ויקיפדיה

יעחמס השני

פרעה מהשושלת ה 26 במצרים

יעחמס השני, הידוע גם בשמו אמאסיס ה-II (יוונית עתיקה: "Ἄμασις, פיניקית: 𐤇𐤌𐤎 - "חמס"),[1] היה פרעה (שלט 570 - 526 לפנה"ס) של השושלת העשרים ושש של מצרים, יורשו של אפריס (פרעה חָפְרַע מהמקרא) בסאיס. הוא היה השליט הגדול האחרון של מצרים לפני הכיבוש הפרסי.[2][3]

יעחמס השני
פסל ראש של יעחמס השני, Neues Museum, ברלין
פסל ראש של יעחמס השני, Neues Museum, ברלין
לידה המאה השביעית לפנה"ס
פטירה 526 לפנה"ס.
מדינה מצרים העתיקה
מקום קבורה סאיס
עיסוק פרעה 570–526 לפנה"ס
בת זוג תנתחתה (Tentkheta) אמו של פסמתיך השלישי
נחתובסתראו (Nakhtubasterau)
לדיס (Ladice)
צ'דבניתטז'רבון השנייה (Chedebnitjerbone II) (בתו של אפריס)
תדיאסיר? (Tadiasir)
השושלת ה-26
כינוי אמאסיס השני
אם תשרניסת הראשונה
צאצאים פסמתיך השלישי
פסננחונס (Pasenenkhonsu)
יעחמס (ד) (Ahmose (D))
תשרניסת Tashereniset) II)?
ניתוקריס השני (Nitocris II)
יורש העצר פסמתיך השלישי
פרעה
570 לפנה״ס – 526 לפנה״ס
(כ־44 שנים)

חייו

עריכה

רוב המידע עליו נגזר מהרודוטוס (2.161ff) וניתן לאמת אותו בצורה לא מושלמת רק על ידי עדויות ממונומנטים. לפי ההיסטוריון היווני, מוצאו היה מפשוטי העם.[4] מקום הולדתו היה סיוף ב-סאיס. במקור הוא היה קצין בצבא המצרי, שהשתתף במערכה הכללית של פרעה פסמתיך השני בשנת 592 לפני הספירה בנוביה.[5]

מרד שפרץ בקרב חיילים מצרים ילידים נתן לו את ההזדמנות לתפוס את כס המלכות. כוחות אלה, שחזרו הביתה ממשלחת צבאית כושלת לקירנה שבלוב שהסתיימה באסון, חשדו שנבגדו על מנת שהמלך השולט, אפריס, יוכל לשלוט בצורה אבסולוטית מלאה באמצעות שכירי החרב היוונים שלו. מצרים רבים הזדהו איתם באופן מלא. הגנרל אמאסיס, שנשלח לפגוש אותם ולדכא את המרד, הוכרז על ידם כמלך. אפריס נאלץ לסמוך לחלוטין על שכירי החרב שלו והובס[6]. הוא ברח אל הבבלים אולם נלכד ונהרג בעת שפלש חזרה למולדתו בשנת 567 לפנה"ס בסיוע צבא בבל.[7] קיימת כתובת המאשרת את המאבק בין המצרים הילידים ובין החיילים הזרים, שמוכיחה שאפריס נהרג ונקבר בכבוד בשנה השלישית לאמאסיס ( c. 567 לפנה"ס).[6] לאחר מכן נשא אמאסיס לאישה את צ'דבניטירבון השנייה (Chedebnitjerbone II), אחת מבנותיו של אפריס, כדי לתת לגיטימציה למלכותו.[8]

קיים מידע מועט על מוצאו המשפחתי של אמאסיס: שם אמו הייתה תשרניסת (Tashereniset), כפי שמוצג על גבי פרוטומה שלה, שנמצאת כיום במוזיאון הבריטי.[9] גוש אבן ממהלט אל-קוברה קובע גם ששם סבתו מצד אמו - אמה של תשרניסת - היה תז'נמותג' (Tjenmutetj).[9]

באופן יחסי קיים מידע על אנשי החצר שלו:

ראש משמר השער, אחמוס-סה-נית (Ahmose-sa-Neith), שמו מופיע על אנדרטאות רבות, כולל על הסרקופג שלו. באנדרטאות מהשושלת ה-30, קיימת התייחסות אליו. ככל הנראה הייתה לו משמעות מיוחדת בתקופתו.

הפקיד העליון לאבטחת הגבולות, והיברה (Wahibre), הידוע בתוארו, 'מנהיג הזרים הדרומיים' ו'ראש הדלתות של הזרים'.

תחת אמאסיס החלה הקריירה של הרופא, אודז'הורסנת (Udjahorresnet), שהיה בעל חשיבות מיוחדת עבור הפרסים.

ידועים כמה מ"ראשי הצי".

הווזירים הידועים היחידים הם:

פסמתק מרינית (Psamtek Meryneit) ו פשהרינתאיהת (Pasherientaihet ) /פדיניט ((Padineith

 
פוליקרטס, הרודן של סאמוס, עם פרעה יעחמס השני.

הרודוטוס מתאר כיצד נוצר עימות בין צבאות פרס ואמאסיס השני. לפי הרודוטוס, אמאסיס התבקש על ידי כנבוזי השני או כורש הגדול לספק לו רופא עיניים מצרי. נראה שאמאסיס נענה אולם הוא שלח רופא מצרי לפרס, לכורש בכפייה, ולהשאיר את משפחתו מאחור במצרים. בניסיון לנקום על כך, הרופא התקרב מאוד כנבוזי והציע לו לבקש מאמאסיס בת לנישואים, כדי לבסס את קשריו עם המצרים. כנבוזי נענה וביקש את בתו של אמאסיס לנישואין.[10]

אמאסיס, שדאג שמה בתו תהיה פילגש למלך הפרסי, הוא לא היה מוכן לוותר על צאצאיו; אמאסיס לא היה מעוניין להשתלט על האימפריה הפרסית, לכן הוא רקח הטעיה שבה הוא אילץ את בתו של פרעה לשעבר אפריס, שנהרג על ידי אמאסיס, על פי ציטוט מפורש של הרודוטוס, ללכת לפרס במקום בתו שלו.[10][11][12]

בתו זו של אפריס הייתה לא אחרת מאשר נייטטיס, שהייתה, על פי הדיווח של הרודוטוס, "גבוהה ויפה". נייטטיס בגדה באופן טבעי באמאסיס ולאחר שהתקבלה על ידי המלך הפרסי, הסגירה את התחבולה של אמאסיס ואת מקורותיה האמתיים. זה הכעיס את כנבוזי והוא נשבע לנקום על כך. אמאסיס מת לפני שכנבוזי הגיע אליו, אך יורשו ובנו, פסמתיך השלישי, הובס על ידי הפרסים.[10][12]

הרודוטוס גם מתאר כיצד, ממש כמו קודמו, אמאסיס הסתמך על שכירי חרב ואנשי מועצה יוונים. דמות אחת כזו הייתה פאנס מהליקרנסוס (Phanes of Halicarnassus), שלימים יעזוב את אמאסיס, מסיבות לא ידועות להרודוטוס אך הוא חשד שהיו ביות אישיות בין שתי הדמויות. אמאסיס שלח את אחד הסריסים שלו ללכוד את פאנס, אך הסריס נוצח על ידי חבר מועצה חכם ופאנס נמלט לפרס, נפגש עם כנבוזי ויעץ לו כיצד לפלוש למצרים. מצרים אבדה לבסוף לפרסים במהלך קרב פלוסיום (אנ') בשנת 525 לפני הספירה.[12]

העושר של מצרים

עריכה
 
פסל של תשרניסת, אמו של המלך יעחמס השני, 570-526 לפנה"ס, המוזיאון הבריטי

יעחמס הביא את מצרים קשרים קרובים יותר מאי פעם עם יוון. הרודוטוס מספר שתחת הממשל הזהיר שלו, מצרים הגיעה לרמה חדשה של עושר; יעחמס עיטר את מקדשי מצרים התחתונה במיוחד במקדשים מונוליטיים מפוארים ובאנדרטות אחרות (פעילותו כאן מוכחת בשרידים קיימים).[6] לדוגמה, מקדש שנבנה על ידו נחפר בתל נבשה.[13]

יעחמס הקצה ליוונים את המושבה המסחרית נאוקרטיס על הזרוע הקנופית של הנילוס, וכאשר מקדש דלפי נשרף, הוא תרם 1,000 בעלי מקצוע מוכשרים לבנייתו מחדש. הוא התחתן עם נסיכה יוונית בשם לדיסה בתו של המלך באתוס השלישי וכרת בריתות עם פוליקראטס מסמוס וקרויסוס מלידיה. מונטיין מצטט את הסיפור מאת הרודוטוס שבו לאדיס ריפאה את אמאסיס מאין אונות על ידי תפילה לוונוס/אפרודיטה.[14]

תחת יעחמס, הכלכלה המבוססת חקלאות של מצרים הגיעה לשיא. הרודוטוס, שביקר במצרים פחות ממאה שנה לאחר מותו של יעחמס השני, כותב :[12]

אומרים שבתקופת שלטונו של יעחמס השני (אמאסיס) השיגה מצרים את רמת השגשוג הגבוהה ביותר שלה הן ביחס למה שהנהר נתן לאדמה והן ביחס למה שהאדמה הניבה לבני האדם וכי מספר הערים המיושבות באותה תקופה הגיע לסך של 20,000.

ממלכתו כללה ככל הנראה רק את מצרים, עד לקטרקט הראשון, אך לכך הוסיף את קפריסין, והשפעתו הייתה רבה בקירנה שבלוב.[6] בשנתו הרביעית ( c. 567 לפנה"ס), יעחמס הצליח להביס פלישה של הבבלים ובראשם נבוכדנצר השני. מעתה ואילך, הבבלים חוו קשיים מספיקים לשלוט באימפריה שלהם, עד שהם נאלצו לנטוש את ההתקפות העתידיות נגד יעחמס.[15] עם זאת, הוא התמודד מאוחר יותר עם אויב עוד יותר אדיר עם עלייתה של פרס תחת כורש שעלה לכס המלכות בשנת 559 לפני הספירה.

בשנותיו האחרונות היה עסוק באיום של המתקפה הפרסית הממשמשת ובאה על מצרים.[16] במיומנות אסטרטגית רבה, כורש השמיד את לידיה בשנת 546 לפנה"ס ולבסוף הביס את הבבלים בשנת 538 לפנה"ס, מה שהותיר את יעחמס ללא בעלי ברית גדולים מהמזרח הקרוב כדי להתמודד עם העוצמה הצבאית הגוברת של פרס.[16] יעחמס הגיב בטיפוח קשרים הדוקים יותר עם מדינות יוון כדי להתמודד עם הפלישה הפרסית העתידית למצרים אך מת בשנת 526 לפני הספירה זמן קצר לפני שהפרסים תקפו.[16] המתקפה הסופית במקום נפלה על בנו, פסמתיך השלישי, אותו ניצחו הפרסים בשנת 525 לפני הספירה לאחר שמלך שישה חודשים בלבד.[17]

קברו וחילולו

עריכה

יעחמס השני מת בשנת 526 לפני הספירה. הוא נקבר בנקרופוליס המלכותי של סאיס, ובעוד קברו לא התגלה מחדש, הרודוטוס מתאר זאת עבורנו:[18][19]

[זהו] מבנה אבן גדול, מעוטר בעמודים מגולפים בחיקוי של עצי דקל, וקישוטים יקרים אחרים. בתוך הקלויסטר יש תא עם דלתות כפולות, ומאחורי הדלתות עומד הקבר.

הרודוטוס מספר גם על חילול המומיה של אמאסיס כאשר המלך הפרסי כנבוזי השני כבש את מצרים ובכך סיים את השושלת ה-26 (סאית):[20]

לא קודם [כנבוזי] שנכנס לארמונו של יעחמס שהוא נתן הוראה לקחת את גופתו [של יעחמס] מהקבר שבו היא שכבה. וכך עשה, הוא המשיך לטפל בה בכל זעם אפשרי, כגון הכאתה בשוטים, הדבקתה בגודות ומריטת שערותיה... מכיוון שהגופה הייתה מרוטשת ולא הייתה נופלת לרסיסים תחת המכות, כנבוזי שרף אותה.

מוניטין מאוחר יותר

עריכה
 
ראש זה הגיע כנראה מפסל מקדש של יעחמס השני. הוא לובש את בד ראש הנמס המלכותי המסורתי, עם נחש האוראוס המגן על המצח. בערך 560 לפנה"ס. מוזיאון וולטרס לאמנות, בולטימור.

מהמאה החמישית לפנה"ס, קיימות עדויות לסיפורים שהסתובבו על יעחמס, במקורות מצריים (כולל פפירוס דמוטי מהמאה השלישית לפנה"ס), הרודוטוס, הלניקוס ו- Convivium Septem Sapientium של פלוטארכוס. בסיפורים האלה יעחמס הוצג כפרעה לא קונבנציונלי, שמתנהג בדרכים שאינן מתאימות למלך אך ניחן בחוכמה מעשית ובערמומיות, נוכל על כס המלכות או סוג של שלמה מצרי קומי".[21]

  •  
    תבליט ממקדש קרנק המראה את יעחמס
  •  
    פפירוס, שנכתב בכתב דמוטי בשנת ה-35 של יעחמס השני, מוצג בלובר
  •  
    הענקת חלקת אדמה על ידי יחיד למקדש. מתוארך לשנה הראשונה של יעחמס השני, מוצג בלובר
  •  
    סטלה המתוארכת לשנת המלוכה ה-23 של יעחמס השני, מוצגת בלובר

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יעחמס השני בוויקישיתוף

לקריאה נוספת

עריכה
  • Ray, John D. (1996). "Amasis, the pharaoh with no illusions". History Today. 46 (3): 27–31.
  • Leo Depuydt: Saite and Persian Egypt, 664 BC–332 BC (Dyns. 26–31, Psammetichus I to Alexander's Conquest of Egypt). In: Erik Hornung, Rolf Krauss, David A. Warburton (Hrsg.): Ancient Egyptian Chronology (= Handbook of Oriental studies. Section One. The Near and Middle East. Band 83). Brill, Leiden/Boston 2006, מסת"ב 978-90-04-11385-5, S. 265–283 (Online).
  • פרעוני מצרים

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Peter A. Clayton., Chronicle of the Pharaohs: The Reign-By-Reign Record of the Rulers and Dynasties of Ancient Egypt.., 2006, עמ' 195, ISBN 978-0-500-28628-9
  2. ^ Philip C. Schmitz, Chapter 3. Three Phoenician “Graffiti” at Abu Simbel (CIS I 112), The Phoenician Diaspora, Usa: Penn State University Press, 2012
  3. ^ Lloyd, Alan Brian (1996), Amasis, in Hornblower, Simon; Spawforth, Anthony (eds.), Oxford Classical Dictionary (3rd ed.),, 3, Oxford: Oxford University Press, 1996, ISBN [[מיוחד:משאבי ספרות חיצוניים/מסת"ב 0-19-521693-8|מסת"ב 0-19-521693-8]]
  4. ^ Mason, Charles Peter (1867). "Amasis (II)". Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology. Vol. 1. Boston: Little, Brown and Company. pp. 136–137.
  5. ^ Clayton, Peter A. (2006). Chronicle of the Pharaohs: The Reign-by-Reign Record of the Rulers and Dynasties of Ancient Egypt (Paperback ed.). Thames & Hudson. pp. 195–197. ISBN 0-500-28628-0.
  6. ^ 1 2 3 4 Griffith, Francis Llewellyn, Amasis, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 1, Cambridge University Press.., עמ' 782
  7. ^ Herodotus, The Histories, Book II, Chapter 169
  8. ^ "Amasis". Livius. נבדק ב-31 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Dodson, Aidan & Hilton, Dyan (2004). The Complete Royal Families of Ancient Egypt. Thames & Hudson. pp. 245 & 247. ISBN 0-500-05128-3.
  10. ^ 1 2 3 Herodotus (1737). The History of Herodotus Volume I,Book II. D. Midwinter. pp. 246–250.
  11. ^ Sir John Gardner Wilkinson (1837). Manners and customs of the ancient Egyptians: including their private life, government, laws, art, manufactures, religions, and early history; derived from a comparison of the paintings, sculptures, and monuments still existing, with the accounts of ancient authors. Illustrated by drawings of those subjects, Volume 1. J. Murray. p. 195.
  12. ^ 1 2 3 4 Herodotus (Trans.) Robin Waterfield, Carolyn Dewald (1998). The Histories. Oxford University Press, US. p. 170. ISBN 978-0-19-158955-3.
  13. ^ DrNickyNielsen, Petrie at Tell Nabasha, The Tell Nabasha Survey Project, ‏2017-02-23 (באנגלית)
  14. ^ Montaigne, de, Michel. "20". In William Carew Hazlitt (ed.). The Essays of Michel de Montaigne. תורגם ע"י Charles Cotton. The University of Adelaide. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2018. נבדק ב-22 בנובמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Lloyd, Alan B. (2002). "The Late Period". In Shaw, Ian (ed.). The Oxford History of Ancient Egypt (Paperback ed.). Oxford Univ. Press. pp. 381–82. ISBN 0-19-280293-3.
  16. ^ 1 2 3 Lloyd. (2002) p.382
  17. ^ Griffith, Francis Llewellyn, Amasis s.v. Amasis II, Encyclopedia Britannica 1, Cambridge UniversityPress Chisholm, Hugh (ed.), עמ' p. 782
  18. ^ Hugh Bowden, 5. Pharaoh: Alexander and Egypt, Oxford University Press, 2014-07-24, עמ' 56–67
  19. ^ Egypt: Amasis, the Last Great Egyptian Pharaoh, www.touregypt.net
  20. ^ Herodotus, Chapter 16, 16, The Histories, כרך Book III
  21. ^ Konstantakos, Ioannis M. (2004). "Trial by Riddle: The Testing of the Counsellor and the Contest of Kings in the Legend of Amasis and Bias". Classica et Mediaevalia. 55: 85–137 (p. 90).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יעחמס_השני&oldid=40062464"