פתיחת התפריט הראשי

ישראל אייכלר

סופר ופוליטיקאי ישראלי

ישראל יצחק אייכלר (נולד ב-27 במרץ 1955) הוא חבר הכנסת מטעם יהדות התורה, סגן יושב ראש הכנסת ויושב ראש הוועדה לפניות הציבור. עסקן מרכזי בחסידות בעלז, עיתונאי ופובליציסט ישראלי-חרדי.

ישראל אייכלר
אין תמונה חופשית
לידה 27 במרץ 1955 (בן 64)
ד' בניסן ה'תשט"ו
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ישראל יצחק אייכלר
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, פוליטיקאי, סופר, עורך עיתון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה יהדות התורה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה יהדות התורה, אגודת ישראל
חבר הכנסת
17 בפברואר 200323 בפברואר 2005
(שנתיים)
6 בפברואר 2011 – מכהן
(8 שנים ו-31 שבועות)
כנסות ה־16, ה־1821
יו"ר הוועדה לפניות הציבור ה־10
25 במרץ 200323 בפברואר 2005
(שנה ו-48 שבועות)
29 ביוני 201530 באפריל 2019
(3 שנים ו-43 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אייכלר נולד בירושלים. אביו, מנשה אייכלר, היה פעיל בלח"י ולאחר קום המדינה שירת בצנחנים. אחיו הוא העיתונאי יעקב אייכלר.

ישראל אייכלר הוא בוגר מוסדות חסידות בעלז ובוגר הכולל להוראה "מחזיקי הדת".

אייכלר הוא עיתונאי במקצועו. הוא מוכר בציבור החילוני בזכות השתתפותו בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה. הוא בלט במיוחד בתוכנית "פופוליטיקה", שבה השתתף לצד העיתונאים אמנון דנקנר ויוסף לפיד (לימים יו"ר מפלגת שינוי).

משנת 1980 ערך אייכלר את שבועון חסידות בעלז "המחנה החרדי". בנוסף, אייכלר היה בעל טור קבוע בשבועון "משפחה". במשך מספר שנים הגיש ברדיו קול חי את "כנסת ישראל", תוכנית יומית העוסקת באקטואליה, ובה הציג את דעותיו.

משנת 1995 הוא יו"ר "המרכז להסברה יהודית" ומרצה בו.

אייכלר נשוי לבתו של חיים שמואל אייזנטל, שהיה חסיד סלונים. אב ל-14. מתגורר בירושלים.

קריירה פוליטיתעריכה

בשנת 2003 נבחר ישראל אייכלר לכנסת כנציג חסידות בעלז. שימש כיושב ראש הוועדה לפניות הציבור. בעקבות הסכם רוטציה פנימי של יהדות התורה התפטר מהכנסת בפברואר 2005.

בפברואר 2006 התנגד לקבלת המקום השישי ברשימת יהדות התורה לכנסת ה-17, בשל חוסר רצונו לכהן שוב ברוטציה. בעקבות כך, שובץ יעקב כהן, איש חסידות גור במקום זה.

בבחירות לכנסת ה-18 שובץ אייכלר במקום השישי ברשימת יהדות התורה. לפי הסכם רוטציה הוא חזר לכהן בכנסת ביום 6 בפברואר 2011, במקום חבר הכנסת מאיר פרוש שהתפטר מן הכנסת.

בבחירות לכנסת ה-19 נכנס שוב לכנסת ברשימת יהדות התורה, כאשר הוא משובץ במקום השישי מבין שבעה המנדטים שקיבלה מפלגתו.

בבחירות לכנסת ה-20 נכנס שוב לכנסת ברשימת יהדות התורה כאשר הוא משובץ במקום השישי. ב-2017 מונה לסגן יושב ראש הכנסת.

בבחירות לכנסת ה-21 נכנס שוב לכנסת ברשימת יהדות התורה כאשר הוא משובץ במקום השביעי[1]. מונה מחדש כסגן יושב ראש הכנסת.

פרסומיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה