לבון הלם

שחקן אמריקאי

מארק לבון "לבון" הלםאנגלית: Mark Lavon "Levon" Helm;‏ 26 במאי 194019 באפריל 2012) היה מוזיקאי ושחקן קולנוע אמריקאי. ידוע בעיקר כמתופף וזמר להקת הבנד שעבדה עם בוב דילן. מגזין רולינג סטון דירג אותו במקום ה-91 ברשימת מאה הזמרים הגדולים בכל הזמנים.[1] לאחר התפרקות הבנד שיחק בסרט בתו של כורה פחם. תקליט הסולו שלו מ-2007, "Dirt Farmer" זכה בפרס גראמי לתקליט הפולק הטוב ביותר, תקליטו הבא, "Electric Dirt" מ-2009 זכה בפרס הגראמי הראשון לתקליט הטוב ביותר בסוגת האמריקנה ותקליטו "Ramble at the Ryman" זכה באותו פרס ב-2011, פחות משנה לפני מותו מסרטן הגרון.

לבון הלם
Levon Helm
לבון הלם ב-2011
לבון הלם ב-2011
לידה 26 במאי 1940
איליין, ארקנסו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2012 (בגיל 71)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Amy Helm עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות 1957 - 19 באפריל 2012 (כ־55 שנים)
סוגה רוק, קאנטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, אוטוביוגרף, מלחין, שחקן, נגן מנדולינה, מתופף, פזמונאי, מפיק מוזיקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה מפוחית פה, מערכת תופים, מנדולינה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ABC רקורדס, קפיטול רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Americana Award for Artist of the Year (2008)
  • Americana Lifetime Achievement Award for Performance (2003) עריכת הנתון בוויקינתונים
levonhelm.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ילדותעריכה

נולד בחווה חקלאית בארקנסו. הוריו היו איכרים שגידלו כותנה באזור הדלתא של ארקנסו. כבר מגיל צעיר ניגן בגיטרה ותופים וגילה כישרון מוזיקלי. חינוכו המוזיקלי הושפע מסגנונות קאנטרי, בלוז, גוספל ורית'ם אנד בלוז וכן רוקבילי ורוק אנד רול מוקדם, שצמחו כולם באזור מגוריו. כן הזכיר הלם באוטוביוגרפיה שלו את סגנונו של המתופף בלהקתו של סאני בוי ויליאמסון ככסגנון אותו ביקש לדמות בנעוריו. בהיותו בבית ספר תיכון גיבש להקת חברים.

עם רוני הוקינסעריכה

בגיל 17 הצטרף ללהקתו של הזמר והאמרגן רוני הוקינס מארקנסו. הוקינס ולקהתו, The Hawks, ניגנו גרסאות כיסוי ללהיטי רוקנרול ורוקבילי והופיעו ברחבי ארצות הברית וקנדה, בעיקר בבארים בעיירות קטנות. בשנת 1959 הגיעה להקתו של הוקינס לקנדה. רבים מנגניו המקוריים, פרט להלם, עזבו את הלהקה והוקינס גייס בקנדה נגנים חדשים. בין היתר גייס הוקינס את רובי רוברטסון כגיטריסט ובסיסט בלהקתו. הרכב הלהקה בסיבוב ההופעות של 1961 כלל גם את ריק דאנקו (בס), ריצ'רד מנואל (קלידים, כלי הקשה, סטיל גיטאר), וגארת' הדסון (סקסופון, אקורדיון וקלידים) - כולם יהיו בהמשך חברי "הבנד".

