פתיחת התפריט הראשי

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון)

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים של הטכניון בחיפה נוסדה בשנת 1924, עם הקמתו של הטכניון, והיא עוסקת בהכשרה של: מתכנני ערים ואזורים, מעצבים עירוניים ואזוריים, אדריכלי בניין, אדריכלי נוף, מעצבי פנים, ומעצבים תעשייתיים.

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
Technion – Israel Institute of Technology41.jpg
תאריך ההקמה 1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום חיפה, ישראלישראלישראל
קואורדינטות 32°46′41″N 35°01′23″E / 32.778111111111°N 35.023083333333°E / 32.778111111111; 35.023083333333
architecture.technion.ac.il
(למפת חיפה רגילה)
Haifa OSM.svg
 
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המבנה הראשון של הטכניון, בתכנונו של מורה הפקולטה אלכסנדר ברוולד. משכנה של הפקולטה עד 1985.

הפקולטה שוכנת בבניינים סגו ואמאדו בקריית הטכניון. היא הייתה הפקולטה האחרונה שעברה מהמשכן ההיסטורי של הטכניון בשכונת הדר הכרמל ב-1985. דיקנית הפקולטה היא פרופ' איריס ערבות. במסגרת הפקולטה פועלים גם שלושה מרכזי מחקר:

  • מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל.
  • המרכז לחקר העיר והאזור.
  • המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה.

היסטוריהעריכה

בשנים שלפני קום מדינת ישראל היה מספר הסטודנטים בפקולטה קטן, ומחזור בן 12 בוגרים נחשב למחזור גדול. בשנים אלו הדגש בהוראה היה על הפן הטכני, בהתאם לשיטה המרכז אירופית, והפן האמנותי בא על סיפוקו בזכות היחס האישי שנבע מגודלה המצומצם של הפקולטה. רוב זמן הלימוד הושקע בקורסים תאורטיים ומעט מאוד זמן הוקצה להתמחות מעשית בהתמודדות עם בעיות תכנון. לאחר קום המדינה הפקולטה גדלה. בשנת 1952 הוחלט שהחל מהשנה השלישית הסטודנטים יבחרו בין שתי מגמות: בנין בתים או בינוי ערים[1]. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 התגבשה סביב אל מנספלד קבוצה של מורים בפקולטה (אלפרד נוימן ודניאל חבקין) שדרשו לעבור למודל חדש שבו יומיים וחצי בשבוע יוקדשו לעבודה מעשית והשאר לקורסים תאורטיים[2]. חברי הקבוצה של מנספלד ניסו להתחיל את השינוי בקורסים שהם העבירו, צעד שלו התנגד דיקן הפקולטה, אביה השמשוני, שדרש שהפקולטה תקבע את תוכנית הלימודים ולא כל מורה יקבע את תוכני ההוראה שלו. לאחר שלא הצליחו להשיג את מבוקשם הודיעו חברי קבוצת מנספלד על פרישה מההוראה בפקולטה. בעקבות זאת התערב הסנאט המצומצם של הטכניון והחליט על קיום שתי מגמות נפרדות בפקולטה, אחת המנוהלת בשיטת הוותיקים והשנייה על פי שיטת קבוצת מנספלד[2]. החלטה זו נתקלה בהתנגדות רבה מצד המרצים והסטודנטים בפקולטה ובוטלה במאי 1966[3].

הסכסוך בין המרצים בפקולטה הביא להתארגנות הסטודנטים במועצה של תלמידי הפקולטה אשר המשיכה להתקיים גם לאחר סיום הסכסוך ובהמשך הועתקה על ידי אגודת הסטודנטים של הטכניון ויושמה בכלל הפקולטות בטכניון[4].

בשנת 1970 סירבו הסטודנטים להשתתף בשיעוריו של מנספלד ועוזריו והעדיפו על פניהם את אביה השמשוני, אברהם וכמן ודוד ינאי. בעקבות החרם התפטר מנספלד מריכוז הקורס[5]. היו שטענו שהחרם היה המשך לסכסוך הישן בין השמשוני ומנספלד ואחרים טענו שלא היה קשר כזה[6].

בשנת 2010 הוצעה תוכנית להפוך את כל מחלקות הפקולטה למחלקות עצמאיות שלאחריהן תהפוכנה ל"פקולטות נפרדות" זאת לאחר שהמחלקה של הנדסה אזרחית נפרדה ממחלקת האדריכלות והפכה להיות פקולטה נפרדת.

מקום הפקולטהעריכה

 
מבנה הטכניון, הגן והמבנים מאחור, בצילום אוויר של זולטן קלוגר, 1937–1938

עם הקמת קריית הטכניון בשנות ה-60 בנווה שאנן (חיפה), נשארה בהדר הכרמל הפקולטה לארכיטקטורה. בשנות ה-80 דרשו הסטודנטים להמשיך להשאיר את הפקולטה בהדר, בנימוקים שתכנון דורש קשר לרקמה עירונית, אינו יכול להיעשות בסביבה אקדמית מנותקת, ומבנה הטכניון ההיסטורי הוא בעל ערך מכדי להסב אותו לשימוש אחר. הנושא נדון בכנסת[7]. חלק מהשתלבות הלימודים במרקם העירוני היה מצעד הארכיפרחיטורה בפורים ברחוב הרצל בחיפה בשנות ה-70 וה-80, שנלמד כפרויקט מיוחד בפקולטה[8][9]. דיקן הפקולטה שהתנגד לדרישת הסטודנטים להשארת הפקולטה בהדר היה מיכאל בורט. עם רוברט אוקסמן, אביה של נרי אוקסמן (אנ'), הנחה בורט פרויקט תכנוני לסטודנטי השנה הרביעית על הפקולטה לארכיטקטורה בהדר, עם פרוגרמה בהיקף שהדגים לסטודנטים כי אין אפשרות להישאר בהדר בתשתית הנדרשת, כשנאלצו לתכנן מבנים בגן ומאחורי מבנה הטכניון ההיסטורי.

בשנת 2016 הוחזר חלק מהפקולטה אל הדר כ"הדריון"[10]. פרויקט שנעשה בהדריון היה תכנון מגורים ממכולות[11]. גם בספר "איפה את, ברנדט" כתוב על התמחותה של גיבורת הספר במיחזור. העשיר שהרס את בית האדריכלית שעליו זכתה בפרס, עשה זאת משום שבנתה את ביתה ממה שהותיר כשבנה את ביתו במגרש שכן.

מסלולי הלימודעריכה

משנת יסוד הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, מסלול הלימודים בארכיטקטורה נמשך חמש שנים ובסיומם העניקה הפקולטה לבוגריה תואר ראשון מקצועי בארכיטקטורה (B.Arch). בסוף שנת 2013 עברה הפקולטה, ליישום מתכונת חדשה ועדכנית הנהוגה במוסדות להשכלה גבוהה בארצות הברית כגון המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה ואוניברסיטת מקגיל בקנדה. בתוכנית החדשה יפוצל מסלול ההכשרה לשני תארים – תואר ראשון עיוני ותואר שני מקצועי, המאפשר להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים. התוכנית השש-שנתית כוללת בשלב הראשון תואר ראשון במדעי האדריכלות (B.Sc), שנמשך ארבע שנים, ושלב שני הנמשך שנתיים שבסופו מוענק תואר שני מקצועי באדריכלות (M.Arch), אבל בשיטת הצבירה ניתן יהיה להשלים התוכנית גם בתום חמש שנים[12][13].

במשך שנים רבות הייתה הפקולטה המוסד היחיד להכשרת אדריכלים בישראל, והיא המוסד היחיד בישראל המציע לימודים לתואר שני ושלישי באדריכלות.

המסלול לתואר שני בתכנון ערים ואזורים נוסד בשנת 1970. המסלול לאדריכלות נוף נוסד בשנת 1975, והוא היחיד בישראל המעניק תואר ראשון בתחום זה. משך הלימודים ארבע שנים, B.L.A.

המסלול לתואר שני בעיצוב תעשייתי החל לפעול בשנת 1994. למרות היות הפקולטה אחד המוסדות המובילים כיום בישראל את תחום הלימוד אדריכלות ושלוחותיה עדיין ישנם מסלולי לימוד רבים שלא נילמדים בישראל.

מורי הפקולטהעריכה

 
מבנה בית הכנסת בטכניון, בתכנון מורה הפקולטה אהרון קשטן.

בפקולטה לארכיטקטורה לימדו מהבולטים באדריכלים בישראל, בהם אל מנספלד, מתכנן מוזיאון ישראל שהיה דיקן הפקולטה, הפסל יצחק דנציגר, המומחית לשימור וכלת פרס א.מ.ת ניצה מצגר-סמוק, אלכסנדר ברוולד שתכנן את המבנה ההיסטורי של הטכניון ויוחנן רטנר שהיה אלוף בצה"ל. אלפרד נוימן היה דיקן הפקולטה בשנות ה-50, לאחר שהיה ארכיטקט ידוע באירופה. יחד עם תלמידו צבי הקר הוא תכנן את בנין דנציגר להנדסת מכונות, אולם הסתכסך עם רשויות הטכניון לאחר שהוכנסו שינויים בניגוד לתכנונו. מיכאל בורט למד בפקולטה לתואר ראשון ולתואר דוקטור, והיה הדיקן שלה בשתי קדנציות. פרופ' אהרון קשטן שתכנן את בית הכנסת בקריית הטכניון לימד שנים רבות תולדות האדריכלות, ומבני תיאטרון עתיק.

מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראלעריכה

מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל מנהל מחקרים שמטרתם חקר תיעוד הסביבה הבנויה של ישראל. הוא משרת הן כמרכז מחקר רב תחומי והן כפרויקט לאומי וכלי הדרכה עבור אדריכלים וגופי תכנון רשמיים.

המורשת הבנויה בישראל היא ייחודית: קיום שכבות רבות של ארכיטקטורה מתקופות קדומות ועד ימינו, מהווה תופעה נדירה בקנה מידה עולמי, המחייבת שימור ותיעוד. האדריכלות הישראלית היא גם דוגמה לתנועות הארכיטקטורה השונות של המאה העשרים, על ערכיהן התרבותיים והעיצוביים. חשיבותה של מורשת הבנייה בישראל זכתה להכרה על ידי אונסק"ו, בהכרזה על מצדה, העיר הלבנה בתל אביב ועכו העתיקה כאתרי מורשת עולמית.

תחומי העיסוק העיקריים של מרכז המחקר הם: שימור של המורשת התרבותית וההיסטורית, שיקום והתחדשות עירונית, פיתוח אדריכלי של ישראל, המורשת הארכיטקטונית הערבית בישראל, יחסים בינלאומיים בנושאי ארכיטקטורה עם ארצות אגן הים התיכון והמזרח התיכון ועל הארכיטקטורה המקומית המצויה בהם.

המרכז לחקר העיר והאזור ע"ש קלצניקעריכה

  ערך מורחב – המרכז לחקר העיר והאזור ע"ש קלצניק

המרכז לחקר העיר והאזור על שם קלצניק הוקם בשנת 1969 על ידי פרופ' משה היל, והיה הראשון מסוגו בישראל. המרכז קשור הדוקות במסלול לתכנון ערים ואזורים שבפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. הוא משתף פעולה עם מוסדות מחקר אחרים בטכניון ועם עמיתים-חוקרים בטכניון ובישראל בכללה.

המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורהעריכה

המרכז למחקר ולפיתוח בארכיטקטורה נוסד בשנות ה-80. נושאי המחקר במרכז: אנרגיה בבניינים (כולל תאורה), דיור, היבטים חברתיים, מורפולוגיה, עיצוב עירוני, תאוריה ובקורת בארכיטקטורה, ונושאים הקשורים בתכנון דיגיטלי.

הנושאים העיקריים שמומנו על ידי משרדי הממשלה היו פיתוח של קוד אנרגטי לישראל, עקרונות תכנון ברמה עירונית, כולל פיתוח הנחיות לזכויות שמש.

המרכז נותן חסות למחקרים של חברי סגל וחברי סגל נלווים וסטודנטים לתארים גבוהים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אדריכלים לבינוי ערים מגמה חדשה בטכניון, דבר, 16 באוקטובר 1952
  2. ^ 2.0 2.1 ש. שחורי, שתי מגמות בפקולטה, דבר, 9 במרץ 1966
  3. ^ טדי פרויס, הסכסוך בטכניון, דבר, 8 ביולי 1966
  4. ^ עמוס כרמלי, היו"ר החדש רוצה להחיות את הקמפוס, דבר, 12 בפברואר 1968
  5. ^ פרופ' מנספלד התפטר לאחר שסטודנטים סרבו להשתתף בשיעוריו, מעריב, 20 בנובמבר 1970
  6. ^ בקפה עטרה התארגנו ההפיכה וההפיכה הנגדית בטכניון בחיפה, מעריב, 25 בנובמבר 1970; המשך
  7. ^ כנסת ישראל, הישיבה המאתיים-ושש-עשרה של הכנסת העשירית, אתר הכנסת, ח"כ אורה נמיר: "האם לא היה מתאים יותר להשאיר לפקולטה לארכיטקטורה מבנה שיש לו ערך היסטורי כל כך גדול בחיפה? אגב, נושא זה עומד על סדר-היום וחוזר לדיון כמעט מדי שנתיים", ‏21 ביוני 1983
  8. ^ ד"ר זיויה קיי, "להיות ארכי פרחי": אסטרטגיות לפעולה בקוד פתוח במרחב העירוני, אתר הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, "מטרת הקורס להציג גישה רב-תחומית וישירה לתכנון ועיצוב המרחב העירוני, שבוחנת את הנוכחות האנושית כרקמה עירונית במרחב. המשתתפים יתנסו בזיהוי הזדמנויות לתקשורת בין השותפים השונים בעיר, ובשימוש ב'דמיון אדריכלי' כדי לחזק את הרחוב כאפיק ציבורי", ‏יולי 2018
  9. ^ מישל דור, ארכיפרחיטורה: הסטודנטים ירדו מהטכניון לעיר, באתר ynet, 2 באפריל 2013
  10. ^ הטכניון, הטכניון חוזר לשכונת הדר הכרמל בחיפה, אתר הטכניון, "שלושה עשורים לאחר שאחרוני הסטודנטים מהפקולטה עברו למתחם הטכניון הנוכחי בנווה שאנן, הם שבים לשכונת הדר הכרמל. מדובר בהישג חסר תקדים, שהינו פרי של עבודה משותפת של העירייה והטכניון בעידודם ובמעורבותם האישית של ראש העיר – מר יונה יהב ושל פרופ' פרץ לביא – נשיא הטכניון", ‏5 באפריל 2016
  11. ^ אורלי אגסי, מכולת הפלא לסטודנטים, ניוז חיפה והקריות, ‏6 בפברואר 2018
  12. ^ לימודי הארכיטקטורה בטכניון עוברים לתוכנית חדשה, אתר הטכניון, 19 בדצמבר 2013
  13. ^ נעמה ריבה, הטכניון מאשר: עוברים למסלול שש-שנתי ישיר לתואר שני, באתר Xnet‏, 6 ביולי 2014