יושרה

תכונה מוסרית

באתיקה, יושרה (יָשְׁרָה, בלועזית: אינטגריטי) היא כנות ואמיתות או הקפדה על הפעולות הננקטות. יושרה יכולה להיחשב כניגוד לצביעות[1].

אפשר לסמוך על אנשים בעלי יושרה שהם מתכוונים באמת למה שהם אומרים ושהם אכן מתכוונים לנהוג בהגינות וביושר. יותר מכך, אנשים אלה, גם כאשר אין עליהם כל פיקוח הם לא מפרים את הכללים אליהם הם מחויבים[2].

בלועזית המילה "אינטגריטי" התפתחה מהמילה integer, שפירושה "מספר שלם".[3] בהקשר זה יושרה היא התחושה הפנימית של "שלמות" הנובעת מתכונות כמו יושר ואופי עקבי[4]. ניתן להגיד על אנשים שהם "נוהגים ביושרה" כאשר הם פועלים על פי הערכים, האמונות והעקרונות שבהם הם עצמם דוגלים.

באתיקה

עריכה

באתיקה כאשר דנים בהתנהגות ובמוסר, אומרים שאדם הוא בעל יושרה אם מעשיו מבוססים על מסגרת עקבית פנימית של עקרונות[5][6]. עקרונות אלה צריכים להיצמד באופן אחיד לאקסיומות או להנחות לוגיות. אפשר לתאר אנשים כבעלי יושרה מבחינה אתית כאשר מעשיהם, אמונותיהם, שיטותיהם, המידות והעקרונות שלהם נובעים כולם ממערכת ערכים מרכזית אחת. לכן, עליהם להיות גמישים ומוכנים לשנות את עמדותיהם הערכיות כדי לשמור על עקביות, למשל כאשר תוצאה מסוימת אינה תואמת את כל הציפיות. גמישות כזו היא סוג של לקיחת אחריות מוסרית וערכית.

היבט מהותי אחד של מסגרת עקבית שכזו הוא ההימנעות מכל חריגה לא מוצדקת (שרירותית) לטובת אדם או קבוצה מסוימת, בעיקר הימנעות מחריגה שמעדיפה את האנשים המחזיקים באותה מערכת ערכים. בתחום החוק עיקרון זה מחייב כי גם בעלי תפקידים רשמיים יהיו כפופים לאותם כללים להם כפופים שאר האזרחים. באתיקה אישית, עיקרון זה קובע שאין לנהוג על פי כללים שאליהם אותה אישיות מתנגדת באופן עקרוני. למשל, אסור לגנוב, אלא אם כן אותה אישיות תרצה לחיות בעולם שבו כולם גונבים. הפילוסוף עמנואל קאנט תיאר את עקרון היישום האוניברסלי בציווי הקטגורי שלו.

המושג יושרה מכָוֵון לשלמות, לעולם מושגים ואמונות למה שמכונה השקפת עולם. תפיסה זו של שלמות מדגישה כנות ואותנטיות, המחייבות לפעול בכל עת בהתאם לתפיסת העולם הנבחרת של הפרט.

בפוליטיקה

עריכה

האזרחים במדינה דמוקרטית אמורים לבחור במנהיגים אמינים, מנהיגים שפועלים לטובתם ולרווחתם של כל אזרחי המדינה. לצורך חיזוק האמון הזה המדינה מקיימת מערכות שמפקחות על התנהלות המנהיגים, כמו משרד מבקר המדינה, בית המשפט, התקשורת ועוד. לצורך קיום ממשל תקין צריך שהאזרחים יתנו אמון במנהיגיהם. לשם יצירת האמון על אנשי הממשל לנהוג על פי מערכת כללים מחייבת, עליהם להיות בעלי יושרה[2].

למידת ההשפעה של הפוליטיקאים יכולות להיות השלכות כבדות משקל ואכן קיים סיכון שהם לא ישתמשו בכוח שבידיהם כדי לשרת את האזרחים, ובכך הם יָפֵרוּ את רעיון היושרה[7].

אריסטו אמר שמכיוון שלשליטים יש כוח הם יתפתו להשתמש בו לצורך הרווח האישי שלהם[8]. כדי "למלא את תפקידם כמשרתי ציבור" חשוב שהפוליטיקאים יעמדו בפיתוי הזה. בהקשר של יושרה, ללא קשר לשאלה אם הם פועלים לטובת האזרחים או לרעתם, לפוליטיקאים יש יושרה כל עוד "הם פועלים בעקביות, בהתאם לערכים שלהם".

במבחנים פסיכולוגיים ובמבחנים לקבלה לעבודה

עריכה

מטרתם של מבחני יושרה תעסוקתית[9] היא לזהות מועמדים פוטנציאליים לעבודה שעלולים להסתיר היבטים שליליים או מבזים בעברם, כגון הרשעה פלילית או שימוש לרעה בסמים. זיהוי מועמדים לא מתאימים יכול להועיל למעסיקים כדי שיוכלו להימנע מבעיות שעלולות להתעורר בהמשך.

בדיסציפלינות אחרות

עריכה

דיסציפלינות ותחומים שיש להם עניין ביושרה כוללים פילוסופיה של פעולה, פילוסופיה של רפואה, מתמטיקה, נפש, קוגניציה, תודעה. פסיכולוגיה פופולרית מגדירה יושרה אישית, יושרה מקצועית, יושרה אמנותית ויושרה אינטלקטואלית.

בתחום המחקר המדעי החוקרים לא אמורים לקבוע את התוצאה לפני פרסום בפועל של הממצאים[דרושה הבהרה].

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ John Louis Lucaites; Celeste Michelle Condit; Sally Caudill (1999). Contemporary rhetorical theory: a reader. Guilford Press. p. 92. ISBN 1572304014.
  2. ^ 1 2 יושרה אוֹת בְּאוֹת – דורשים שפה יהודית דמוקרטית
  3. ^ "Definition of integrity in English". Oxford Living Dictionaries. Oxford University Press. נבדק ב-26 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Integrity". Ethics Unwrapped (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-05-27.
  5. ^ Gerald Cushing MacCallum (1993). Legislative Intent and Other Essays on Law, Politics, and Morality. Univ of Wisconsin Press. p. 152. ISBN 978-0-299-13860-8. נבדק ב-12 ביולי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Krishna Pillai (2011). Essence of a Manager. Springer Science & Business Media. p. 163. ISBN 978-3-642-17581-7. נבדק ב-12 ביולי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Aristotle (1976). The Nicomachean Ethics By Aristotle, James Alexander, Kerr Thomson, Hugh Tredennick, Jonathan Barnes translators. ISBN 978-0140449495. נבדק ב-2012-03-11.
  8. ^ Aristotle (2000), Politics, translated by B. Jowett, New York: Dover Publications.
  9. ^ van Minden (2005:206–208): [...] deze 'integriteitstests' (dat klinkt prettiger dan eerlijkheids- of leugentests) [...] [Translation: ... these 'integrity tests' (that sounds nicer than honesty test or lies tests)]