותיאל גלסברג בווינה בשנת 1924. בשנת 1939 עלה ארצה. נישא לשושנה לבית זמל, בת נהלל בשנת 1948 בהיותו מ״פ. לזוג נולדו שלושה בנים, אלי גבע, יונתן גבע ודן גבע. בשנת 1963 נפטרה שושנה ממחלה. בשנת 1964 נישא בשנית, לאילנה ינקלביץ' ולהם בת משותפת, דפנה איטר. הוא בעל תואר בכלכלה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ולמד לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת מרילנד שבארצות הברית.
שירותו הצבאי עריכה
גבע הצטרף להגנה בשנת 1941, בזמן לימודיו במקווה ישראל, ושירת בה עד קום המדינה בשנת 1948. עם פרוץ מלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בגדוד 53 של חטיבת גבעתי, ולאחר מכן מפקד שועלי שמשון[2].
לאחר קום המדינה מילא תפקידים מגוונים בצה"ל, ובהם מפקד גדוד 52, מפקד חטיבת גבעתי, קצין אג"ם של פיקוד המרכז, ראש מינהל הסגל, מפקד חטיבה 8 במלחמת סיני, ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) באגף המטה הכללי בשנים 1958-1960, ומפקד פיקוד המרכז בשנים 1960-1966. בשנים 1966 עד 1968 ובמהלך מלחמת ששת הימים שירת כנספח צבאי בארצות הברית וקנדה. השתחרר משירות קבע בצה"ל בדרגת אלוף ב-1969.
שירת במסגרת שירות המילואים בתפקידים שונים עד 2007. שימש כמבקר מערכת הביטחון במשרד מבקר המדינה. היה יו"ר הוועדה המנהלת של הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) בשנים 1985-1992.
פעילותו במגזר הציבורי והעסקי עריכה
עם סיום שירותו הצבאי פנה גבע למגזר הציבורי והעסקי:
- המנכ"ל הראשון של משרד הקליטה בשנים 1968–1970
- נשיא ומנכ"ל חברת שופרסל בע"מ בשנים 1970–1982
- יו"ר החברה לשיקום הרובע היהודי בשנים 1973–1983. בתפקיד זה פעל רבות לבנייתו של הרובע היהודי ושיקום בתי הכנסת שבו.
- משנה למנכ"ל בנק המזרחי בשנים 1982–1985.
- מנהל עסקים כללי וממלא מקום יו"ר מועצת המנהלים בתעשיות אלקטרוכימיות ובפרוטרום בשנים 1985–1994.
- יו"ר ועדת הביקורת ביד בן צבי.
- בשנים 2002–2007 היה חבר ועדת הביקורת של מפלגת העבודה.
כמו כן, שימש גבע כמנהל, יו"ר וחבר דירקטוריון במספר חברות בנקאיות, תעשייתיות ואחרות. כמו כן שימש במספר מוסדות תרבות בהם בין השנים 1973–1998 כחבר המועצה הציבורית של תיאטרון הבימה ובין השנים 1972–2007 כחבר ההנהלה הציבורית של מוזיאון תל אביב לאמנות.
יוסף גבע נפטר ב-2014 ונטמן בהלוויה צבאית בבית העלמין הצבאי קריית שאול. הוא הותיר אחריו את רעייתו השנייה, אילנה, וארבעה ילדים. בנו הבכור, אל״מ אלי גבע, התפרסם כשבהיותו מח"ט שריון במלחמת לבנון הראשונה ביקש להשתחרר מהשירות עקב הסתייגויותיו המוסריות והמקצועיות ממהלכי המלחמה. בנו יונתן גבע, נפצע אנושות בהיותו חייל סדיר בחזית המצרית במלחמת יום הכיפורים, ועבר שיקום. בנו דני גבע הוא עורך דין ושותף בכיר במשרד עו"ד הגדול בארץ מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל ושות'.[1] גבע היה קרוב משפחתו של הכומר אלכסנדר גלסברג הנושא בתואר חסיד אומות העולם[3]
קישורים חיצוניים עריכה
סדרת ראיונות של יוסף גבע ליגאל וילפנד בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח- לוי יצחק ירושלמי, זה גורלנו, וכך נגזר עלינו לחיות, מעריב, 8 במרץ 1974, המשך
- עופר אדרת, מת אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יוסף גבע, באתר הארץ, 17 בפברואר 2014.
- מערכת אתר צה"ל, אלוף (מיל‘) יוסף גבע הלך לעולמו, באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 17 בפברואר 2014.
הערות שוליים עריכה
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ עופר אדרת, מת אלוף פיקוד המרכז לשעבר, יוסף גבע, באתר הארץ, 17 בפברואר 2014.
- ^ הכומר המומר שהציל אלפי יהודים, מאתרו של זאב גלילי
| יוסף גבע - תבניות ניווט | |
|---|---|
|
|