פתיחת התפריט הראשי

יהדות התורה

רשימה וסיעה ישראלית בכנסת

יהדות התורה היא רשימה וסיעה חרדית אשכנזית שמהווה איחוד בין מפלגות אגודת ישראל החסידית לבין דגל התורה הליטאית.

יהדות התורה
יהדות התורה לוגו 2019.png
מדינה ישראלישראל  ישראל
מנהיגים יעקב ליצמן, משה גפני
תאריך ייסוד 1992
אפיון מפלגה חרדית אשכנזית
אידאולוגיות יהדות חרדית
כנסות 13 ואילך
ממשלות 27, 28,[א] 29, 30,[ב] 32, 34
אותיות ג
שיא כוחה 8 מנדטים (21)
שפל כוחה 4 מנדטים (13, 14)
נוצרה מתוך אגודת ישראל, דגל התורה
מטה ירושלים, בני ברק עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים World Agudath Israel
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
8 / 120
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

 
לוגו קודם של הרשימה

בראשית ימיה של המדינה ייצגו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הציבור החרדי שהצביע לכנסת. עם השנים, פועלי אגודת ישראל דעכה ובבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. באגודת ישראל היו שותפים חסידים, ליטאים וספרדים, הגם שהספרדים כמעט שלא יוצגו בכנסת. בתחילת שנות ה-80 נוצר פילוג קשה בין החסידים והליטאים, שתרם להקמת מפלגת ש"ס ובהמשך להקמת דגל התורה של הליטאים, כך שאגודת ישראל נותרה מפלגה חסידית בעיקרה. בבחירות לכנסת ה-12 התמודדו אגודת ישראל ודגל התורה חזיתית זו מול זו. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 והעלאת אחוז החסימה ל-1.5% החליטו שתי המפלגות לרוץ ברשימה משותפת שנקראה יהדות התורה. האיחוד כלל בתוכו גם את יצחק חיים פרץ, בניסיון למשוך את הציבור הספרדי, ואת אברהם ורדיגר כנציג פועלי אגודת ישראל, שקיבל ייצוג במסגרת הסכם רוטציה. לאחר הבחירות, משהתברר שיצחק חיים פרץ לא הביא עמו קהל ספרדי משמעותי, הוא נתבקש לפרוש מהכנסת וכך אכן עשה.

שתי המפלגות המרכיבות את רשימת יהדות התורה מתפקדות בכנסת בסיעה משותפת, אך כמפלגות עצמאיות. למפלגות מועצות גדולי תורה נפרדות ורק לעיתים נדירות הן מקיימות ישיבה משותפת. בשלהי כהונת כל הכנסות עד ה-18 (למעט הכנסת ה-15) התפצלה סיעת יהדות התורה למרכיביה, והתנהל משא ומתן מחודש על ריצה משותפת. בכל הפעמים המשא ומתן הסתיים בהצלחה, ושתי המפלגות רצו שוב ברשימה משותפת. לעיתים עלו היחסים על שרטון עוד במהלך כהונת הכנסת. למשל, בינואר 2005 החליט ח"כ אברהם רביץ להגיש את בקשת ההיפרדות לשתי הסיעות לוועדת הכנסת לאחר שיו"ר הסיעה המשותפת, ח"כ יעקב ליצמן, החל לכהן כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתיאום עם הקואליציה, בניגוד להוראות הרב יוסף שלום אלישיב, שחייבו את דגל התורה להישאר באופוזיציה.

ב-2008, היה מאיר פרוש, יו"ר סיעת שלומי אמונים (סיעה בתוך אגודת ישראל המייצגת את החסידויות הקטנות יותר), מועמד לראשות עיריית ירושלים, אך לא נבחר, בין היתר בשל סכסוך עם חסידות גור. הסכסוך גרם לתומכים רבים של יהדות התורה שלא להצביע לה בבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו ירד כוחה של הרשימה לחמישה מנדטים.

לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה חל פיצול בציבור הליטאי, כאשר הפלג הירושלמי בהנהגתו של הרב שמואל אוירבך הגיש רשימה לכנסת בשם נצח, אולם לקראת הבחירות הגיעו אנשי נצח להסכמה עם נציג חסידות גור[1] וחמישה ימים לפני הבחירות, הסירה נצח את מועמדותה.[2]

בבחירות לכנסת ה-20 השיגה יהדות התורה שיא של קולות (למעלה מ-210 אלף), על אף שמחנהו של הרב אוירבך לא השתתף בבחירות אלו. אך כוחה של הסיעה הצטמצם לשישה מנדטים בלבד (ארבעה לאגודת ישראל ושניים לדגל התורה).

בממשלה שנוצרה לאחר מכן פסק בג"ץ כי יעקב ליצמן אינו יכול לשמש סגן שר בעל סמכויות של שר הבריאות. בעקבות כך קיבל ליצמן את אישורה של מועצת גדולי התורה להתמנות לשר. זאת, לאחר שבמשך שנים נמנעו חברי הכנסת של המפלגות החרדיות האשכנזיות מלכהן כחברים בממשלה. בשלהי 2017 התפטר ליצמן מהממשלה, עקב חילול שבת שהתרחש בעת עבודות של רכבת ישראל, אך חזר לתפקד כסגן שר.

בכנסת העשרים היו סיעות יהדות התורה והבית היהודי "שיאניות החקיקה" לחבר כנסת. חברי הכנסת של שתי הסיעות חוקקו 6.75 חוקים בממוצע, בניכוי שרים וסגני שרים.[3]

בבחירות לכנסת ה-21 השיגה יהדות התורה 249,049 קולות, שהיוו 5.78% מקולות הבוחרים, 8 מנדטים[4].

הרכב האיחודעריכה

החל מהבחירות לכנסת ה-14, בשנת 1996, הוסכם שפילוח המצביעים הוא 60%-40% לטובת אגודת ישראל, ומשכך התגבשה חלוקה שעל פיה אגודת ישראל קיבלה את המקומות 1, 3, 5, 6 ברשימה, בעוד דגל התורה קיבלה את המקומות 2, 4. עם השנים, בעקבות טענות מצד דגל התורה לתת-ייצוג, הוענקו המקום השביעי והשמיני לדגל התורה.

כן נקבעו הסכמי רוטציה להסדרת החלוקה בין דגל התורה ואגודת ישראל ובתוך אגודת ישראל. במקרה של ארבעה מנדטים בלבד, נקבע שנציג דגל התורה במקום הרביעי, יפנה מקומו באמצע הקדנציה עבור נציג אגודת ישראל. כך אכן היה בכנסת ה-14, כאשר משה גפני התפטר כדי לפנות מקום לאברהם לייזרזון. במקרה שהרשימה קיבלה חמישה מנדטים, נקבעה רוטציה בתוך אגודת ישראל, וכך היה בכנסת ה-16, כאשר ישראל אייכלר התפטר לטובת שמואל הלפרט. במקרה של ששה מנדטים נקבע שנציג אגודת ישראל יתפטר בחצי הקדנציה לפנות מקום לנציג דגל התורה.

בשנת 2005, בעקבות סירובו של ישראל אייכלר להתחייב כי יכהן שנתיים בלבד במסגרת הרוטציה, הוצב ברשימה במקומו יעקב כהן.

 
ראשי יהדות התורה חברי הכנסת ליצמן, גפני, פרוש ומקלב חותמים על ההסכם בין דגל התורה לאגודת ישראל בלשכת ח"כ גפני בכנסת ערב הבחירות לכנסת ה21

במהלך השנים טענו אנשי דגל התורה שיחסי הכוחות השתנו לשיעור של 50%-50% ולכן יש לשנות את הרכב הרשימה בבחירות הארציות ובבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות המוניצפליות לעיריית ירושלים שהתקיימו ב-30 באוקטובר 2018 התמודדו שתי המפלגות בנפרד.[5] דגל התורה השיגה ששה מושבים לעומת שלושה לאגודת ישראל.[6][7]

 
חברי יהדות התורה מתייעצים עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אחרי הבחירות לכנסת העשרים.

בעקבות זאת, בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, חתמו הסיעות על הסכם לחלוקת המקומות באופן שווה. לפי ההסכם, בכנסת ה-21 תקבל אגודת ישראל את המקומות האי זוגיים ודגל התורה תקבל את המקומות הזוגיים, ובכנסת ה-22 להפך. אם הסיעה תיכנס לקואליציה ותקבל שלושה תפקידים - תקבל דגל התורה את התפקיד הבכיר השלישי, ובממשלה שלאחריה להפך.[8]

פילוח המצביעיםעריכה

התנהלותעריכה

בעבר נהגו שתי המפלגות שלא למנות שרים מטעמן בממשלה, אלא רק סגני-שרים, כדי לא לשאת באחריות לפעולות הממשלה, שחלקן מנוגדות להשקפת עולמן. תחת זאת, שואפת הסיעה, כמו גם אגודת ישראל לפניה, לעמוד בראשות ועדת הכספים של הכנסת. למרות זאת, ב-2015 מונה יעקב ליצמן לשר הבריאות בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישה מפלגת יש עתיד, בטענה שכהונה של סגן שר ללא שר מעליו אינה חוקתית ופוגעת בתפקוד הממשלה. אך בעקבות משבר הרכבת שפרץ במושב החורף של 2018 התפטר ליצמן מתפקידו כשר וחזר לכהן כסגן שר לאחר שינוי החוק שמנע זאת ממנו.

החל מהקמתה ועד לבחירות בשנת 2015 נהנתה המפלגה מגידול מתמיד בקולות שקיבלה (מכ-86,000 קולות בשנת 1992 ועד ל-249,049 קולות בשנת 2019).

מנהיגיה הרוחניים של המפלגה הם חברי מועצת גדולי התורה. בפילוג של שנת תשמ"ט הקימה דגל התורה מועצת גדולי התורה משלה. במועצה החסידית בולטים אדמו"רי גור, ויז'ניץ ובעלז, שלכל אחד מהם בדרך כלל גם נציג בכנסת. לצדם מכהנים גם אדמו"רים הקשורים לסיעת שלומי אמונים.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת פתחה המפלגה לראשונה דף פייסבוק.

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
 
יו"ר המפלגה
שם התחלת כהונה סיום כהונה דיוקן
אברהם יוסף שפירא 1992 1996
 
דיוקן
מאיר פרוש 1996 2003
יעקב ליצמן 2003 מכהן

נציגי הרשימה בכנסתעריכה

כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-13 (1992) 4 מנדטים (86,167 קולות):
  • ב-16 ביולי 1992 פרש מהכנסת יצחק חיים פרץ. החליף אותו אברהם רביץ.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת מנחם פרוש במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
  • ב-28 ביוני 1994 פרש מהכנסת שמואל הלפרט במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו משה גפני.
  • ב-8 באפריל 1996, לקראת הבחירות לכנסת ה-14, התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה שהרכיבו את יהדות התורה לשתי סיעות נפרדות.
הכנסת ה-14 (1996) 4 מנדטים (98,657 קולות):
הכנסת ה-15 (1999) 5 מנדטים (125,741 קולות):
הכנסת ה-16 (2003) 5 מנדטים (135,087 קולות):
הכנסת ה-17 (2006) 6 מנדטים (147,091 קולות):
הכנסת ה-18 (2009) 5 מנדטים (147,954 קולות):
הכנסת ה-19 (2013) 7 מנדטים (195,892 קולות):
הכנסת ה-20 (2015) 6 מנדטים (211,826 קולות):
  • ב־24 במאי 2016 הפסיק מאיר פרוש את חברותו בכנסת לטובת יעקב אשר
  • ב־9 בינואר 2019 התפלגו המפלגות אגודת ישראל ודגל התורה לשתי סיעות נפרדות בכנסת, פילוג טכני לקראת הבחירות לכנסת ה־21.
הכנסת ה-21 (2019) 8 מנדטים (249,049 קולות):
  • רשימת מועמדי "יהדות התורה" לכנסת ה-21, באתר ועדת הבחירות המרכזית [1]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג בממשלה
  2. ^ שתי המפלגות המרכיבות את הסיעה התפצלו והיו חברות בנפרד בממשלה
  1. ^ שלמה גרין הושגה האחדות הגר"ש אוירבך יחתום למען ג', באתר jdn.
  2. ^ תלם יהב, מפלגת "נצח" שהתפצלה מדגל התורה לא תתמודד בבחירות, באתר ynet, 17 בינואר 2012
  3. ^ שיאני החקיקה: יהדות התורה והבית היהודי, ynet, ‏2019-01-21 (בעברית)
  4. ^ הנתונים באתר וועדת הבחירות
  5. ^ לאחר ניסיונות כושלים: דגל ואגודה הגישו רשימות נפרדות למועצת העיר ירושלים באתר לדעת
  6. ^ ראוכברגר בחגיגות הניצחון: "אנחנו הציבור הגדול ביותר" באתר רדיו קול חי
  7. ^ סך המצביעים: דגל התורה תחת הסימן 'דת', 41,540 קולות; אגודת ישראל תחת הסימן ג' 26,116 קולות; מפלגת בני תורה שהתפצלה מדגל התורה - 9,077 קולות. ראו: כמה הצביעו למפלגות החרדיות בשכונות י-ם: כל הנתונים באתר קול רגע
  8. ^ בנימין ברגר, ויעשו כולם אגודה אחת: נחתם ההסכם בין 'אגודה' ל'דגל' • כל הפרטים, JDN, ‏16.01.2019; רשמית: דגל התורה ואגודת ישראל ברשימה מאוחדת, באתר "סרוגים", 16 בינואר 2019