הבנדעריכה

  ערך מורחב – הבנד

עם בוב דילןעריכה

סיבוב ההופעות עם רוני הוקינס נמשך עד 1964. חברי הלהקה, שזכתה לכינוי "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", הבינו שהם מהווים גוף מקצועי שאינו זקוק עוד לרוני הוקינס. הלהקה יצאה לסיבוב חדש, ללא הוקינס ועם הלם כזמר המרכזי בהרכב. בסוף שנת 1965 חיפש בוב דילן הרכב ליווי לסיבוב ההופעות העולמי שלו, לאחר שההרכב שהקליט איתו את Highway 61 Revisited סירב לצאת איתו לסיבוב ההופעות שיקדם את הוצאת התקליט. דילן ביקש שההרכב יהיה אמון על רוקנרול חשמלי. דילן קיבל מהגיטריסט מייק בלומפילד המלצה על "להקת הברים הטובה ביותר בצפון אמריקה", ולאחר ששמע אותם בהופעה הציע להלם ולרוברטסון להצטרף אליו לסבב ההופעות. למרות ההצעה המפתה השניים הודיעו לדילן שהם יצטרפו בתנאי שגם שאר חברי הלהקה יצורפו לסבב ההופעות וכך הפכה להקת ה-Hawks ללהקת הליווי של דילן. החל מספטמבר 1965 החלו חברי הלהקה ללוות את דילן בסיבוב ההופעות העולמי שלו, הסיבוב זכה לתגובות עוינות מצד חלק מהצופים בעיקר סביב המעבר של דילן מהופעות אקוסטיות של מוזיקת פולק להופעות חשמליות של רוק אנד רול. עקב העוינות שהופגנה כלפי הלהקה עזב הלם את סיבוב ההופעות וחזר לארקנסו. ב-29 ביולי 1966, במהלך הפסקה מסיבוב ההופעות ביקר דילן את אמרגנו אלברט גרוסמן בוודסטוק, ניו יורק. דילן, שרכב על אופנוע, נפל או החליק או התנגש באירוע שמעולם לא התברר לחלוטין אם כלל התרחש, אך בסופו דילן הוכרז "כפצוע" וסיבוב ההופעות העולמי שלו נפסק.

בין החודשים מרץ - יוני 1967 נהגו דילן וחברי הלהקה (בתחילה ללא הלם) להיפגש במרתף ביתם המשותף של דנקו, מנואל והדסון שנקרא Big Pink. הדסון התקין במרתף הבית ציוד הקלטה ובמהלך חודשים אלה קליטו דילן וחברי הלהקה את המפגשים בניהם, כאשר הכוונה הייתה לתעד את המפגשים אך ללא כל כוונה ליצור ולהקליט חומרים לתקליט חדש. החומרים שנוגנו כללו בעיקר שירי עם ישנים, שירי בלוז, גוספל, קאנטרי ופולק וגם מספר קטעים חדשים. החומרים אשר הוקלטו באותה התקופה לא פורסמו באופן רשמי עד שנת 1975, אז יצאו חלקם במסגרת התקליט The Basement Tapes (מארז ההקלטות המלא ראה אור ב-2014). במקביל הכיר הלם לרובי רוברטסון במהלך שנים אלה את האווירה של דרום ארצות הברית ורוברטסון ניגן עם נגנים שורשיים של המוזיקה המקומית. אוירה זו גילם רוברסטון בשירו The Weight.

Music from Big Pinkעריכה

  ערך מורחב – Music from Big Pink

לאחר חודשי הפעילות במרתף ה-Big Pink ושובו של הלם להרכב, השיג אלברט גרוסמן חוזה הקלטות ללהקה, בחברת קפיטול רקורדס. חברי ההרכב נשארו להתגורר ב-Big Pink והחלו לעבוד על חומרים שאת מרביתם כתב רוברטסון וחלקם שאר חברי ההרכב לבד או בשיתוף בוב דילן (מתוך סשן ההקלטות במרתף נלקחו לתקליט "Tears of Rage", "This Wheel's On Fire", "I Shall Be Released"). בתחילת 1968 הקליטה הלהקה את מרבית שירי אלבום הבכורה שלהם, Music from Big Pink באולפני A&R במנהטן ובהמשך הוקלטו השלמות ועריכות באולפני קפיטול בלוס אנג'לס. עד להקלטת התקליט להרכב לא היה שם רשמי ולבסוף השם THE BAND (הלהקה) אשר דבק בחברי הרכב הליווי של דילן בזמן שהייתם בוודסטוק הפך לשמם הרשמי. על התקליט לא היה פירוט של חברי ההרכב והם נותרו במידה רבה מסתורין עבור התקשורת והציבור.

ב-1 ביולי 1968 יצא התקליט, אשר תוך זמן קצר זכה להערכה גדולה, מהמבקרים, ממוזיקאים אחרים ומהקהל. התקליט הציג סגנון מוזיקלי חדש ולא מוכר (שבהמשך יקרא אמריקנה) ששילב ומיזג את הסגנונות שהרכיבו את המוזיקה האמריקאית המסורתית לגווניה השונים לתוך רוק אנד רול. למרות ביקוש גדול להופעות התקליט לא קודם על ידי הלהקה באמצעות הופעות (בעיקר עקב פציעתו של ריק דאנקו בתאונת דרכים) ולא באמצעות ראיונות (חברי הלהקה פשוט לא רצו להתראיין). כל אלו יחד עם הצלחת התקליט רק העצימו את העניין סביב הלהקה וחבריה.

