פתיחת התפריט הראשי

גילה

שכונה בירושלים

גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה בשנת 1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים, והיא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית - 857 מטרים מעל פני הים.[1] לפי החוק הישראלי גילה נכללת במדינת ישראל. בקהילה הבינלאומית יש מחלוקת בנוגע למעמד השטח עליו השכונה בנויה - האו"ם, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית וגופים אחרים רואים בה התנחלות.[2] בשכונה מתגוררים נכון לסוף שנת 2017 כ-32,290 תושבים.[3]

גילה
GilostreetS.jpg
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1971
מספר תושבים 32,290 (נובמבר 2017)
קואורדינטות 31°43′53″N 35°11′11″E / 31.73139°N 35.18639°E / 31.73139; 35.18639
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
גילה
גילה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
רחוב בשכונת גילה
רחוב צביה ויצחק בשכונה בשעת שקיעה

שם השכונהעריכה

גילה נקראה בשמה של עיר מקראית בשם זה, אשר זוהתה עם העיירה בית ג'אלא הסמוכה לשכונה מדרום: "וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה".[4] עיר מקראית זו הייתה גם מקום מוצאו של אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד המלך.[5] עם זאת, כיום מקובל לזהות את בית ג'אלא עם היישוב "גלים" הנזכר באזור בית לחם בתרגום השבעים לספר יהושע, כאשר "גילה" המקראית שכנה לפי ההקשר בדרום הר חברון, ויש שהציעו לזהותה עם ח'רבת ג'אלא הסמוכה לחלחול.[6]

היסטוריהעריכה

 
גדר הגנה באחד מרחובות הטבעת של גילה, אשר נועדה למנוע פגיעות ירי מבית ג'אלא הסמוכה

בעת העתיקהעריכה

במקום התגלו עתיקות המתוארכים לימי בית ראשון, ביניהם קולומבריום (מקום גידול יונים). היונים שגודלו שם שימשו ככל הנראה כקורבנות וכן לשם העברת דואר.

האזור המשיך להיות מיושב לאחר תקופת המקרא בזכות מספר מעינות המצויים בסביבה, ביניהם עין יעל ועין לבן. בתקופה הרומית התיישבה בסביבה משפחה חשובה שאת עתיקותיה ניתן לראות באתר עין יעל השוכן למרגלות השכונה.

העת החדשהעריכה

בתקופה העות'מאנית המקום יושב על ידי משפחות ערביות מהסביבה, ומספר כפרים ערביים כבית ג'אלא, אל-מאלחה ובית צפאפא הקיפו אותו. במלחמת ששת הימים, 1967, נכבש האזור וסופח לירושלים. במסגרת שכונות הטבעת שנבנו סביב לעיר לאחר המלחמה, הוקמה במקום ב-1971 שכונת גילה.

האוכלוסייה בגילה ידעה תנופה גדולה בשנות ה-80 לאחר שעולים אשר הגיעו למרכז הקליטה שהיה בשכונת גילה המשיכו להתגורר בשכונה. לקראת תחילת שנות ה-90 בעקבות תנופת פיתוח ביישוב אפרת, קטנה האוכלוסייה לכ-30,000 תושבים. למרות זאת, האוכלוסייה המשיכה להתפתח עד שבסוף שנות ה-90 האוכלוסייה מנתה כ-39 אלף איש.

במאה ה-21עריכה

במהלך האינתיפאדה השנייה, הייתה שכונת גילה יעד לטרור פלסטיני - ירי ישיר של מקלעים על ידי מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלא ואל-ח'דר, לתוך השכונה. במשך שנת 2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג במהלך תקיפות אלו, אך מספר אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה. כמו כן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה חומת בטון המונעת ירי נשק קל לעברה. בעקבות התקפות אלו ולאחר בניית שכונת הר חומה הידלדלה אוכלוסיית השכונה לכדי 32 אלף איש.[7] חומת הבטון פורקה בשנת 2010[8] בשל השקט הביטחוני.

תוכנית שאושרה בשנת 2009, להרחבת השכונה, עוררה התנגדות של ארצות הברית.[9] נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ציין כי הבנייה בגילה "מסבכת את מאמצי הממשל להתניע מחדש את שיחות השלום".[10] בתגובה הדגישו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר החוץ, אביגדור ליברמן ויושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני את העמדה הישראלית לפיה גילה היא חלק בלתי נפרד מירושלים.[11]

גאוגרפיהעריכה

 
מבט מגילה לבית לחם

גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס הוא כ-850 מטר מעל פני הים, נתון שהופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה ניתן למצוא את בית ג'אלא ובית לחם. ממזרח לגילה ניתן למצוא את שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן תחילה אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח. השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב) כגון מלחה, בית צפאפא, וקטמון. ממערב לגילה חולש הר גילה כאשר בעמק ביניהם נמצאים מספר מעיינות.

השכונה משתרעת על שטח גדול מאוד, יחסית לשכונות המגורים הוותיקות של ירושלים, והמבנה שלה היה זר מאוד לתושבי העיר שגרו בירושלים לפני הרחבתה בעקבות מלחמת ששת-הימים, והורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. המבנה הטופוגרפי של השכונה יוצר בניה פרוסה (ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה). השכונה תוכננה על בסיס של חמישה מתחמי משנה, שבכל אחד מהם כ-1,500 יחידות דיור, ומהווה למעשה יחידה תפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כגון: בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק ומוסדות דת. תכנונה של השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, שנועדו לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן, בולט מספרם הרב של סגנונות בנייה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.

שכונת גילה מחולקת למספר תתי שכונות: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. בגילה א' וגילה ה' ישנם אזורי משהב בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. בשכונה גינות רבות ושני פארקים מרכזיים. פארק גילה הממוקם בקצה של אזור גילה ה' ופארק זיידנברג בסמוך לרחוב הגננת בגילה. בשכונת גילה מספר מרכזים מסחריים ואף קניון שכונתי בן שתי קומות (קניון גילה).

גילה היא שכונה גדולה והטרוגנית מבחינת רמות ההכנסה של תושביה, אף שמחירי הנדל"ן בשכונה נמוכים משמעותית מהממוצע בשכונות היהודיות של העיר ירושלים. שני פארקים מרכזיים קיימים בשכונה: פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כנקודה מרכזית של מחנאות בשכונה, ופארק זיידנברג בצמוד לרחוב הגננת, המשמש כאחד מגני המשחקים הגדולים בשכונה. זאת לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כריאות ירוקות בתוך השכונה. בגילה ישנו מינהל קהילתי אחד. המינהל מוציא גם עיתון הנקרא "גילון".

ארכיטקטורהעריכה

האדריכלים שתיכננו את שכונות הטבעת ובכללן גילה, חששו שבשל בניית שכונות ענק באזורים המרוחקים ממרכז העיר, יאבדו השכונות את זהותן הירושלמית. על כן דאגו לשוות לארכיטקטורה המקומות מאפיינים מסורתיים של בנייה ירושלמית. כך למשל הוקמו בשכונה צברי בניינים המקושרים זה לזה, ואשר כוללים חצרות פנימיות, בדומה לבתים בעיר העתיקה. כמו כן, הבתים שבחצר חוברו זה לזה בצורה דומה לחומת העיר העתיקה. הבנייה בשכונה משתמשת במאפיינים נוספים של בנייה מקומית, כגון פתחי חלונות קמורים, קשתות, אבן ירושלמית, ועוד.

דתעריכה

בגילה מצויים כ-44 בתי כנסת ושני מקוואות המספקים את צורכי האוכלוסייה הדתית של השכונה. לגילה שני רבנים ראשיים, הרב האשכנזי הרב אליהו שלזינגר והרב הספרדי הרב משה בן אבו. כמו כן, בשכונה פועל בית חב"ד המופעל על ידי הרב הירש פרבר - שליח חב"ד לשכונה.

חינוךעריכה

 
בית אור בית לילדים אוטיסטים

בגילה יש כעשרה בתי ספר וגני ילדים רבים. בתי הספר היסודיים הם תל"י, גילה א', גילה מאוחד ואריאל (גילה ג' לשעבר), בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב',[12] בית ספר יסודי לבנות 'בית חיה מושקא', בית הספר העל-יסודי המרכזי בגילה, אשר מרכז כמעט את כל התלמידים בגילה, הוא מקיף גילה. בנוסף הוקם בית ספר על-יסודי דתי הקרוי "ארץ הצבי" במקום בית הספר הרא"ה שנסגר. קיימים גם תלמודי תורה בית ספר תורני לבנות יד אשר, תלמוד תורה חב"ד גילה נער ישראל.

בנוסף, החל משנת 2008 החלה לפעול בשכונה עמותת "בקהילה", הפועל בבתי הספר: אריאל, גילה א', ממלכתי דתי, וכן בבית הספר "מקיף גילה". העמותה מפעילה מרכזי למידה אחרי הצהריים, חונכויות אישיות לילדי השכונה, ופרויקטים המקדמים את השכונה.

בגילה א' פועלת המכינה הקדם-צבאית בית ישראל, מכינה קדם צבאית מעורבת לדתיים וחילוניים (כ-65 חניכים בשנה) שמגיעים לשנת לימודים ופעילות חברתית בשכונה. בשכונה מתקיימת מזה 9 שנים פעילות רצופה של עמותת "שכן טוב". העמותה פועלת עם המנהל הקהילתי בגילה ופועלת בנושאי תרבות בשכונה בנוסף לחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת בשכונה.

בשכונה פועלות תנועות נוער אחדות: הצופים, הנוער העובד והלומד, נוע"ם (נוער מסורתי), אריאל ובני עקיבא. בשכונה מופעלים גם מועדוני נוער באמצעות תנועת הנוער הארצית צבאות השם באה"ק.

