ליאופולד גרשטל

ליאופולד (פולדי) גרשטל (28 בינואר 1925 - 23 במאי 2010) היה אדריכל ישראלי ומחנך שהשפיע רבות על התרבות האדריכלית בישראל ובאוסטריה.

ביוגרפיהעריכה

ליאופולד גרשטל נולד ב-1925 בעיר יאשי שברומניה. בשנת 1941 עלה לישראל והתמקם בחיפה. אביו היה האדריכל משה גרשטל, אחד מאבות הבנייה הישראלית. גרשטל האב תכנן בין היתר את מבנה שוק תלפיות שבשכונת הדר הכרמל, את בית התעשייה שבשכונה ואת מבנהו הישן של בית החולים כרמל.[1] ליאופולד למד אדריכלות בין השנים 1942- 1949 בטכניון. בין מרציו היה פרופסור אדלמן אשר במשרדו עבד כאסיסטנט בין השנים 1949 - 1955. משנת 1955 היה לאדריכל עצמאי. בשנת 1969 החל להרצות באופן סדיר, עיסוק אשר ליווה אותו במהלך כל הקריירה. בשנים 1969–1982 שימש כמרצה בכיר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. בשנת 1978 לימד כמרצה אורח במחלקה לבניין ועיצוב באוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה. בשנת 1979 הרצה במחלקה לבינוי מגורים ועיצוב באוניברסיטה הטכנית, וינה, אוסטריה. בין השנים 1982 ל-1993 היה ראש החוג לארכיטקטורה באוניברסיטת אינסברוק. ב-1987 היה מרצה אורח באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק ובשנים 1992–1993 שימש כמרצה אורח בבית הספר לאדריכלות ברטלט שבלונדון.[2] ב-2010 נפטר גרשטל בחיפה והובא למנוחות בבית העלמין נוה דוד שבעיר.[3]

אדריכלותעריכה

בשנות השישים תכנן גרשטל מספר מבנים עירוניים תחת הכותרת ״אורבניזם מרחבי״. במסגרת שיטת בניה זו יש העניק גרשטל לחלל שמעל ובין המבנים חשיבות עיצובית שווה כשם שהעניק למבנים עצמם. בשיטה זו ההתייחסות לטופוגרפיה שונה מהנהוג החל משלבי העיצוב הראשוניים. בזאת הכוונה מתן תשומת לב לתבנית הקרקע מעבר להתייחסות בתוכנית הקרקע.[4] השאיפה הייתה ליצור מבנה שהוא תוצר של המקום בו הוא יבנה. דוגמה לכך היא בניין בית הלוואה וחיסכון במרכז המושבה זכרון יעקב אשר נבנה 1987. הבניין נבנה כאולם קונצרטים המוקדש לקהילה. על גגו נבנתה מרפסת מופעים פתוחה. המבנה הוא מעיין ‘קופסה פתוחה’ לחזית. בתוכה תצוגה של ארבעה סוגי גגות רעפים עליהם סוגר גג רעפים נוסף ששתי צלעותיו פתוחות לשמיים. במבנה המכון להשכלה גבוהה למקצועות כלכליים באינסברוק התייחס גרשטל בעיצובו למיקומו יוצא הדופן. המבנה ממוקם בין גבעותיה של חבל טירול האוסטרי. בחזית הקדמית עיצב גרשטל חלון עגול המהווה מסגרת להתבוננות על אחת הגבעות המושלגות. חלקו העליון של העיגול נמשך בחלון מלבני לאורך גגו של המבנה. דרך חלון זה נשפך אור על מבואת בית הספר. בקצהו נפגש חלון הגג עם חלון מעוגל מקביל הצופה על גבעה נוספת. גרשטל רצה שהמבנה יתקשר עם הסביבה הטבעית בה הוא ממוקם. בעזרת תכנון פתחי החלונות נוצר דיאלוג בין שני רכסי ההרים המקיפים אותו.[5]

קשתות הן אחד מסימני ההיכר של גרשטל ובכך מפרידות אותו מהסגנון המודרניסטי. בנוסף חלק מהמבנים אותם תכנן חופפים עם מאפייני זרם האדריכלות ה״ברוטליסטית״. בסגנון בניה זה אמצעיי הבניה מופגנים בגאון. המבנים ענפים בבטון חשוף ובשימוש בצורות בסיסיות מגוונות. מראה ״לא גמור״ זה קשור לתפיסת הבינוי הכוללת של גרשטל. בריאיון לחנה רוזנטל בשנת 1989 שיתף שמראה המשדר רשלנות, הזנחה בבנייה במובן מסוים, מעיד בעיניו על כך שלמתגוררים בבית יש תעסוקה מעניינת יותר. שהם מתעניינים בנושאים נעלים יותר מהמגורים עצמם.[6]

פרויקטים נוספים שלו שזכו להיבנות בישראל הן בית הדואר בקריית אתא, גשר הרכבת הישן מגדים על כביש החוף סמוך לעתלית וכמה וילות פרטיות בנהריה, חיפה, רמת גן וזכרון יעקב. בנוסף היה שותף לתכנון בית משאבות המים המרכזי, המשרדים ובתי המלאכה לקבוצת תהל בירושלים, תכנון התוכנית העירונית החדשה בדרום נצרת, תוכנית עירונית ליישוב עולים חדשים בכרמיאל, ופרויקטי מבני מגורים שונים בעכו, קריית שמונה, עפולה וירושלים.

פרסיםעריכה

גרשטל זכה בפרס ראשון בשנת 1983 וב-1985 על תכנון בית העירייה באינסברוק; פרס ראשון על תכנון שיכון זיגורט שיועד לשכונת קריית אליעזר בחיפה; פרס ראשון על תכנון שכונת מנשיה ביפו.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נעה שק, שכבות של זיכרון: חמישה עשורים בחיי שכונה, הכינוס הארצי ה-1 לשימור מורשת התרבות, 2012, עמ' 83-92
  2. ^ Rainer Köberl, Im memoriam leopold gerstel, aut, ‏2010
  3. ^ נועם דביר, מת האדריכל ליאופולד גרשטל, הארץ, ‏25.05.10
  4. ^ Martin Schönherr, Planung richtig herum. Räumlicher Urnanismus, ‏07.09.2010
  5. ^ Niklas Goslar, HBLA West Innsbruck - Architekt Leopold Gerstel Trailer, ‏2014, June 13
  6. ^ רוזנטל חנה, רעננותו של בניין לא גמור, הארץ, 1989, 8 ספטמבר, עמ' 32-34