כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי

כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי, נקרא גם ISAF (קיצור של International Security Assistance Force) היה כוח בין-לאומי בהנהגת כוחות מצבאות נאט"ו שנשלח למשימות ביטחון ופיתוח באפגניסטן. הכוח הוקם ב-20 בדצמבר 2001 על ידי מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות. הכוח חדל מפעילותו ופורק בדצמבר 2014. חלק מהחיילים נשארו כיועצים במסגרת הארגון Resolute Support Mission שהחליף את ה-ISAF.

סמל הכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי. פירוש הכיתוב בשפת הפשטו המופיע בסמל, "کمک او همکاری ", הוא "עזרה ושיתוף פעולה"

סקירה כללית

עריכה

ב-11 בספטמבר 2001 התרחשה בארצות הברית סדרת פיגועי טרור שגבתה את חייהם של קרוב ל-3000 אנשים. בתגובה, יצאה ב-7 באוקטובר 2001 קואליציה בהובלת ארצות הברית ושכללה בין היתר את בעלות בריתה בברית נאט"ו למבצע באפגניסטן, תחת השם "מבצע חירות מתמשכת", במטרה לתפוס את ראשי ארגון הטרור אל-קאעידה, שנתפסו כאחראים לפיגועי 11 בספטמבר, ועל-מנת להפיל את שלטון הטליבאן שתמך באל-קאעידה ונתן לו להתפתח באזורי שליטתו. במהלך המבצע הצליחו הכוחות התוקפים להפיל את שלטון הטליבאן, אך ראשי אל-קאעידה הצליחו להימלט מפניהם ומאפגניסטן.

במהלך חודש דצמבר 2001, לאחר הפלת שלטון הטליבאן באפגניסטן, נפגשו מספר אפגנים מיוחסים, תחת חסות האו"ם, בעיר בון, גרמניה, על-מנת להחליט על תוכנית למינהל אפגניסטן, וכך נכתב הסכם בון. בהסכם תוארה הקמת כוח בין-לאומי בראשות נאט"ו, במטרה לשמור על השלטון החדש באפגניסטן מפני כוחות מורדים שונים. כך הוקם על ידי האו"ם כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי.

בתחילה, מטרת כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי הייתה להגן על השלטון בקאבול, עיר הבירה של אפגניסטן, ובאזורים הסובבים את העיר מפני כוחות הטליבאן, אל-קאעידה, או כל מיליציה מפלגתית אחרת. בנוסף לכך, הכוח נשלח על-מנת לעזור בפיתוח המדינה, דבר שהתבטא במלחמה בפשע ובסחר הלא חוקי באופיום שהיוו מנוף כלכלי של הטליבאן. באוקטובר 2003, מועצת הביטחון של האו"ם נתנה את אישורה להרחבת משימת ההגנה של כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי לכל אפגניסטן.

תחום פעולה

עריכה

במשך קרוב לשנתיים, תחום הפעולה של הכוח היה רק בגבולות קאבול וסביבתה, כשהאחריות על שאר אפגניסטן הוטלה על הצבא האפגני שרק הוקם, בשל המחשבה שהכוח אמור היה להיות קיים לזמן קצר והעדיפו שלא להשקיע משאבים בהגדלתו. לפי נורברט ואן היסט, גנרל בצבא הגרמני ששירת כמפקד בכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי, הגדלת הכוח תדרוש פריסה של עוד לפחות 10,000 חיילים. עם זאת, בשל קשיים ועיכובים בבניית וחיזוק הצבא האפגני, ב-13 באוקטובר 2003 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד על הרחבת סמכויות הכוח אל אפגניסטן כולה.

מיד לאחר מכן, הודיע בתגובה ראש ממשלת קנדה כי מדינתו לא תשלח עוד חיילים לאפגניסטן כחלק מכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי (עד אז מספר החיילים הקנדים בקואליציה בראש ארצות הברית שפלשה לאפגניסטן היה כמעט מחצית ממספר כל החיילים בקואליציה). לעומתו, הצביע ב-24 באוקטובר 2003 הבונדסטאג (הפרלמנט הגרמני) על שליחת 230 חיילים נוספים לאפגניסטן כחלק מהכוח.

הכוח ותעשיית האופיום הבלתי חוקית

עריכה

עד אוקטובר 2008, נאבק כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי רק באופן עקיף בתעשיית האופיום הבלתי חוקית באפגניסטן, תעשייה שהיוותה מנוף כלכלי של הטליבאן. המאבק העקיף התבטא בתיאום מודיעיני עם השלטון האפגני ומאבק ביבולי הפרג על ידי תקיפת שדות גידול והגנה על יחידות הבערת פרג שהותקפו באופן תדיר.

המאבק השפיע על האיכרים העניים שעסקו בתחום גידולי הפרג והיו חסרי עבודה חלופית. לפיכך, המאבק פגע בניסיונות חיילי הכוח להשיג תמיכה מהמקומיים. למרות זאת, הכוח לא שינה את עמדתו במאבק. באוקטובר 2008, במטרה לרסן את ההתקוממות העממית, שינה הכוח את אופן מאבקו, והחל לתקוף סוחרי ומעבדות ייצור סמים.

המדינות החברות בכוח

עריכה
 
מפה המייצגת את המדינות החברות בכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי. בירוק כהה מסומנות המדינות שאליהן שייכים יותר מ-1000 חיילים מהכוח, בירוק בהיר מסומנות שאר המדינות החברות בכוח, ובארגמן מסומנות החברות לשעבר בכוח.

בכוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי חברות המדינות החברות בברית נאט"ו, שתי מדינות השותפות לברית נאט"ו, ו-10 מדינות שאינן חברות בברית נאט"ו ואינן שותפות של הברית.

המדינה מספר החיילים אחוז מסך כל החיילים בכוח
ארצות הברית  ארצות הברית 59,590 56.540%
(האיחוד האירופי  האיחוד האירופי) (30,894) (34.528%)
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 9,500 10.617%
גרמניה  גרמניה 4,335 4.845%
צרפת  צרפת 3,750 4.191%
איטליה  איטליה 3,160 3.532%
קנדה  קנדה 2,830 3.163%
פולין  פולין 2,140 2.392%
הולנד  הולנד 1,880 2.101%
טורקיה  טורקיה 1,835 2.051%
אוסטרליה  אוסטרליה 1,550 1.732%
ספרד  ספרד 1,075 1.201%
רומניה  רומניה 970 1.084%
דנמרק  דנמרק 750 0.838%
בלגיה  בלגיה 560 0.626%
בולגריה  בולגריה 525 0.587%
נורווגיה  נורווגיה 470 0.525%
צ'כיה  צ'כיה 455 0.509%
שוודיה  שוודיה 410 0.458%
הונגריה  הונגריה 310 0.346%
קרואטיה  קרואטיה 270 0.302%
אלבניה  אלבניה 250 0.279%
סלובקיה  סלובקיה 230 0.257%
ליטא  ליטא 220 0.246%
ניו זילנד  ניו זילנד 220 0.246%
יוון  יוון 178 0.2%
גאורגיה  גאורגיה 175 0.196%
לטביה  לטביה 170 0.190%
מקדוניה  מקדוניה 165 0.184%
אסטוניה  אסטוניה 145 0.162%
פורטוגל  פורטוגל 110 0.123%
פינלנד  פינלנד 95 0.106%
אזרבייג'ן  אזרבייג'ן 90 0.104%
סלובניה  סלובניה 70 0.078%
ארמניה  ארמניה 40 0.045%
סינגפור  סינגפור 40 0.045%
איחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות 25 0.028%
בוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה 10 0.011%
לוקסמבורג  לוקסמבורג 9 0.010%
אוקראינה  אוקראינה 8 0.009%
אירלנד  אירלנד 7 0.008%
ירדן  ירדן 6 0.007%
איסלנד  איסלנד 4 0.004%
מונטנגרו  מונטנגרו 4 0.004%
אוסטריה  אוסטריה 3 0.003%

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה