ישראל בנימין באסאן

רב ומשורר איטלקי (1701–1790)

ישראל בנימין באסאן (פדובה ה'תס"ב; 1701רג'ו אמיליה ה' בשבט ה'תק"ן; 14 בינואר 1790) היה פוסק הלכה, חזן, מוהל ומשורר איטלקי, רבה של יהדות רג'ו אמיליה.

ישראל בנימין באסאן
ספר שירים באיטלקית ובעברית לכבוד פרנצ'סקו השלישי דוכס מודנה מאת הרב באסאן. ונציה 1753
ספר שירים באיטלקית ובעברית לכבוד פרנצ'סקו השלישי דוכס מודנה מאת הרב באסאן. ונציה 1753
לידה 1701
ה'תס"ב
פדובה, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1790 (בגיל 89 בערך)
ה' בשבט ה'תק"ן עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1730 בערך – 1790 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים מוהל, שליח ציבור
רבותיו בנימין הכהן ויטאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידיו חנניה אלחנן חי כהן, אליה מורפורגו עריכת הנתון בוויקינתונים
בני דורו שמשון חיים נחמני, משה חיים לוצאטו, דוד פארדו, משה מרגליות
חיבוריו פרורי לחם
אב ישעיהו באסאן עריכת הנתון בוויקינתונים
חותנים מנחם קרקוביאה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולד בפדובה בשנת ה'תס"ב, בנם בכורם של יוכבד בת הרב בנימין הכהן ויטאלי ושל הרב ישעיהו באסאן. בגיל 18 הוסמך על ידי סבו לתואר "חבר", ובגיל 30 נסמך לתואר "מעלת מורנו הרב". בשנת ה'תפ"ז בהיותו כבן 26 נישא לטובה בת הרב מנחם קרקוביאה,[1] וידידו רמח"ל חיבר לכבוד האירוע את המחזה "מגדל עוז".[2] בשנת ה'ת"ץ, עם פטירתו של סבו הרב ויטאלי, עבר אביו לרג'ו אמיליה למלא את מקומו וישראל עבר גם הוא לעיר. בשנת ה'תצ"ט לאחר פטירת אביו, התמנה לכהן תחתיו.

בשנת ה'תקי"ג ביקר החיד"א בביתו והתרשם מאוסף כתבי היד שלו.[3]

בשנת ה'תקמ"ג, בעת פולמוס דברי שלום ואמת תמך בנפתלי הרץ וייזל.[4]

נפטר בהיותו קרוב לגיל 90 בה' בשבט ה'תק"ן ואת מקומו מילא הרב ישעיה חי כרמי.

תקופת חייו של הרב ישראל בנימין באסאן על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן


כתביו עריכה

חיבר אחד עשר ספרי דרשות ושירים רבים, ביניהם ספר שירים לכבוד פרנצ'סקו השלישי ד'אסטה, דוכס מודנה.[5] בנוסף חיבר שו"ת "פרורי לחם".[6] כמעט כל כתביו לא נדפסו.

הביא לדפוס חלק מכתבי אביו ואף השלים כמה תשובות בשו"ת "לחמי תודה". בעזרת אחי אשתו אברהם חיים קרקוביאה, הדפיס לראשונה מאוסף כתבי היד של אביו את חידושי הר"ן למסכת נידה,[7] ואת הספר "מסורת סייג לתורה" של הרב מאיר הלוי אבולעפיה.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ככל הנראה אחותו של "אברהם מראקיץ" (אברהם חיים קרקוביאה) מהמשתתפים המרכזיים בפולמוס רמח"ל
  2. ^ משה חיים לוצאטו, מִגְדַּל־עֹז או תֻּמַּת יְשָׁרִים באתר פרויקט בן-יהודה
  3. ^ מעגל טוב השלם ירושלים ה'תרצ"ד עמודים 92 ו-94
  4. ^ נפתלי הרץ וייזל, עין משפט, באתר היברובוקס
  5. ^ ישראל בנימין באסאן, la corona estense, ונציה 1753, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  6. ^ חננאל ניפי, תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה עמוד 153
  7. ^ תודת שלמים, ונציה ה'תק"א, באתר אוצר החכמה