פתיחת התפריט הראשי

לורנצו פררואיטלקית: Lorenzo Ferrero, נולד ב-1951) הוא מלחין של מוזיקה מודרנית, לבריתן, סופר ועורך ספרים איטלקי. הוא החל להלחין בגיל צעיר ועד כה כתב למעלה ממאה יצירות, בהן שתים-עשרה אופרות, שלושה בלטים והרבה יצירות לתזמורת, למוזיקה קאמרית, לכלי סולו ולקול. את הניב המוזיקלי שלו מאפיינים אקלקטיות, רבגוניות סגנונית ושפה נאו-טונאלית.[1]

לורנצו פררו
Lorenzo Ferrero
Lorenzo Ferrero.jpg
לידה 1951 (בן 68 בערך)
טורינו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, לבריתן, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

פררו נולד בטורינו. בין השנים 1969 ל-1973 למד הלחנה אצל מאסימו ברוני ואנורה זאפירי בקונסרבטוריון למוזיקה של טורינו, ופילוסופיה אצל ג'אני ואטימו ומאסימו מילה באוניברסיטת טורינו. בשנת 1974 כתב תזה על ג'ון קייג', שהקנתה לו תואר באסתטיקה.[2]

העניין שגילה בגיל צעיר בפסיכולוגיה של תפיסה חושית ופסיכואקוסטיקה הוביל אותו אל IMEB, המכון הבינלאומי למוזיקה אלקטרואקוסטית בבורז', שם ערך מחקר במוזיקה אלקטרונית בשנים 1972–1973 ואל המכון למחקר ולתיאום אקוסטי מוזיקלי (אירקאם) בפריז.[2]

לורנצו פררו מקבל הזמנות ממספר רב של פסטיבלים ומוסדות, והמוזיקה שלו מבוצעת דרך קבע ברחבי אירופה וצפון אמריקה, בעיקר באיטליה, גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד, פינלנד, רוסיה, צ'כיה וארצות הברית.

 
תמונה מן האופרה "לה קונקוויסטה", 2005

יצירותיו הפופולריות ביותר הן האופרות "מרילין", "La figlia del mago" ("בת הקוסם"), "סלבטורה ג'וליאנו", "שרלוט קורדיי", "מונטזומה" ("לה קונקוויסטה") ו"איחוד איטליה" ("ריסורג'ימנטו!"), הקונצ'רטו הראשון לפסנתר, הקונצ'רטו לכינור, צ'לו, פסנתר ותזמורת, הקובץ של שש פואמות סימפוניות "La Nueva España" ("ספרד החדשה"), מחזור השירים "Canzoni d'amore" ("שירי אהבה"), הקפריצ'ו לפסנתר ותזמורת מיתרים, "פרודיה", "Glamorama Spies", "אוסטינאטו" ,"Tempi di quartetto" לרביעיית מיתרים, והבלט "פרנקה פלוריו, מלכת פאלרמו". ב-1986 הגיש פררו לתחרות "פרס איטליה" את יצירתו "לה פוגה די פוסקולו". המוזיקה שלו יוצאת לאור בהוצאת קאזה ריקורדי, מילאנו.

כמנהל פעיל של אירועי אמנות, כיהן פררו כמנהל אמנותי של פסטיבל פוצ'יני בטורה דל לגו, (1984-1980), אוניון מוזיקלה בטורינו (1987-1983), פסטיבל ארנה די ורונה (1994-1991), ויריד "מוזיקה 2000". ב-1999 היה שותף לייסוד ותיאום "חג המוזיקה", תצוגה של מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקת עולם במילאנו, וארבע שנים אחר כך ניהל את פסטיבל ראוולו.[2]

בשנת 2007 התמנה פררו למועצת המנהלים של איגוד הסופרים והמו"לים האיטלקים (SIAE) ונבחר לנשיא הארגון. באותה שנה הוציא לאור את ה"מדריך לכתיבת מוזיקה" (Manuale di scrittura musicale), ספר הדרכה המתאר את כללי היסוד לכתיבה נכונה ואלגנטית של מוזיקה, מבחינה אורתוגרפית וגרפית כאחת. המדריל פונה אל כלל המלחינים, המוזיקולוגים, המורים, הסטודנטים והעורכים הזקוקים לעצה מעשית. בשנת 2008 תרגם, ערך והוציא לאור את "Lo studio dell'orchestrazione", ההוצאה האיטלקית של "חקר התזמור" של המלחין סמואל אדלר, מדריך תזמור הנחשב לציון דרך בתחום זה.

לורנצו פררו מכהן כפרופסור להלחנה בקונסרבטוריון של מילאנו מאז 1980. הוא לימד גם בסניף האמריקאי של אוניברסיטת גווידו קארלי של רומא במרילנד. זאת ועוד, כחבר באיגוד הלאומי של מלחינים, לברתנים וסופרים של איטליה, היה סותף לייסוד הברי האירופאית של מלחינים ופזמונאים (ECSA), ומאז 2011 הוא יור CIAM, המועצה הבינלאומית של כותבים בתחום המוזיקה, שהיא ועדה בקונפדרציה הבינלאומית של אגודות סופרים ומלחינים.

פררו תואר ב"מילון גרוב החדש לאופרה" כ"מלחין האופרה המצליח ביותר באיטליה בדורו.[3] ובמדריך פנגווין החדש לאופרה" כ"מייצג עיקרי במגמות הנאו-טונאליות המשותפות לרבים ממלחיני איטליה בדורו, התומך בסוג של תיאטרון מוזיקה סיפורי, שמיועד לקהל רחב יותר מזה, שיורשי המסורת המודרניסטית יכולים להשיג."[4][2]

יצירותעריכה

נוסף ליצירות המקוריות הרשומות להלן, השלים פררו את תזמור הגרסה השלישית של האופרה "לה רונדין" מאת ג'אקומו פוצ'יני, שעלתה בהצגת בכורה בתאטרו רג'ו די טורינו ב-22 במרץ 1994. הוא כתב עם קבוצה של עוד שישה מלחינים איטלקים את ה"רקוויאם לחללי המאפיה" (Requiem per le vittime della mafia), יצירה משותפת לסולנים, מקהלה ותזמורת, לטקסט איטלקי מאת ויצ'נצו קונסולו. הרקוויאם בוצע לראשונה בקתדרלה של פלרמו ב-27 במרץ 1993. עוד חיבר מוזיקה לאקס הפתיחה של האליפות העולמית בסקי אלפיני ב-1997, כולל ההמנון הרשמי, מוזיקה נלווית להפקות במה, ופסקול לסרט. המוזיקולוג הבריטי דייוויד אוסמונד-סמית' תיאר את סגנונו כ"סינתזה נועזת בין מסורות קלאסיות ופופ [...] שאיננה שוכחת לעולם את קודמיה בני המאה ה-19."[5]

אופרהעריכה

  • "רימבו, בני השמש" Rimbaud, ou Le Fils du solei ‏ (1978), "כעין מלודרמה" בשלוש מערכות
  • "מרילין", "תמונות משנות ה-50'" בשתי מערכות (1980)
  • "בת הקוסם" giocodramma melodioso בשתי מערכות, (1985)
  • "מארה נוסטרו", אופרה קומית בשתי מערכות, (1985)
  • "לילה", אופרה במערכה אחת, (1985)
  • "סלבטורה ג'וליאנו", אופרה במערכה אחת, (1986)
  • "שרלוט קורדיי", אופרה בשלוש מערכות, (1989)
  • "הכחול-לבן-אדום והשחור", (Le Bleu-blanc-rouge et le noir) אופרת מריונטות, (1989)
  • "La nascita di Orfeo" פעילות מוזיקלית במערכה אחת (1996)
  • "הכיבוש" ("La Conquista"), אופרה בשתי מערכות (2005)
  • "Le piccole storie: Ai margini delle guerre", אופרה קאמרית במערכה אחת (2007)
  • "איחוד איטליה" ריסורג'ימנטו, אופרה במערכה אחת, (2011)

בלטעריכה

  • "Invito a nozze", בלט, (1978)
  • "אוכלי הלוטוס", בלט, (1985)
  • "פרנקה פלוריו, מלכת פאלרמו", בט בשתי מערכות, (2007)

מוזיקה תזמורתיתעריכה

  • אליפס IV (מוזיקת יער Waldmusik), להרכב עממי אד ליביטום (1977)
  • "רומנצה שנייה", לבסון וכלי מיתר (1977)
  • "אריוזו", לתזמורת ואלקטרוניקה חיה (1977)
  • "אריוזו II", לתזמורת גדולה (1981)
  • "בלטו", לתזמורת (1981)
  • "הבלוז שלי" לתזמורת כלי מיתר (1982)
  • "תמה 44 (מחוה ליוזף היידן)", לתזמורת קטנה (1982
  • "אנשים (Ombres)", לתזמורת ואלקטרוניקה חיה (1984)
  • "הנס", סוויטה לתזמורת (1985)
  • "אינטרמצו לילי" ("Intermezzo notturno") מתוך "הים שלנו" ("Mare nostro"), לתזמורת קטנה (1985)
  • "אינטרמצו" "Portella della Ginestra" מתוך "סלבטורה ג'וליאנו", לתזמורת (1985)
  • "ארבעה מחולות מודרניים" (1990), לתזמורת קטנה (1990)
  • "מארש הקסם" ("Zaubermarsch"), לתזמורת קטנה |(1990)
  • קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת (1991)
  • "Paesaggio con figura", לתזמורת קטנה (1994)
  • קונצ'רטו לכינור, צ'לו, פסנתר ותזמורת (1995-1994)
  • "אוברטורה פאלם ביץ'", לתזמורת (1995)
  • קפריצ'ו לפסנתר ותזמורת כלי מיתר (1996)
  • "שלשה בנייני בארוק", לבסון, חצוצרה וכלי מיתר (1997)
  • סוויטת אליפות", לתזמורת גדולה (1997)
  • Storie di neve, מוזיקה לטקס הפתיחה של אליפות הסקי העולמית בהרי האלפים (1997)
  • קובץ של שש פואמות סימפוניות (1999-1992) "ספרד החדשה" (La Nueva España)
    • La ruta de Cortés (1992)
    • La noche triste (1996)
    • Memoria del fuego (1998)
    • Presagios (1999)
    • El encuentro (1999)
    • La matanza del Templo Mayor (1999)
  • "רסטרלי בסנקט פטרבורג", לאבוב ותזמורת כלי מיתר (2000)
  • "שתי קתדרלות בדרום", לחצוצרה ותזמורת כלי מיתר (2001)
  • "חמישה קטעים קלים", לכינור וכלי מיתר (2002)
  • "גואריני, רב אמן", לכינור וכלי מיתר (2004)
  • "DEsCH", לאבוב, בסון, פסנתר ותזמורת (2006)
  • "ארבע וריאציות על נושא של באנקיירי: 2 Agosto. Prima variazione", לעוגב ותזמורת (2008)
  • קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 2 (2009)
  • "סוויטת פנטזיה מס' 2" לכינור ותזמורת (2009)

מוזיקה קאמרית ואינסטרומנטאליתעריכה

  • "Primavera che non vi rincresca", קטע לסרט הקלטה אלקטרוני
  • "אליפס III", לכל 4 נגנים/הרכבים (1974)
  • "זיגליד", לתזמורת קאמרית (1975)
  • "רומנסה ללא מילים", להרכב קאמרי (1976)
  • "אדג'ו קנטבילה", להרכב קאמרי (1977)
  • "Variazioni sulla notte", לגיטרה (1980)
  • "Respiri", לחליל ופסנתר (1982)
  • "Soleils", לנבל (1982)
  • "Onde", לגיטרה (1983)
  • "My Rock", גרסאות לפסנתר ולביג בנד (1985)
  • "במה ריקה", לארבעה קלרינטים ופסנתר (1985)
  • "הבלוז שלי", לחליל ופסנתר (1986)
  • פסקליה לחליל, קלרינט ורביעיית מיתרים (1986)
  • "אוסטינאטו", לשישה צ'לי (1987)
  • "פרודיה", להרכב קאמרי (1990)
  • "Discanto sulla musica sull'acqua di Handel" ("דיסקאנט על מוזיקה על פני המים של הנדל") לחליל, אבוב, קלרינט, בס קלרינט, קרן יער וכלי הקשה (1990)
  • "קדנצה" לקלרינט ומרימבה (1990)
  • "Musica per un paesaggio", לתזמורת קטנה (1990)
  • "Movimento americano", לאבוב, קלרינט, בסון ורביעיית מיתרים (1992)
  • "אוסטינאטו", לשני צ'לי וכלי מיתר (1993)
  • "דיוקן", לרביעיית מיתרים (1994)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא לורנצו פררו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רפאלו פוזי, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 פוזי, גרוב
  3. ^ The New Grove Dictionary of Opera, ‏ 1997, כרך 2, עמ' 166
  4. ^ The New Penguin Opera Guide, ‏ 2001, עמ' 273
  5. ^ מילון גרוב החדש לאופרה, 1997, כרך 2, עמ' 167