בשכונה ממוקמת אוניברסיטת ארץ הקודש - מוסד נוצרי שלא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

כביש גישהעריכה

לצורך חיבור השכונה, שתוכננה ל-35,000 נפש, למרכז ירושלים, הוחל בתכנון כביש רחב של ארבעה נתיבים מרמות לגילה, שהיום נודע ככביש בגין. תוואי הכביש בקרבת גילה תוכנן להמשיך ישירות דרומה לחצות את העמק דרומית לאזור בו נמצא היום קניון מלחה, לעלות לגילה ולהתחבר לבית לחם. אולם אברהם יסקי, שתכנן את גילה מטעם משרד השיכון, לא רצה שהכביש יעבור דרך העמק ושכונת גילה ועל כן לחץ יחד עם משרד השיכון שהתוואי יעבור דרך בית צפאפא[13].

בהתאם לכך, הוחלט על סלילת כביש רחב משכונת פת לגילה[14]. בפברואר 1975 החליטה ועדת התכנון והבנייה שהתוואי יעבור בתוך בית צפאפא ולא קרוב יותר לשרפאת, כדי לא לפגוע בעץ אלון עתיק ליד ביתו של מוסא אל-עלמי. תושבי בית צפאפא עתרו לבג"ץ, והעבודות על הכביש הוקפאו בעיצומן בסוף 1975[15]. ביוני 1976 הורה בג"ץ, ברוב דעות, להחזיר את הדיון בכביש לוועדת התכנון, לאור החשש שמניעים זרים נכללו בשיקולים לבחירת התוואי[16]. באוגוסט 1976 שבה ועדת התכנון ואישרה את התוואי דרך בית צפאפא[17]. תושבי בית צפאפא שבו ועתרו לבג"ץ[18]. הדיונים החוזרים על תוואי הכביש עכבו מאוד את סלילת הכביש ועד תחילת שנות ה-80 תושבי גילה נאלצו לנסוע בדרך חברון או דרך בית צפאפא[19].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בקואורדינטות 31°43′52.31″N 35°11′12.05″E / 31.7311972°N 35.1866806°E / 31.7311972; 35.1866806 הגובה 857 מטר לפי גוגל ארץ, ראו דיון בנושא בדף השיחה
  2. ^ ראו מעמדה החוקי של ירושלים וכן המלחמה במזרח ירושלים (אנגלית)
  3. ^ לפי אתר עיריית ירושלים
  4. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"א.
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק י"ב.
  6. ^ יהוסף שוורץ, כותב ב"תבואות הארץ", עמ' קכ"ו: "גלה. למערב בית לחם כחצי שעה הכפר הגדול בית ג'אלא". אולם במהדורה שהוציא אברהם לונץ בשנת 1900 כותב לונץ בהערה: "לפי סדר הערים הנזכרים ביחד את העיר הזאת המבוארים למעלה כמעט אי אפשר לאחד אותה עם הכפר בית ג'אלה הסמוך לבית לחם, ולכן השערת החקירות החדשות לאחדה עם "חירבת ג'אלא" הנמצאת בהרי חברון רחוקה 3 פרסאות אנגליות מצפון הכפר חלחול"
  7. ^ נתונים סטטיסטיים מאתר עיריית ירושלים
  8. ^ רונן מדזיני, עשור אחרי: שכונת גילה נפרדת מחומות הבטון, באתר ynet, 15 באוגוסט 2010
  9. ^ רונן מדזיני, למרות לחץ ארצות הברית: אושרה הרחבת שכונת גילה, באתר ynet, 17.11.2009
  10. ^ אובמה: הבנייה בגילה מסבכת אותנו, באתר ynet, 18.11.2009
  11. ^ גיל חלפון, אובמה: גילה היא התנחלות פרס: גילה בדיוק כמו ת"א, 20 בנובמבר 2009, אתר hebrewnews
  12. ^ אתר בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב גילה
  13. ^ עמוס לבב, הכפר בית־צפפא זכה בעתירה לבג"ץ ־ איכלוס שכונת גילה בדרום ירושלים יתעכב בשנתיים, מעריב, 21 ביוני 1976
  14. ^ בנייה חדשה בירושלים, מעריב, 21 בנובמבר 1975
  15. ^ בימ"ש הורה לעכב סלילת הכביש לשכ' גילה בבירה, מעריב, 25 בדצמבר 1975
    עמוס לבב, סלילת כביש בירושלים הופסקה - בצו ביהמ"ש, מעריב, 18 באפריל 1976
  16. ^ ראו גם צע"ת נגד שר השיכון, דבר, 3 ביולי 1973
  17. ^ אושרה הפקעת שטחים ל"כביש המריבה" ברמות, מעריב, 23 באוגוסט 1976
  18. ^ עמוס לבב, בית המשפט העליון עיכב שוב סלילת הכביש לשכונת גילה, מעריב, 27 בדצמבר 1976
    עמוס לבב, צו ביניים נוסף נגד הכביש לשכונת גילה, מעריב, 7 בפברואר 1977
    עמוס לבב, סלילת הכביש לגילה עוכבה שוב בצו של בית המשפט, מעריב, 15 במרץ 1977
  19. ^ צבי לביא, תושבי גילה דוהרים בכביש בית צפפה, מעריב, 2 בדצמבר 1979