מהתקליט השני ועד פירוק הלהקהעריכה

 
לבון הלם במנדולינה, 1971
 
עם בוב דילן, 1974. רובי רוברטסון בגיטרה, ריק דאנקו בבס ולבון הלם בתופים
 
לבון הלם, 1976
 
תמונה מהוואלס האחרון. מבצעים את I Shall Be Released עם רינגו סטאר בתופים (למעלה במרכז), גארת' האדסון באורגן, לבון הלם (סט תופים נוסף, מימין). עומדים משמאל לימין: ניל דיאמונד, ד"ר ג'ון, ג'וני מיטשל (מוסתרת), ניל יאנג, ריק דאנקו (בבס), בוב דילן (במרכז, עם גיטרה), רוני הוקינס, רובי רוברטסון (גיטרה)

בהמשך השנה עברה הלהקה ללוס אנג'לס לצורך הקלטת אלבומה השני. לצורך כך שכרו חברי הלהקה בית בלוס אנג'לס בו התגוררו כל חברי הלהקה ובני משפחתם ובו הוקם אולפן הקלטה אשר אפשר לחברי ההרכב זמן הקלטה בלי מוגבל ואפשרות להתנסות בטכניקת הקלטה ושימוש בכלים מוזיקליים רבים. התוצאה הייתה תקליט אשר שומר על הקו המוזיקלי, אך מציג עושר מוזיקלי רב ויכולות כתיבה והלחנה משופרות. הלם ניגן בהקלטות אלה לא רק התופים אלא גם בגיטרת 12 מיתרים ובמנדולינה.

במהלך 1969 התחילה הלהקה להופיע ואף השתתפה בשניים מהפסטיבלים הגדולים והנחשבים של התקופה: פסטיבל וודסטוק ופסטיבל האי וייט 1970 באנגליה בו ליוו את דילן ובנוסף הופיעו כהרכב עצמאי. בספטמבר 1969 ראה אור תקליטה השני של הלהקה, שנקרא בפשטות The Band והיה הראשון שציין במפורש את חברי ההרכב. התקליט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, הגיע למקום ה-9 במצעד האלבומים האמריקאי ושהה ב-40 המקומות הראשונים במשך 24 שבועות. הקרדיט לכתיבת כל 12 השירים בתקליט ניתן לרוברטסון, פרט ל-When You Awake ו-Whispering Pines שנכתבו יחד עם ריצ'רד מנואל ול-Jemima Surrender שנכתב יחד עם הלם. הלם אף לא זכה לקרדיט על תרומתו לאחד הלהיטים המרכזיים של התקליט, The Night They Drove Old Dixie Down, שאת מילותיו סייע לכתוב לפי טענתו באוטוביוגרפיה שלו (רוברטסון טען מנגד שאמנם הרעיון היה של הלם, אך השיר נכתב כולו על ידי רוברטסון עצמו).

ב-2 בנובמבר 1969 הופיעה הלהקה במופע של אד סאליבן וב-2 בינואר 1970 הופיעה הלהקה על שער המגזין טיים. הייתה זו הפעם הראשונה שלהקת רוק אמריקאית הופיעה על שער המגזין ועדות להצלחתה של "הבנד". עם זאת, הקשרים האישיים בין חברי הלהקה החלו להתערער.

במהלך התקופה הרבתה הלהקה להופיע וב-1972 ראה אור התקליט Rock of Ages המתעד את סיבוב ההופעות של 1970–1971 ונמנה על ידי מבקרי הרולינג סטון כאחד מאלבומי ההופעה החיה הטובים בהיסטוריה.[2]

בקיץ 1973, לאחר שנה בה לא שיתפו פעולה יצירתית, הופיעה הלהקה עם גרייטפול דד ואולמן ברדרס בנד בפסטיבל Watkins Glen מול 600,000 איש. באותה עת עבר רוברסטון למאליבו, קליפורניה וזמן קצר לאחר מכן עברו לשם גם בוב דילן ושאר חברי הלהקה. המפיק דייוויד גפן החתים את דילן והבנד על חוזה שיצר את סיבוב ההופעות המאוחד של דילן והבנד הראשון מאז 1966 - Bob Dylan and the Band 1974 Tour. במקביל הקליטו הבנד עם בוב דילן את תקליטו Planet Waves. שלוש ההופעות האחרונות (שנערכו בפורום בלוס אנג'לס) תועדו באלבום הכפול Before the Flood שהגיע למקום השלישי במצעד האלבומים האמריקאי. לאחר מופע זה הופיעו הבנד עם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. ב-1975 ראה אור האלבום The Basement Tapes שתיעד חלק קטן מן ההקלטות שערכו הבנד ודילן ב-1967 ב-Big Pink. בנובמבר אותה שנה ראה אור התקליט Northern Lights – Southern Cross.

ביוני 1976, במהלך סיבוב הופעות, פרש הלם להקמת אולפן הקלטות בוודסטוק וריק דאנקו חתם חוזה לתחילת פעילות כזמר עצמאי. בנקודת זמן זו הציע רוברטסון (ולפי האוטוביוגרפיה של הלם - כפה את דעתו על שאר חברי הלהקה) שהבנד תודיע על הפסקת פעילותה כלהקה מופיעה.[3] על מופע ה"גראנד פינאלה" הופקד האמרגן ביל גרהם. ב-25 בנובמבר, חג ההודיה 1976, נערכה הופעת הפרידה החגיגית של הלהקה, שכללה ארוחה מסורתית ל-2,500 מוזמנים, בה התארחו בין השאר רוני הוקינס, אריק קלפטון, פול באטרפילד, ניל יאנג, ואן מוריסון, מאדי ווטרס, ג'וני מיטשל ובוב דילן. המופע תועד על ידי מרטין סקורסזה שביים וצילם את הסרט "הוואלס האחרון", על פי תסריט שנכתב במדויק על ידי רוברטסון. בהמשך ראה אור אלבום המתעד את כל ההופעה, כולל חלקים שלא צולמו מסיבות טכניות. הלם שנא את הסרט, אשר הילל, לדבריו, בעיקר את דמותו של רוברטסון; אך בפועל, וממרחק הזמן, מתמקד הסרט לא מעט בביצועיו של הזמר-מתופף הלם.[4]

קריירת הסולו ולהקת הבנד החדשהעריכה

עם פירוק למעשה של הבנד ב-1976 יצא הלם לדרך חדשה. הוא הקליט את התקליט Levon Helm & the RCO All-Stars שכלל בעיקר גרסאות כיסוי יחד עם פול באטרפילד ואחרים. ב-1978 הקליט את Levon Helm, ב-1980 את American Son וב-1982 שוב תקליט ששמו Levon Helm. על אף שבדיעבד זוכים אלבומים אלו, הכוללים גרסאות כיסוי ולא חומר מקורי, להוקרת המבקרים, הרי שבזמן אמת זכו להתעלמות יחסית. ב-1980 השתתף בפרויקט הקאנטרי The Legend of Jesse James, בו שר את תפקידו של ג'סי ג'יימס לצד ג'וני קאש, אמילו האריס וזמרי קאנטרי מובילים אחרים. באותה שנה שיחק את אביה של לורטה לין בסרט "בתו של כורה פחם".

ב-1983 איחד מחדש את הבנד, ללא רובי רוברטסון. הלהקה הופיעה עד 1986, אז, במהלך סיבוב הופעות, התאבד הקלידן ריצ'רד מנואל. הרכב הלהקה התרחב ונשכרו נגנים רבים שהתחלפו במהלך השנים. הדמות הבולטת בה בתקופה זו הייתה דמותו של הלם. האלבום המצליח ביותר מאותה תקופה הוא Jubilation מ-1998, שנועד לציין 30 שנה לייסוד הלהקה.

ב-1998 הופיעו הלם, האדסון ודאנקו יחד עם נגנים נוספים (בהם ד"ר ג'ון, בילי פרסטון, ג'ו וולש, זאק סטארקי וקלרנס קלמונס) במסע ההופעות של רינגו סטאר שהוכתר בשם Ringo Starr and His All-Starr Band.

ב-21 ביולי 1990 השתתף הלם יחד עם האדסון ודאנקו במופע ענק של The Wall בברלין בשיתוף אמנים אורחים רבים, כגון ואן מוריסון, שינייד או'קונור, סינדי לאופר, הסקורפיונס, ובריאן אדמס, כדי להנציח את נפילת חומת ברלין וכדי לגייס כספים לקרן מיוחדת שנותנת סעד לנפגעי אסונות.

בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 התגלה בגרונו סרטן גרון והומלץ לו לכרות את מיתרי הקול. הלם סירב וביצע סדרת טיפולים שהצילחו להכניס את הגידול לנסיגה וריפוי במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג. אולם קולו לא שב להיות כמקודם והתווספה לו צרידות כרונית.

The Midnight Rambleעריכה

בשנת 2000 שב הלם לחוותו בוודסטוק ("The Barn"; "האסם") וגיבש שם סדרת מופעים בהשתתפות נגנים אורחים. סדרת המופעים, שנמשכה לכל אורך העשור הראשון של המאה ה-21, נקראה The Midnight Ramble. בין הנגנים שניגנו אצל הלם נכללים בתו, אמי הלם יחד עם אלביס קוסטלו, אמילו האריס, מייביס סטייפל, דונלד פייגן, בילי בוב תורנטון, קריס קריסטופרסון, ריקי לי ג'ונס, נורה ג'ונס ורבים אחרים. כל הופעה סיים הלם בשיר The Weight.

קאמבקעריכה

 
לבון הלם בהופעה ב-2009

ב-2007 חש הלם בריא ובטוח מספיק על מנת להקליט אלבום נוסף. האלבום, Dirt Farmer, התקבל בהתלהבות והלם יצא למסע הופעות גדול ומצליח בחוף המזרחי של ארצות הברית וקנדה. באותה שנה זכה האלבום בפרס גראמי לתקליט הפולק הטוב ביותר.

ב-30 ביוני 2009 ראה אור תקליטו Electric Dirt והלם הופיע בתוכנית הלילה של דייוויד לטרמן. האלבום זכה בפרס גראמי שחודש במיוחד - פרס גראמי לתחום האמריקנה, שנוצר על ידי להקת הבנד. ב-2010 הופק עבור פסטיבל הסרטים South by Southwest סרט תיעודי על חייו Ain't in It for My Health: A Film About Levon Helm. ב-2011 ראה אור התקליט Ramble at the Ryman המתעד הופעה חיה של הלם בנאשוויל, טנסי. גם תקליט זה זכה בפרס גראמי לתחום האמריקנה.

מותו והוקרתו לאחר מותועריכה

ב-18 באפריל 2012 אושפז הלם במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג. חברים רבים עלו לרגל אל מיטת חוליו, בהם חברי הבנד. הלם נפטר למחרת. הוא נקבר בוודסטוק לא רחוק מקברו של ריק דאנקו.

ב-2 במאי 2012, בעת הופעה בניו ג'רזי, ביצעו ברוס ספרינגסטין ואי סטריט בנד את השיר The Weight כמחווה להלם.[5] השיר בוצע לזכרו גם בטקס חלוקת פרס גראמי ב-10 בפברואר 2013 על ידי אלטון ג'ון, ממפורד אנד סאנז ואמנים נוספים.[6]

ב-3 באוקטובר 2012 התקיים קונצרט הצדקה Love for Levon בניו ג'רזי, שנועד לגייס כספים על מנת לאפשר למשפחתו של הלם להפעיל את חוות "האסם" בוודסטוק ולהמשיך את הופעות ה-Midnight Ramble ואולפן ההקלטות במקום. בין האורחים בקונצרט היו רוג'ר ווטרס, ג'ו וולש, גרג אולמן מהאולמן ברדרס בנד, לוסינדה ויליאמס, ג'ייקוב דילן, ג'ואן אוסבורן ועוד.[7]

הסכסוך עם רובי רוברטסוןעריכה

הבסיס היצירתי של רוברטסון בראשית תקופת הבנד היה החיבור שלו למוזיקאי הדרומי השורשי הלם, שאף לימד אותו את ההיסטוריה של דרום ארצות הברית ואירח אותו בארקנסו על מנת שיוכל לספוג אוירה באופן בלתי אמצעי. אין מחלוקת על כך שרוברטסון שאב מחוויות אלה רעיונות רבים לשיריו ושלהלם הייתה תרומה ניכרת לעיצובם. בשנת 1993 פרסם הלם ספר אוטוביוגרפי בשם This Wheel's on Fire: Levon Helm and the Story of The Band. בספר זה האשים הלם את רוברטסון על כך שגנב לעצמו את הקרדיט לרבים משירי הבנד, בפרט הלהיטים The Night They Drove Old Dixie Down ו-The Weight ובכך גרף הון לעצמו על חשבון חבריו ועל כך שפירק למעשה את הלהקה בהחלטה שלו, מבלי לקבל על כך את הסכמת החברים.

ב-1994 נכללה הבנד בהיכל התהילה של הרוקנרול. רובי רוברטסון ושאר החברים הגיעו לטקס, אך הלם סירב להגיע ולהתייצב יחד עם רוברטסון על אותה במה.

רוברטסון ניסה לפצות את הלם, הילל את תפקידו כמוזה שלו וכמדריך הנאמן שלו בהלכות הדרום, אך עמד על כך שאת השירים חיבר בעצמו. רוברטסון אף ביקר את הלם על ערש דווי[8] אך לא זכה למחילה מפורשת.[9]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לבון הלם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה