מרים, אם ישו

אמו של ישו
(הופנה מהדף הבתולה)
המונח "מריה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מריה (פירושונים).
המונח "סנטה מריה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו סנטה מריה (פירושונים).

על פי הברית החדשה, מִרְיָםיוונית: Μαρία, מַרִיָה; בלטינית: Maria; בארמית סורית: ܡܪܝܡ, מַרְיַם), הייתה אישה יהודייה-גלילית מתקופת בית שני, אמו של ישו הנוצרי ואשתו של יוסף. לפי הכתוב, מרים הרתה לרוח הקודש בעודה בתולה, ילדה את ישו, גידלה אותו ועמדה לצידו במהלך חייו.

מרים הבתולה
Παρθένος Μαρία
פסל מרים המוצב בכנסיית הבשורה שבנצרת, בלבוש כחול ועטרת כוכבים לראשה
פסל מרים המוצב בכנסיית הבשורה שבנצרת, בלבוש כחול ועטרת כוכבים לראשה
לידה סוף המאה ה-1 לפנה"ס
ארץ ישראל, כנראה בנצרת (מקום מגוריה)
קדוש עבור כל הכנסיות המכבדות קדושים
חג תאריכים רבים, ראו להלן
איקונין עתיק של מרים הבתולה אוחזת את ישו הילד בזרועותיה, הנמצא במנזר מרקוס הקדוש שבעיר העתיקה בירושלים. לפי המסורת המקומית, את האיקונין הזה צייר לוקאס הקדוש עוד בחייה של מרים.

לרוב מתייחסים אליה (כדי להבדילה מאחרות ששמן מרים) בתור מרים הבתולה (בלטינית: Maria Virgo, ביוונית: Παρθένος Μαρία), ולמעשה על פי המסורת הנוצרית (של רוב הזרמים) בתוליה היו נצחיים, אף במהלך ולאחר לידת בנה. מאחר שישו נחשב בנצרות בתור האל הבן, מרים מכונה גם יוֹלֶדֶת הָאֱלֹהִים (מארמית סורית: ܝܠܕܬ ܐܠܗܐ, יָלְדַת אַלָהָא; ביוונית: Θεοτόκος, תֶאוֹטוֹקוֹס) או אם האלוהים.

התאולוגיה הנוצרית מציבה את מרים כראשונה מבין הקדושים, כמשחקת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. אמונות נוספות הן שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום, ושלא מתה אלא עלתה השמיימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה.

חייה לפי הברית החדשה עריכה

ראשית חייה והריונה עריכה

 עמוד ראשי
ראו גם – הבשורה למרים, הביקור

מרים הייתה עלמה בתולה שחייתה בעיר נצרת שבגליל, והיא הייתה מאורסת ליוסף, צאצא לבית דוד, כאשר אלוהים שלח אליה את המלאך גבריאל. בראותה את המלאך בחדרה נבהלה מרים, והוא אמר לה:

אַל־תִּירְאִי, מִרְיָם, כִּי־מָצָאתְ חֵן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.
וְהִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאתְ אֶת־שְׁמוֹ "יֵשׁוּעַ". וְהוּא גָּדוֹל יִהְיֶה, וּבֶן־עֶלְיוֹן יִקָּרֵא.
וַיהוָֹה אֱלֹהִים יִתֶּן־לוֹ אֶת־כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו, וּמָלַךְ עַל־בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וָעֶד, וּלְמַלְכוּתוֹ אֵין קֵץ.

μὴ φοβοῦ, Μαριάμ, εὗρες γὰρ χάριν παρὰ τῷ θεῷ. καὶ ἰδοὺ συλλήμψῃ ἐν γαστρὶ καὶ τέξῃ υἱὸν καὶ καλέσεις τὸ ὄνομα αὐτοῦ Ἰησοῦν. οὗτος ἔσται μέγας καὶ υἱὸς ὑψίστου κληθήσεται καὶ δώσει αὐτῷ κύριος ὁ θεὸς τὸν θρόνον Δαυὶδ τοῦ πατρὸς αὐτοῦ, καὶ βασιλεύσει ἐπὶ τὸν οἶκον Ἰακὼβ εἰς τοὺς αἰῶνας καὶ τῆς βασιλείας αὐτοῦ οὐκ ἔσται τέλος.

הבשורה על-פי לוקאס, פרק א', פסוקים 30-33, לפי תרגומו של פרנץ דליטש
 
נוסח תפילת המגניפיקט של מרים (לוקאס א' 46-55) בשפה העברית על קיר כנסיית הביקור בעין כרם

מאחר שהייתה בתולה, שאלה מרים כיצד הדבר ייתכן. גבריאל השיב כי רוח הקודש באה עליה, והילד הוא "בֶּן־הָאֱלֹהִים", ולא זו בלבד אלא שגם אלישבע, קרובת משפחתה הזקנה של מרים שנחשבה עקרה, היא עתה בחודש השישי להריונה. לשמע זאת, השיבה מרים לגבריאל כי ”הִנְנִי שִׁפְחַת ה', יְהִי־לִי כִּדְבָרֶךָ” (לוקאס א' 38), ומיהרה לבקר את אלישבע. כשנפגשו השתיים הן בירכו זו את זו, ומרים אמרה את המזמור שלימים נקרא "מגניפיקט". מרים ישבה בבית אלישבע כשלושה חודשים, ואז חזרה לביתה בנצרת[1].

נישואיה ולידת בנה עריכה

  ערך מורחב – המשפחה הקדושה

יוסף, ארוסהּ של מרים, שמע כי היא נכנסה להיריון, ובתחילה רצה לבטל את האירוסין, אך אז ראה בחלומו מלאך, שאמר לו לא לחשוש להתחתן עם מרים, כי היא לא בגדה בו, אלא התעברה מרוח הקודש, וכך הגשימה את הנבואה ”הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל” (ישעיהו, ז', י"ד). מרים התחתנה עם יוסף, ועברה לגור בביתו, אך הם לא קיימו יחסי מין עד שילדה[2] (ולפי המסורת, גם לא לאחר מכן).

כשבא זמנה של מרים ללדת, היא ובעלה שהו בעיר בית לחם, אך לא מצאו מקום במלון, לכן מרים ילדה את בנה ישו והשכיבה אותו בתוך אבוס. שם מצאו אותם רועים משדה סמוך, והם סגדו לישו, באומרם שראו מלאך אשר בישר להם על לידת המשיח והצביע על מיקומו באבוס, ”וּמִרְיָם שָׁמְרָה אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתְּחַשְּׁבֵם בְּלִבָּהּ” (לוקאס ב' 19)[3]. לאחר מכן ברחה המשפחה למצרים מפני המלך הורדוס, שרצה להרוג את ישו, ולאחר מות הורדוס שבה לארץ ישראל והשתקעה בנצרת[4].

כאשר חלפו ימי הטוהר של מרים, היא עלתה עם משפחתה לבית המקדש, כדי להקריב קורבן יולדת ולהעמיד את בנה ישו, שחל עליו קידוש בכורות, לפני האלוהים[5]. מרים הקריבה ”שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה” (לוקאס ב' 24), מה שמעיד כי הייתה ענייה מכדי להביא כבש לקורבן העולה[6].

המשפחה נהגה לעלות לרגל לירושלים מדי שנה, על מנת לחוג את הפסח. פעם אחת, בצאת חג הפסח שבו היה ישו בן 12, מרים ויוסף יצאו מירושלים בשיירת עולי-רגל השבה אל הגליל, וכעבור יום הבינו כי בנם אינו נמצא עמם בשיירה. הם שבו לירושלים לחפשו, ולאחר שלושה ימים מצאו את ישו בין המורים בבית המקדש. מרים גערה בבנה ואמרה שהיא ואביו דאגו לו, אך ישו השיב להם: ”לָמָּה זֶּה בִּקַּשְׁתֶּם אֹתִי? הֲלֹא יְדַעְתֶּם, כִּי אֶהְיֶה בַּאֲשֶׁר לְאָבִי” (לוקאס ב' 49). מרים לא הבינה את משמעות דבריו, אך שמרה אותם בליבה[7].

לצד ישו בבגרותו עריכה

 
"אשה, הנה בנך" לג'יימס טיסו: מרים, בלבוש תכלכל, עומדת לימין בנה הצלוב, ומאחוריה כורעת אשת קלופס. משמאל ניצב יוחנן (התלמיד שישו אהב), ועל הצלב מתרפקת מרים המגדלית.

מרים הייתה בחתונה בכפר קנה שבגליל, אליה הוזמנו גם ישו (שהיה כבן שלושים באותו זמן[8]) ותלמידיו. כאשר נגמר היין באמצע מסיבת החתונה, מרים פנתה לבנה והסבה את תשומת ליבו לעניין. בתחילה ישו דחה את פנייתה, באומרו ”מַה־לִּי וָלָךְ, אִשָּׁה? עִתִּי עֲדַיִן לֹא־בָאָה” (יוחנן ב' 4), אך מרים בכל זאת אמרה למשרתים לעשות מה שישו יגיד להם, ואכן בהנחייתו נעשה נס ומים הפכו ליין משובח. לאחר מכן ירדה מרים עם ישו, אֶחָיו (אנ') ותלמידיו אל כפר נחום[9]. המונים באו אל ישו והתאספו בבית שבו שהה, ובאותו הזמן מרים באה לבית יחד עם אֶחָיו של ישו, אך מפני הצפיפות הרבה לא יכלה להיכנס, ושלחה לקרוא לבנה. כשהודיעו לישו כי אימו ואחיו בחוץ מבקשים לדבר אתו, הוא הכריז בפני הקהל כי הם שקולים לאמו ואחיו, ”כִּי כָּל־אֲשֶׁר יֵעֲשֶׂה רְצוֹן הָאֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי” (מרקוס ג' 35)[10].

מרים הייתה בגבעת הגולגולתא בעת שנצלב שם ישו בנה, יחד עם נשים נוספות, לרבות אחותה, מרים אשת קְלוֹפָּס (Μαρία ἡ τοῦ Κλωπᾶ)[11], וגם עם התלמיד שישו אהב (אנ'), אותו אף אימצה לבן תחת ישו שהוצא להורג:

וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־אִמּוֹ, וְאֶת־תַּלְמִידוֹ אֲשֶׁר אָהַב, עֹמְדִים אֶצְלוֹ;
וַיֹּאמֶר אֶל־אִמּוֹ: "אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךָ."
וְאַחַר אָמַר אֶל־תַּלְמִידוֹ: "הִנֵּה אִמֶּךָ."
וּמִן־הַשָּׁעָה הַהִיא אָסַף אֹתָהּ הַתַּלְמִיד אֶל־בֵּיתוֹ.

המקור ביוונית קוינה

Ἰησοῦς οὖν ἰδὼν τὴν μητέρα καὶ τὸν μαθητὴν παρεστῶτα ὃν ἠγάπα, λέγει τῇ μητρί· γύναι, ἴδε ὁ υἱός σου. εἶτα λέγει τῷ μαθητῇ· ἴδε ἡ μήτηρ σου. καὶ ἀπ’ ἐκείνης τῆς ὥρας ἔλαβεν ὁ μαθητὴς αὐτὴν εἰς τὰ ἴδια.

בפעם האחרונה (כרונולוגית) שמרים הוזכרה במפורש בברית החדשה, היא שהתה במקום בירושלים שתואר כ"עֲלִיָּה" (ὑπερῷον), יחד עם כ-120 מחסידיו של ישו (גם נשים וגם גברים, ביניהם שנים-עשר השליחים וְאֶחָיו של ישו) שישבו שם, והם ”שֹׁקְדִים יַחְדָּו בְּלֵב אֶחָד בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים” (מעשי השליחים א' 14)[12].

בתוליה של מרים עריכה

  ערך מורחב – הבתולים הנצחיים של מרים

הקתולים, האורתודוקסים ורוב הכנסיות, בייחוד המסורתיות, גורסים שמרים הייתה בתולה באורח נס כל חייה: לא רק בעת ההתעברות, אלא אף בעת הלידה עצמה וגם לאחר מכן. אמונה זו הפכה למקובלת בהדרגה למן המאה הרביעית. היא הייתה כרוכה לא רק בראיית הלידה כניסית ובקביעה שמרים ויוסף לא מימשו את נישואיהם, אלא גם בפירוש אזכורם של אחי ואחיות ישו המוזכרים בברית החדשה כאחים חורגים או כדודנים. כנסיות פרוטסטנטיות רבות דוחות את הדוקטרינה כפרי מסורת החסרה ביסוס במקרא, ומוכנות לקבל לכל היותר שמרים הייתה בתולה בעת שהרתה את ישו, כמתואר במפורש בבשורה לפי מתי.

מרים הקדושה במסורת הקתולית עריכה

 
הקריפטה של כנסיית הדורמיציון שעל הר ציון בירושלים, שם לפי המסורת הקתולית נרדמה מרים ועלתה השמימה

המסורת הקתולית טוענת כי מרים לא מתה, אלא נרדמה לשנת עולמים, ואז הועלתה השמיימה. הקתולים מאמינים כי מרים היא מדיאטריקס, כלומר דמות המתווכת בין ישו לבין אנשים במצוקה. המקור לאמונה זו הוא המקרה בו השפיעה מרים על ישו לחולל את נס היין בחתונה בקנה. ב-1964 הכריז פאולוס השישי כי מרים היא אם הכנסייה.

הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית עריכה

 
תמונה משנת 1968 בה נראה גוף זוהר על גגה של כנסייה קופטית בקהיר; הכנסייה הקופטית האורתודוקסית קובעת כי הייתה זו התגלות של מרים בזייתון.

המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.

הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

בקוראן עריכה

מרים אם עיסא מוזכרת גם בקוראן. במקום אחד מכונה "אחות אהרן", ובמקום אחר "מרים בת עמרם",[13] ובעקבות כך חלק מהפרשנים המוסלמים זיהו את מרים אחות אהרן עם מרים אם ישו.[14]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה