יחיא יצחק הלוי

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סגנון פיוטי.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הרב יחיא יצחק הלוי (תמוז ה'תרכ"ז או ה'תרכ"ח[1]י"א בסיוון ה'תרצ"ב; יולי-אוגוסט 1867 או 186815 ביוני 1932) היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן במשך שלושים שנה עד פטירתו.

יחיא יצחק הלוי
מארי יחיא יצחק הלוי
מארי יחיא יצחק הלוי
לידה 1867
צנעא, תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביוני 1932 (בגיל 65 בערך)
י"א בסיוון ה'תרצ"ב
צנעא
תקופת הפעילות ? – 15 ביוני 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

יחיא יצחק הלוי נולד בצנעא בירת תימן. אביו משה היה מראשי הקהילה וסבו מצד רומיה, אמו, הוא הרב שלום מנצורה.

תחילת לימודו היה אצל סבו (מצד אמו) עד שנפטר בשנת ה'תרמ"ד (1885). הוא הוסמך לשחיטה בגיל 11 כשסבו "עומד על גביו". לאחר מכן למד בישיבתו של הרב חיים קורח שם נודע בלמדנותו הרבה.

פעילותו עריכה

בשנת 1888 נטל חלק פעיל בפולמוס ההלכתי בין רבני תימן בדבר הספד תלמיד חכם ביום טוב שני. הרב יצחק הלוי כתב תשובה ארוכה עם ידידו ובן גילו מארי אברהם אלנדאף (לימים דיין וראש הקהילה התימנית בירושלים), בה קבעו כי מותר להספיד תלמיד חכם ביום טוב שני, ושכך הוא מנהג תימן הקדום.

בשנת 1902 נבחר לרב הראשי של צנעא, אך סירב ורק בשנת 1905 החל לשמש בתפקידו כשהוא למעשה הרב הראשי לכל קהילות יהודי תימן ומוכר כגדול בתורה ובעל חכמה דיפלומטית.

הרב שאף להקנות לבני דורו גם השכלה כללית והיה מתומכי הקמת בית ספר בשנת 1910 שנלמדו בו לימודים כלליים בנוסף ללימודי הקודש, בהנהלתו של הרב יחיא קאפח, אך לאחר כארבע שנים נסגר בית הספר בגלל חזרת האימאם יחיא לשלטון.

פעילותו הציבורית עריכה

פעילותו הציבורית הייתה ענפה ביותר. הוא מינה את הרב יחיא נחום כשליח בית דין צנעא לבדיקת הרבנים והשוחטים בכל מרחבי תימן. פעילות זו ביססה את מעמדו של הרב הראשי כסמכות הלכתית שאין לה עוררין. וכן פעל להצלת יתומים יהודים מהתאסלמות כפוייה (דבר הנקרא "גזירת היתומים"), דאג להשיג רישיונות עלייה לארץ ישראל אליה ייחל לעלות כל ימיו. עמד בקשר תמידי עם מנהיגי היישוב בארץ ישראל ועודד את העלייה לארץ ישראל מתוך מטרה להיאחז בה. תמך בתנועה הציונית ובמכתביו ניכרת חיבתו אליה. גאל את אדמות היהודים מהווקף המוסלמי. מלך תימן האימאם יחיא חמיד א-דין העריכו מאוד, והיה מתייעץ איתו בעניינים מדיניים ופוליטיים. בשנת 1908 בערך, נשלח לבית הסוהר על ש"הסיג את גבול סמכותו של הקאצ'י", אולם שוחרר, הודות למחאת הציבור ומחאתו הוא.[2] עמד בקשר עם קהילות יהודיות בגולה ובארץ ישראל. הקים ישיבה ועמד בראשה. כל פעילותו הענפה של הרב יצחק הלוי נעשתה תמורת שכר מועט, כדרכם של חכמי תימן לדורותיהם.[3][4]

בפולמוס הקבלה עריכה

בשנת ה'תרע"ד (1914) יצא הדיין הרב יחיא קאפח במלחמה נגד ספר הזוהר והמקובלים והקים את תנועת "דור דעה", ובכך פרצה מחלוקת גדולה בקרב יהודי תימן.

בראש המתנגדים לרב קאפח עמדו הרב יצחק הלוי (על אף שהיה מסויג מהקבלה) והרב סעיד עוזרי. הם כינו את תנועתו וחסידיו של הרב קאפח בלעג "דרדעים". עם זאת, הרב יצחק הלוי כיבד את הרב קאפח והם המשיכו לשתף פעולה בהנהגת הקהילה. מתנגדיו של הרב יצחק הלוי במחלוקת זו טענו שאינו מקובל על רוב העם, ובשנת 1920 (ביום שבת, בעת קריאת התורה), בוצע משאל עם בינו לבין הרב קאפח. במשאל עם זה ידו של הרב יצחק הלוי הייתה על העליונה והסתבר שהוא היה מקובל על רוב הציבור.[5] הרב הצליח לאחד סביבו את רובה המוחלט של יהדות תימן ורבניה, למרות הפוליטיקה ששררה אז סביב מחלוקת זו.

לימודו עריכה

בית המדרש בו לימד הרב תורה והתפלל כל תפילותיו נקרא "אלמדרש". בבית מדרש זה למדו תלמוד בבלי וירושלמי משנה תורה לרמב"ם. בין כתליו התקבצו טובי תלמידי החכמים אשר ביקשו ללמוד תורה מפיו. בשעה שתים אחר חצות לילה הקדים הרב את כולם בפתיחת שערי בית המדרש. תוך שעה קלה התמלא המקום בתלמידים שהצטופפו ארבעה סביב גמרא אחת לאור עששית נפט, זאת לאור קביעת הרמב"ם כי "אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה".[6]

רבי יחיא שם לב לבעיות כל התלמידים, כשהוא עונה לשואלים ושואל אחרים כדי לבדוק מה מידת הבנתם. לימודו היה בעומק העיון מתוך מגמה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. לסיום השיעור חזרו כולם יחד על מה שלמדו.

תלמידיו עריכה

מתלמידיו המובהקים נמנים בנו, הרב שלום יצחק הלוי (לימים, דיין והרב הראשי ליהודי תימן בישראל), הרב יוסף שמן (לימים, רב העיר הרצליה) והרב חיים חובארה (לימים, דיין בביה"ד בבאר שבע). מבין באי ישיבתו המפורסמים היו גם הרב ישראל עוזרי (ראב"ד העיירה בית עד'אקה) שהיה כבן בית אצלו, והרב יחיא נחום שליח בית דין צנעא.

הרב הראשי יחיא יצחק הלוי נפטר בצנעא בירת תימן בי"א בסיוון ה'תרצ"ב 1932. בנו חיים כיהן כרב הראשי להרצליה.

הרב יחיא יצחק הלוי הותיר אחריו מכתבים רבים בהם מאות תשובות בהלכה ובהשקפה. כל הכתבים עדיין ספונים בכתב יד ומצפים לגואלם אצל נכדו יהודה יצחק הלוי מירושלים. פרסום הכתבים ישפוך אור על פרשיות רבות בדורו ועל אישיותו.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יחיא יצחק הלוי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ במקורות שונים נכתב תרכ"ח, אך עמרם קורח, סערת תימן (קורות היהודים בתימן), ירושלים: מוסד הרב קוק ומשרד החינוך והתרבות, תש"יד-1954, עמ' קעד, כותב שהלוי נפטר בגיל 65 בשנת תרצ"ב, כך שיוצא שנולד בשנת ה'תרכ"ז, וכך גם ב"לוח בית הלוי" של השנים ה'ש"נ-ה'תשע"א.
  2. ^ יום טוב צמח, בתרגום אברהם אלמאליח, "מסע יום־טוב צמח לתימן", בתוך: שבות תימן, ישראל ישעיהו ואהרן צדוק, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 285, כותב שהדבר אירע שנתיים לפני הגיעו לתימן; הוא שהה בה שנת 1910, ולפיכך אירע הדבר בשנת 1908 לערך
  3. ^ במסכת אבות נאמר: "רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפּוֹר בָּהֶם." (משנה אבות ד ה). ר' עובדיה מברטנורא מפרש "ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה, כמו קרדום לחפור בה, שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה..." (ברטנורא על אבות ד).
  4. ^ יום טוב צמח, בתרגום אברהם אלמאליח, "מסע יום־טוב צמח לתימן", בתוך: שבות תימן, ישראל ישעיהו ואהרן צדוק, תל אביב: הוצאת "מתימן לציון", תש"ה, עמ' 285, משכורתו הייתה כ-70 פרנק לחודש
  5. ^ משה צדוק, יהודי תימן: תולדותיהם וארחות חייהם, תל אביב: עם עובד 1983, עמ' 129
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם ספר המדע · הלכות תלמוד תורה · פרק שלישי · הלכה יג