התנועה למען ארץ ישראל השלמה
התנועה למען ארץ ישראל השלמה היא תנועה של אישי ציבור ואנשי רוח מימין ומשמאל שקמה ביולי 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים, ודגלה באידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. התנועה קראה להחזיק בשטחי יהודה והשומרון וחבל עזה, חצי האי סיני ורמת הגולן שנכבשו במלחמה זו, ולהתיישב בהם.
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| מנהיגים | אברהם יפה |
| תקופת הפעילות |
1967–1976 (כ־9 שנים) |
| אפיון | תנועה על-מפלגתית שחלקה הפכה לפוליטית היו חלקים ממנה שהצטרפו למפלגות ימין שאימצו את האידאולוגיה שלה |
| אידאולוגיות |
ארץ ישראל השלמה |
| כנסות | שמינית |
| שיא כוחה | מנדט אחד |
| נוצרה מתוך | הייתה אחת המפלגות שהרכיבו את הליכוד |
| התמזגה לתוך | מפלגת לע"ם |
  | |
תולדות התנועה
עריכהב-16 ביוני 1967, עם תום מלחמת ששת הימים, פרסם נתן אלתרמן מאמר שכותרתו "מול מציאות שאין לה אח", ובו כתב:
ענינו של ניצחון זה הוא בכך שהוא מחק למעשה את ההבדל בין מדינת ישראל ובין ארץ ישראל. זו הפעם הראשונה מאז חורבן בית שני נמצאת ארץ ישראל בידינו. המדינה והארץ הן מעתה מהות אחת.[1]
בעקבות מאמר זה יזם צבי שילוח, איש מפלגת רפ"י, פגישה עם אלתרמן ועם הסופר משה שמיר, ובה הציע הקמתה של תנועה שתפעל למען שמירתה של ארץ ישראל שלמה.[2] על פי משה שמיר בעקבות פרסום מאמרו "אין דרך בחזרה" על עמוד שלם בעיתון "מעריב",[3] שבו היה אז חבר מערכת, התקשר אליו נתן אלתרמן וביחד הם ייסדו את התנועה למען ארץ ישראל השלמה.[4]
התנועה הייתה בתחילתה על-מפלגתית ועם מייסדיה נמנו אישים מוותיקי תנועת העבודה ומוותיקי התנועה הרוויזיוניסטית, אנשי צבא משורות צה"ל לשעבר, וכן סופרים ומשוררים, ובהם נתן אלתרמן, אהרן אמיר, חיים גורי, מנשה הראל, רחל ינאית בן-צבי, בני מרשק, יצחק טבנקין, משה טבנקין, יצחק צוקרמן, צביה לובטקין, אליעזר ליבנה, משה שמיר, יעקב אורלנד, זאב וילנאי, יצחק שלו, זרבבל גלעד, אורי צבי גרינברג, שמואל יוסף עגנון, דן פון וייזל, חיים הזז, יהודה בורלא, אהרן ראובני, הרב משה צבי נריה, אברהם לבינסון, ישראל אלדד, שמואל כץ, דן טולקובסקי, ראובן הכט, איסר הראל, אליעזר שפר, אבנר חי שאקי, עוזי פיינרמן, אהרן הראל-פיש, אברהם קריב, יהודה אליצור, רבקה כצנלסון, משה מושקוביץ, משה אטר, אריה הראל, יוחנן אהרוני, דב סדן, חיים בן אשר, עובד בן עמי, יהושע בן-ציון, מנחם דורמן, הלל דן, אליהו בן חור, דוד קורן, צבי שילוח, חיים יחיל, ערי ז'בוטינסקי ואברהם יפה.
על מנשר הפתיחה של התנועה, שפורסם ב-22 בספטמבר 1967, היו חתומים למעלה מחמישים איש. במנשר נאמר בין היתר:
ניצחונו של צה"ל במלחמת ששת הימים העמיד את העם והמדינה בתוך תקופה חדשה וחותכת גורל. ארץ ישראל השלמה היא עתה בידי העם היהודי, כשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת ישראל, כך מצווים אנו לקיים את מה שקיבלנו מידיה: את ארץ ישראל.[5]
אחת ההפגנות הראשונות של התנועה התקיימה ב-12 ביולי 1967 כנגד מסירת ארמון הנציב לידי האו"ם.[6]
התנועה פעלה פעילות חוץ-פרלמנטרית והוציאה ביטאון בשם "זאת הארץ". לקראת הבחירות לכנסת השביעית התמודדו אחדים מחברי התנועה תחת השם "רשימה למען ארץ ישראל" לכנסת השביעית. רשימה זו קיבלה 7,591 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.
באוגוסט 1973 לקראת הבחירות לכנסת השמינית נכללה התנועה יחד עם גח"ל, המרכז החופשי והרשימה הממלכתית בין הגופים שהרכיבו את הליכוד, אשר על מלאכת יצירתו ניצח אריאל שרון שפרש באותה עת מצה"ל. בבחירות זכה הליכוד ב-39 מנדטים, מהם אחד לנציג התנועה אברהם יפה. ב-1976 התאחדה התנועה עם הרשימה הממלכתית והמרכז העצמאי (פורשי המרכז החופשי) בהקמת מפלגת לע"ם, שנשארה חברה בליכוד. אישים יוצאי התנועה נוספים שכהנו בכנסת לאורך השנים היו משה שמיר וצבי שילוח.
התנועה הייתה ביטוי לתהליך בו עברו אנשים מיוצאי תנועת העבודה אל שורות הימין המדיני. אולם התנועה לא הצליחה להשריש את רעיונותיה בקרב הציבור החילוני ממנו יצאו מרבית מנהיגיה, והחל מהקמת גוש אמונים בשנות השבעים נהפך רעיון "שלמות הארץ" מזוהה בעיקרו עם הציבור הדתי לאומי.[7]
ארכיון התנועה ובו תכתובות לקראת כינונה, רשימות החברים, תכתובות פנימיות בין ראשי הארגון, סיכומי ישיבות ופגישות, רוכזו בידי הפרקליט דן פון וייזל, מראשי התנועה, והופקדו מחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים[8].
חידוש התנועה
עריכהב-15 ביוני 2006 נערך ב"יד טבנקין" שברמת אפעל כנס ייסוד מחדש של התנועה. הטקס נערך במעמד ח"כ אריה אלדד (בנו של ישראל אלדד), צפריר רונן, יו"ר פורום נהלל של ההתיישבות העובדת, רותי נוסבאום (אחותה של נעמי שמר), ד"ר אמי רוזנבלו (ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי), משה פלד, רבקה רביב (בתו של אורי צבי גרינברג), השופט בדימוס אורי שטרוזמן, אליקים העצני ועוד אישים מוותיקי ההתיישבות העובדת. פעולה זאת באה במידה רבה כתגובה לכך שההתנגדות הציבורית להתנתקות מרצועת עזה ופירוק ההתנחלויות בגוש קטיף הייתה בעיקרה מקרב הציבור הדתי לאומי, ומתנגדי ההתנתקות לא הצליחו לגרום למספר משמעותי של חילונים להשתתף בהפגנות ופעולות המחאה שארגנו.[9]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אהרן בן עמי, ספר ארץ ישראל השלמה, בהוצאת התנועה למען ארץ ישראל השלמה בשיתוף עם הוצאת ש. פרידמן, 1977.
קישורים חיצוניים
עריכה
- רשימת מאמרים על התנועה למען ארץ ישראל השלמה באתר רמב"י.
- רות בונדי, כל אחד וארץ ישראל השלמה שלו, דבר, 15 בספטמבר 1967, המשך
- דב גולדשטיין, "לא נוותר על שום שעל!", מעריב, 31 באוגוסט 1967
- יצחק טבנקין, כורח המלחמה וחובת המעשה, דבר, 29 בדצמבר 1968
- יפעת באר, כשבבתי הקפה תכננו התנחלויות, באתר ערוץ 7, 10 במאי 2007
- ליטל לוין, 10.11.1967 עמוס אילון תוהה על "משוררים ככובשים", באתר הארץ, 10 בנובמבר 2010
- ליאור יעקבי, יריב פלג, שלמה מסך חלקיה, באתר ישראל היום, 2 בנובמבר 2017
התנועה למען ארץ ישראל השלימה, דף שער בספרייה הלאומית- ארכיון אוסף התנועה למען ארץ ישראל השלמה, בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ נתן אלתרמן, מול מציאות שאין לה אח, מעריב, 16 ביוני 1967
- ^ רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "ארץ ישראל השלמה", עמ' 46-45
- ^ משה שמיר, אין דברך בחזרה, מעריב, 30 ביוני 1967
- ^ שיחה עם משה שמיר, באתר אימגו
- ^ למען ארץ ישראל השלמה, מעריב, 22 בספטמבר 1967
עדי דניאל, כשאנשי רוח התאחדו למען ארץ ישראל השלמה, באתר ערוץ 20, 23 במאי 2017. - ^ רות בונדי, כל אחד וארץ ישראל השלמה שלו, דבר, 15 בספטמבר 1967
- ^ עוז אלמוג, דוד פז, זרמים אידיאולוגיים וסגנונות חיים באוכלוסיה הדתית-לאומית, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", 17 ביוני 2008.
ציטוט: "מבחינה פוליטית, החרדים הלאומיים מתויגים כניציים מאוד. המפד"ל ומועצת יש"ע מתונות מדי לטעמם. הם דוגלים ברעיון ארץ-ישראל השלמה, וממחישים זאת בקביעת מגוריהם מעבר לקו הירוק." - ^ אוסף התנועה למען ארץ ישראל השלמה באתר הספרייה הלאומית.
- ^ רונן צפריר, הקמתה מחדש של "התנועה למען ארץ ישראל השלמה", 16.6.2006