פתיחת התפריט הראשי
שלט על "ירחי כלה" בבני ברק

ירחי כלה הוא מושג מתקופת האמוראים והגאונים, אשר פירושו הוא כינוס גדול של תלמידים פעמיים בשנה, בחודשי אדר ואלול, כדי לעסוק בלימוד מסכתות אשר נקבעו מראש. מוסד זה נקבע על ידי רב בסורא, ואילו בנהרדעא פעל מוסד חלופי ושמו "שבתא דריגלא".

מטרת ירחי כלה הייתה לאפשר גם לאנשים אשר עובדים בכל ימות השנה ואינם מספיקים ללמוד בישיבה בצורה מסודרת, להגיע בחודשי אדר ואלול, בהם לא הייתה עבודה חקלאית, אל הישיבה ולהעמיק את ידיעותיהם בהלכה ובאגדה. מעין אוניברסיטה עממית של ימינו. שמו של המפעל הלימודי מתבסס על המשלת התורה לכלה, והחודשים של הלימוד הם חודשי התלמיד (החתן) עם התורה (הכלה). בראש כל התכנסות עמד "ראש כלה", ושניים המוזכרים ככאלה הם: רב נחמן בר יצחק ורב הונא בריה דרב יהושע.

תוכן עניינים

ירחי כלה בימינועריכה

בי"ג אדר תש"א (1941) פתח ברל כצנלסון "ירח כלה" – סמינר המיועד לאוכלוסיית הפועלים, בהשתתפות 138 איש מכל חלקי הארץ, רובם מן ההתיישבות העובדת. מושב הירח התקיים בבית המכון החקלאי של האוניברסיטה העברית ברחובות. הפעילות התנהלה בחוגים, ששלושת העיקריים שבהם עסקו בענייני ההסתדרות, בספרות עברית ובתרבות (עסק בשאלות חגי ישראל). חוגים נוספים עסקו בהיסטוריה יהודית, סוציאליזם ומדיניות.[1]

בימינו חידש הרב יוסף שלמה כהנמן את מסורת ירחי כלה המתקיימים למעלה מ-50 שנה בישיבת פוניבז' בבני ברק[2]. בראשות ישיבת הירחי כלה העמיד את מקורבו הרב אברהם צבי לייכטמן, שניהל את מוסד הירחי כלה במשך עשרות שנים[3]. גם במקומות אחרים נוהגים לשחזר את המנהג, בארץ ובקהילות יהודיות ברחבי העולם, בהם מתכנסים אנשים הטרודים לפרנסתם בכל ימות השנה - ובאים לתקופת לימוד מרוכזת הנערכת בדרך כלל בתקופת "בין הזמנים" שלאחר ט' באב. בשנת תשע"ד לאחר חמישים שנה, הפסיק הרב אליעזר כהנמן נכדו של המייסד את קיום המנהג.

גם בחסידות חב"ד מתקיים משנת תשל"ד מעמד ירחי כלה לזכרו של הרב לוי יצחק שניאורסון בשטחו של מחנה גן ישראל בניו יורק, בראשות הרב אברהם שם טוב[4] בהשתתפות רבנים וראשי ישיבות מרחבי תבל. גם בישראל מתקיים מאז תשס"ו ירחי כלה בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד בהם נוטלים חלק גם רבנים מחוץ לחסידות חב"ד.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה