כנסיית החתונה

חזית הכנסייה
סטרטיגרפיה של האתר
העתק כתובת הפסיפס המוצג בכנסייה
חלל הכנסייה
כיפת הכנסייה
מראה במתחם

כנסיית החתונה היא כנסייה קתולית-פרנציסקנית השוכנת בכפר כנא. הכנסייה מנציחה את נס החתונה בקנה שעשה ישו, עת הפך מים ליין. בעבר היה במקום בית כנסת. בסמוך לכנסייה שוכנת כנסייה יוונית-אורתודוקסית המנציחה גם היא את האירוע.

נס החתונה בקאנהעריכה

  ערך מורחב – החתונה בקנה

נס החתונה בקנה הוא הנס הראשון שעשה ישו:

"וביום השלישי הייתה חתונה בקנה אשר בגליל ואם ישוע הייתה שם: וישוע ותלמידיו היו גם-הם קרואים אל-החתונה: ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם: ויאמר אליה ישוע מה-לי ולך אשה עתי עדין לא באה: ותאמר אמו אל-המשרתים ככל-אשר יאמר לכם תעשו: והנה ששה כדי-אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלושה בתים יכיל כל-אחד: ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד-למעלה: ויאמר שאבו נא והביאו אל-רב המסיבה ויביאו: ויטעם רב המסיבה את-המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר-שאבו את-המים ידעו ויקרא רב-המסיבה אל החתן: ויאמר אליו כל-איש יתן בראשונה את-היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את-הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד-עתה: זאת תחלת האותות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את-כבודו ויאמינו בו תלמידיו." (הבשורה על-פי יוחנן, 2, 1-11)

היסטוריהעריכה

בימי הביניים זיהתה המסורת הנוצרית את קנה בחורבת קנה השוכנת על שלוחה בגובה של 220 מטרים, ממזרח לנחל יודפת ולהר עצמון. באתר שוכנים שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית, שקמה ככל הנראה מעל שרידים ביזנטיים, וכן קברים וקולומבריום. בשנת 1551 דיווח בוניפציו מרגוזה כי תושבי הסביבה הערבים מצביעים על המקום כאתר נס החתונה, אך הכנסייה כבר נצבה בחורבנה[1]. מסורת זו עברה מן העולם, וכיום מזוהה קנה עם כפר כנא הסמוכה לנצרת.

המחקר הארכאולוגי חשף באתר שבכפר כנא את שרידיו של בית מידות פרטי ששכן במקום בין המאה ה-1 ל-4. בשרידיו של בניין זה שולבו בשימוש משני עמודים קדומים עוד יותר, אך לא ידוע אם נמצאו אין סיטו. במאה ה-4 קם במקום בית כנסת ובמרכז חצרו נחפר בור מים. מתחת לחלון זכוכית ברצפת אולם הכנסייה נראית כתובת פסיפס בארמית, המעידה על האדם שמימן את הנחת רצפת הפסיפס בבית הכנסת:

דיכר לטב יוסה בר
תנחם בר בוטה ובנוי
דעבדנן הדה טבלה
תהי להון ברכתה
אמן
(זכור לטוב יוסה בן תנחם ובניו שעשו את הפסיפס הזה, תהי להם ברכה. אמן)

הכתובת הייתה קבועה במבואת בית הכנסת והיא מוצגת כיום באתרה, אך יתר חלקי הפסיפס לא התגלו. ברי שבמהלך המאה ה-5 נהרס בית הכנסת ובצידו המזרחי הוקם מבנה קבר ביזנטי ואפסיס ששרידיהם נראים בקריפטה של הכנסייה. מבנה הקבר התגלה כשהוא הרוס בחלקו ולא נמצאו בו שרידי אדם. מבנה נוסף הוקם באתר בסביבות המאה ה-14, וזה תואר על ידי נוסעים שפקדו את המקום במהלך המאה ה-17 ככנסייה שנהרסה בידי המוסלמים[2].

הפרנציסקנים החלו בתהליך רכישת השטח ב-1641 אך התהליך הושלם במלואו רק בשנת 1879 בעזרתו של מושל וילאייט סוריה מידהט פאשה. באותה שנה קמה במקום קפלה והיא הורחבה ב-1881 בידי האח אגידיוס גייסלר (Aegidius Geissler), ששימש ככהן הדת הראשון של הרובע הכנסייתי בכפר. ב-1901 הקים גייסלר את חזית המבנה הנוכחית, וב-1906 קודש מזבח הכנסייה בידי הארכיבישוף של ברגמו, בנוכחות מזכירו אנג'לו רונקאלי (לימים האפיפיור יוחנן ה-23). במחצית השנייה של שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה משמורת ארץ הקודש בתהליך שיפוץ מקיף של האתר, שבמהלכו, ב-1997, נערך סקר אכאולוגי מקיף. העבודות הסתיימו בשנת 1999.

הכנסייהעריכה

החזיתעריכה

חזית האבן נושאת אופי נאו-רומנסקית, והיא מזכירה את סגנון הבנייה באירופה בימי הביניים התיכונים. לחזית שתי קומות: בקומת הקרקע מבואה הבולטת מקו החזית וגגה נשען על ארבעה עמודים. שני העמודים האמצעיים עתיקים והם ניכרים בפגעי הזמן, בעוד ששני העמודים הקיצוניים הם חיקוי מודרני שלהם. ייתכן שהעמודים העתיקים היו שייכים לבית הכנסת שפעל במקום במאה ה-5. שלוש קשתות מובילות אל המבואה בחזיתה, ובכל אחד מצדדיה קשת נוספת. דלת הכניסה לכנסייה קבועה מאחורי הקשת האמצעית, הגדולה מעט משתי האחרות. גג המבואה משמש כמרפסת הקומה השנייה וזו מוקפת במעקה מסוגנן. שלוש קשתות במרכז הקומה השנייה ממשיכות את המגמה האדריכלית של קומת המסד, ובקשת המרכזית, הגדולה יותר, ניצב פסל ישו. מעל הקומה השנייה ניצבים בשתי פינות המבנה שני מגדלים נושאי כיפות דמויות בצל. כיפות אלה משקפות את מוצאו של גייסלר מאוסטריה. בין שני המגדלים קבוע גמלון הנושא את פסל הבתולה ומשני צידיה שמי מלאכים. פסל מרים ניצב מעל פסל ישו בשל מעמדה המרכזי באירוע הנס.

אולם הכנסייהעריכה

אל חלל הכנסייה מוליך נרתקס פנימי הנושא קומת גלריה. בנרתקס ניצבים פסלי אנטוניוס מפאדובה ויוסף הקדוש, וכל אחד מהם אוחז בידיו את ישו הילד. אולם הכנסייה צר וארוך ובו ספינה בודדת. קירות האולם מצופים אבן, ותקרתו עשויה בדמות קמרון חבית חלק. החלל מסתיים בצידו המזרחי בשלושה אפסיסים בתבנית טריפויל דמוית עלה תלתן, ומעל נקודת המפגש שלהם קבועה כיפה הנתמכת בתוף ובו שמונה חלונות. הכיפה צבועה בתכלת ובראשה נראית היונה המייצגת את רוח הקודש. על המזבח המרכזי ניצבים שישה כדי אבן מודרניים המאזכרים את ששת כדי הטהרה הנזכרים באירוע הנס, ומעליהם תמונת האירוע המתארת את מעמד החתונה על רקע פסטורלי, ובחזית שולחן הסעודה יישובים ישו ואימו. התמונה הקבועה מתחת לגמלון הניצב על-גבי ארבעה עמודים בעלי כותרות קורינתיות. משני צידי האפסיס ניצבים פסליהם של ישו ושל מרים גבירתנו מפאטימה לבושה כולה בלבן. בשני האפסיסים הצדדים מזבחות נוספים, ועל אחד מהם, מתחת לתמונה המתארת את ההורדה מהצלב, שני כדי אבן נוספים.

הקריפטהעריכה

הגישה אל הקריפטה היא דרך שתי דלתות הניצבות זו מול זו במחצית אולם הכנסייה המודרנית. הקריפטה חורגת משטח הכנסייה דרומה וצפונה. בחלקה הצפוני נראים שרידי האפסיס ומבנה הקבר הביזנטיים. ליד שני אלה מוצג כלי קיבול גדול שנועד גם הוא לאזכר את הכדים המתוארים באירוע החתונה. כלי זה אינו מתוארך לתקופת בית שני ונפחו אינו תואם את נפח הכדים המתוארים בברית החדשה ("שתיים או שלושה בתים"[3], היינו 40 ליטרים). ייתכן שכלי הקיבול שבשפתיו נראים סימני משיכת חבל, שימש לאגירת שמן מגת סמוכה. בצידה הדרומי של הקריפטה נראים שרידי בית המידות המוקדם ששכן באתר עד המאה ה-4, על העמודים ששולבו בו בשימוש משני.

המתחםעריכה

במתחם מספר מבנים נוספים המשמשים לצרכים מנהלתיים ולעריכת טקסים. על אחד מהם קבוע שלט באיטלקית ובערבית, המנציח את אירועי מלחמת העצמאות בכפר כנא, כדלקמן:

"לזכר האב ג'וזפה לאומברוני (29.7.1917-2.3.98), ראש כנסיית הרובע, אשר באומץ ובהחלטיות ניצב, ב-22 ביולי 1948, מול חיילי ההגנה, ושכנעם לחוס על תושבי כפר כנא. למען לא נשכח."

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא כנסיית החתונה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה