ליגת העל הקולומביאנית

ליגת העל הקולומביאנית
שם מלא	קטגוריה פרימרה A
כינוי	ליגה בטפליי
תחום	כדורגל
ארגון	מנהלת הליגה הקולומביאנית
מדינות	קולומביה
קונפדרציה	CONMEBOL
קבוצות	20
מירב הזכיות	אתלטיקו נסיונל (16)
תקופת הפעילות	1948–הווה (כ־76 שנים)
שמות קודמים	ליגה פוסטובון, קופה מוסטאנג, ליגה אגילה
אלופה נוכחית	דפורטיבו קאלי (2021, פינאלסיון)
מפעל גבוה	קופה ליברטאדורס, קופה סודאמריקנה
מפעל מקביל	קופה קולומביה
מפעל נמוך	ליגת המשנה הקולומביאנית
	dimayor.com.co

ליגת העל הקולומביאנית (בספרדית: Categoría Primera A, "קטגוריה פרימרה A"; נקראת מסיבות מסחריות: Liga BetPlay Dimayor, "ליגה בט-פליי דימאיור") היא ליגת הכדורגל המקצוענית הבכירה של הכדורגל בקולומביה. הליגה נוסדה ב-1948. הנהלת הליגה נקראת דימאיור (Dimayor; ההתאחדות המקצוענית של מועדוני הכדורגל בקולומביה). באפריל 2017 פרסמה הפדרציה הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל את דירוג הליגות הטובות לשנת 2016, כאשר הליגה הקולומביאנית רושמת את הישג השיא שלה בדירוג - מקום שני בעולם.^[1] נכון לאוגוסט 2021, פעילותה של קבוצת קוקוטה דפורטיבו ששיחקה בליגה הבכירה הופסקה, עקב קשיים כלכליים.

סמלה הקודם של הליגה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

היסטוריה

הליגה הקולומביאנית נפתחה כ"תקופת הזהב" כפי שהיא כונתה (El Dorado) ב-1949 ומאחר ולא הייתה קשורה לחוקים של פיפ"א, משכה אליה כוכבים ענקיים בקנה מידה עולמי, כמו: אלפרדו די סטפנו, חוסה מנואל מורנו, גרינצ'ה ואדולפו פדרנרה. מיונאריוס מהבירה בוגוטה, נחשבה לאחת הקבוצות הטובות בעולם, זכתה בחמישה תוארי אליפות רצופים ובין היתר ניצחה את ריאל מדריד, במשחק שבו התגלה לאירופה הכישרון של די סטפנו ושבעקבותיו החליטה ריאל להעביר לשורותיה את הארגנטינאי. הליגה הכילה תחילה 10 קבוצות, שכל אחת הייתה צריכה לשלם 1,000 פסו כדי להרשם לטורניר. חלוקת הקבוצות לפי ערים הייתה כזו: אחת מברנקייה, שתיים מבוגוטה, שתיים ממניסלס, שתיים ממדיין ושתיים מפריירה. הליגה כללה 252 שחקנים רשומים: 182 קולומביאנים, 13 ארגנטינאים, 8 פרואנים, 5 אורוגוואים, 2 צ'ילאנים, 2 אקוואדוריאנים, ספרדי ושחקן מהרפובליקה הדומיניקנית.^[2]

השעיית הטורניר ב-1989

בשנת 1989 הושעתה הליגה מכל פעילות לאחר מקרה הירצחו שופט הכדורגל אלבארו אורטגה במשחק בין אינדפנדיינטה מדיין ואמריקה קאלי, על ידי אוהדים שזעמו עליו בעקבות שיפוטו. פעילות הליגה הופסקה, והוטל חרם מצד ההתאחדות הדרום אמריקאית על אצטדיון אטנאסיו חירארדוט במדיין.^[3]

מבנה הליגה, מספר הקבוצות והשיטה

הליגה ידעה מס' לא קטן של שינויים במספר הקבוצות. ב-1948 הליגה כללה 10 קבוצות, ומספרן גדל עד ל-18 קבוצות ב-1951. אחר כך המס' נע בין 12 ל-13 קבוצות עד ל-1966, שבה נקבע מס' הקבוצות ל-14. ב-1988 נוספה לליגה קבוצת ספורטינג קלוב דה ברנקייה כקבוצה ה-15, כאשר לפני-כן הקבוצה שיחקה בליגה בין השנים 1950 ו-1953. ב-1991 הוחלט על ידי דימאיור ליצור גם את אליפות הליגה השנייה של קולומביה בכדורגל הנקראת גם Categoria Primera B. בנוסף, הוחלט שבסיום כל עונה תהיה עולה אחת לליגה הבכירה ויורדת אחת לליגת המשנה. קבוצת אנביגאדו הייתה הראשונה שזכתה באליפות הליגה השנייה ב-1992 ולכן העפילה לליגה הראשונה, שם שהתה עד לשנת 2006, אז ירדה שוב בחזרה לליגה השנייה. הקבוצה עלתה שוב לליגה הראשונה ב-2008. משנת 1992 עד 2006 כללה הליגה 16 קבוצות ששיחקו 2 סיבובים. שתי הקבוצות שסיימו במקום הראשון בכל סיבוב, נפגשו ל-2 משחקים שקבעו את אלופת קולומביה. משנת 2003 הוחלט להגדיל את הליגה ל-18 קבוצות וליצור שני טורנירים נפרדים ו-2 קבוצות אלופות בשנה. הליגה גדלה ל-20 קבוצות בשנת 2015, והספונסר הוחלף מפוסטובון לאגילה.

שיטת הליגה

טורניר אפרטורה - הטורניר הפותח את השנה ומשוחק מפברואר עד יוני. כל קבוצה משחקת 20 משחקים, כאשר המחזור המיוחד הוא מחזור ה"קלאסיקו", מחזור המפגיש משחקי דרבי (ספורט). שמונה הקבוצות הראשונות מעפילות לפלייאוף הנקרא קוואדרנגולרס (Cuadrangulares). הקבוצות שסיימו במקומות 1-2 הן ראשי שני הבתים ואיתן מוגרלות שש הקבוצות הנותרות. הקבוצות משחקות עוד 6 מחזורים במתכונת של בית-חוץ, כאשר הראשונה מכל בית מעפילה למשחק הגמר. משחק הגמר משוחק בשיטת בית-חוץ, ללא חוק שערי חוץ ובמקה של שוויון בסיכום שני המשחקים, האלופה תוכרע בדו-קרב פנדלים.

טורניר פינליססיון - הטורניר הסוגר את השנה ומשוחק מיולי ועד לדצמבר. לוח המשחקים נשאר זהה, רק הקבוצות הביתיות והאורחות מתחלפות ביניהן. אלופת הפינליססיון ואלופת האפרטורה משחקות בשנה שאחרי בקופה ליברטדורס של אמריקה (המקביל לליגת האלופות האירופאית) ותצטרפנה אליהן הקבוצות שסיימו הכי גבוה בטבלה המשוקללת של שני הטורנירים ושלא זכו באליפות. הקבוצות הבאות בטבלה ושלא משחקות בליברטדורס ובנוסף הקבוצה שסיימה הכי גבוה בקופה קולומביה ושלא העפילה לליברטדורס, ישחקו בקופה סודאמריקנה (מקביל לגביע אופ"א).

קופה סופרליגה אגילה - משחק אלוף האלופים או הסופרקאפ של קולומביה. לפני כל תחילת שנה, נפגשות אלופת האפרטורה והפינליססיון לצמד משחקים שבו מוכתרת מחזיקת הסופרליגה.

ירידה לליגת המשנה

בסוף כל שנה קלנדרית מחשבים את ממוצע הנקודות שהשיגו הקבוצות בשלוש השנים האחרונות. הקבוצות שסיימו במקומות 19 ו-20 בסיכום, יורדות ישירות לליגת המשנה.

הקבוצות המשחקות בליגה הבכירה לעונת 2020

קבוצה	מיקום	אצטדיון	תכולה
אליאנסה פטרולרה	ברנקברמחה	אצטדיון דניאל וייה ספאטה	10,400
אמריקה קאלי	קאלי	אצטדיון פסקואל גררו	42,200
אתלטיקו בוקרמנגה	בוקרמנגה	אצטדיון אלפונסו לופס	28,000
אתלטיקו וילה	נייבה	אצטדיון גיירמו פלסס אלסיד	25,000
אתלטיקו נאסיונל	מדיין	אצטדיון אטנאסיו חירארדוט	48,700
דפורטס קינדיו	ארמניה	אצטדיון סנטנריו	20,716
דפורטיבו פריירה	פריירה	אצטדיון הרנן רמירס וייגאס	30,297
דפורטס טולימה	איבגה	אצטדיון מנואל מוריו טורו	28,200
דפורטיבו קאלי	קאלי	אצטדיון פלמסקה	55,500
דפורטיבו פאסטו	פאסטו	אצטדיון דפרטמנטל ליברטד	28,400
אנביגאדו פוטבול קלוב	אנביגאדו	אצטדיון פולידפורטיבו סור	14,000
אינדפנדיינטה מדיין	מדיין	אצטדיון אטנאסיו חירארדוט	48,700
חגוארס קורדובה	מונטריה	אצטדיון חרגוואי	8,000
ג'וניור ברנקייה	ברנקייה	אצטדיון מטרופוליטאנו רוברטו מלנדס	50,000
לה אקידד סגורוס	בוגוטה	אצטדיון מטרופוליטנו דה טצ'ו	10,000
מיונאריוס	בוגוטה	אצטדיון אל קמפין	40,000
אונסה קלדס	מניסלס	אצטדיון פלוגרנדה	43,680
פטריוטאס בויאקה	טונחה	אצטדיון לה אינדפנדנסיה	20,000
אגילס דוראדס	ריונגרו	אצטדיון אלברטו גריסאלס	14,000
אינדפנדיינטה סנטה פה	בוגוטה	אצטדיון אל קמפין	40,000

אלופות כל הזמנים בקולומביה^[4]

עונה	אלופה
1948	סנטה פה
1949	מיונאריוס
1950	דפורטס קלדס
1951	מיונאריוס
1952	מיונאריוס
1953	מיונאריוס
1954	אתלטיקו נסיונל
1955	אינדפנדיינטה מדיין
1956	דפורטס קינדיו
1957	אינדפנדיינטה מדיין
1958	סנטה פה
1959	מיונאריוס
1960	סנטה פה
1961	מיונאריוס
1962	מיונאריוס
1963	מיונאריוס
1964	מיונאריוס
1965	דפורטיבו קאלי
1966	סנטה פה
1967	דפורטיבו קאלי
1968	אוניון מגדלנה
1969	דפורטיבו קאלי
1970	דפורטיבו קאלי
1971	סנטה פה

עונה	אלופה
1972	מיונאריוס
1973	אתלטיקו נסיונל
1974	דפורטיבו קאלי
1975	סנטה פה
1976	אתלטיקו נסיונל
1977	ג'וניור ברנקייה
1978	מיונאריוס
1979	אמריקה קאלי
1980	ג'וניור ברנקייה
1981	אתלטיקו נסיונל
1982	אמריקה קאלי
1983	אמריקה קאלי
1984	אמריקה קאלי
1985	אמריקה קאלי
1986	אמריקה קאלי
1987	מיונאריוס
1988	מיונאריוס
1989	הליגה הושעתה
1990	אמריקה קאלי
1991	אתלטיקו נסיונל
1992	אמריקה קאלי
1993	ג'וניור ברנקייה
1994	אתלטיקו נסיונל
1995	ג'וניור ברנקייה

עונה	אלופה
1996	דפורטיבו קאלי
1997	אמריקה קאלי
1998	דפורטיבו קאלי
1999	אתלטיקו נסיונל
2000	אמריקה קאלי
2001	אמריקה קאלי
2002-I	אמריקה קאלי
2002-II	אינדפנדיינטה מדיין
2003-I	אונסה קלדס
2003-II	דפורטס טולימה
2004-I	אינדפנדיינטה מדיין
2004-II	ג'וניור ברנקייה
2005-I	אתלטיקו נסיונל
2005-II	דפורטיבו קאלי
2006-I	דפורטיבו פאסטו
2006-II	קוקוטה דפורטיבו
2007-I	אתלטיקו נסיונל
2007-II	אתלטיקו נסיונל
2008-I	בויאקה צ'יקו
2008-II	אמריקה קאלי
2009-I	אונסה קלדס
2009-II	אינדפנדיינטה מדיין
2010-I	ג'וניור ברנקייה
2010-II	אונסה קלדס

עונה	אלופה
2011-I	אתלטיקו נסיונל
2011-II	ג'וניור ברנקייה
2012-I	סנטה פה
2012-II	מיונאריוס
2013-I	אתלטיקו נסיונל
2013-II	אתלטיקו נסיונל
2014-I	אתלטיקו נסיונל
2014-II	סנטה פה
2015-I	דפורטיבו קאלי
2015-II	אתלטיקו נסיונל
2016-I	אינדפנדיינטה מדיין
2016-II	סנטה פה
2017-I	אתלטיקו נסיונל
2017-II	מיונאריוס
2018-I	דפורטס טולימה
2018-II	ג'וניור ברנקייה
2019-I	ג'וניור ברנקייה
2019-II	אמריקה קאלי
2020	אמריקה קאלי
2021-I	דפורטס טולימה
2021-II	דפורטיבו קאלי

זכיות לפי קבוצות

מועדון	זכיות	סגנויות	שנות זכייה
אתלטיקו נסיונל	16	11	1954, 1973, 1976, 1981, 1991, 1994, 1999, 2005 (אפרטורה), 2007 (אפרטורה), 2007 (קלאוסורה), 2011 (אפרטורה), 2013 (אפרטורה), 2013 (קלאוסורה), 2014 (אפרטורה), 2015 (קלאוסורה), 2017 (אפרטורה)
מיונאריוס	15	10	1949, 1951, 1952, 1953, 1959, 1961, 1962, 1963, 1964, 1972, 1978, 1987, 1988, 2012 (קלאוסורה), 2017 (קלאוסורה)
אמריקה קאלי	15	7	1979, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1990, 1992, 1996-97, 2000, 2001, 2002 (אפרטורה), 2008 (קלאוסורה), 2019 (קלאוסורה), 2020 (היה רק טורניר אחד בגלל הקורונה)
דפורטיבו קאלי	10	14	1965, 1967, 1969, 1970, 1974, 1995-96, 1998, 2005 (קלאוסורה), 2015 (אפרטורה), 2021 (פינילאסיון)
ג'וניור ברנקייה	9	10	1977, 1980, 1993, 1995, 2004 (קלאוסורה), 2010 (אפרטורה), 2011 (קלאוסורה), 2018 (קלאוסורה), 2019 (אפרטורה)
אינדפנדיינטה סנטה פה	9	6	1948, 1958, 1960, 1966, 1971, 1975, 2012 (אפרטורה), 2014 (קלאוסורה), 2016 (קלאוסורה)
אינדפנדיינטה מדיין	6	10	1955, 1957, 2002 (קלאוסורה), 2004 (אפרטורה), 2009 (קלאוסורה), 2016 (אפרטורה)
אונסה קלדס	4	2	1950, 2003 (אפרטורה), 2009 (אפרטורה), 2010 (קלאוסורה)
דפורטס טולימה	3	7	2003 (קלאוסורה), 2018 (אפרטורה), 2021 (אפרטורה)
דפורטיבו פאסטו	1	3	2006 (אפרטורה)
דפורטס קינדיו	1	2	1956
קוקוטה דפורטיבו	1	1	2006 (קלאוסורה)
בויאקה צ'יקו	1	—	2008 (אפרטורה)
אוניון מגדלנה	1	—	1968

הגביעים

גם הגביעים עברו מספר שינויים וצורות לאורך השנים

הגביע הרשמי של הדימיור
הגביע שנותנת הנהלת הדימיור ביחד עם גביע האליפות מאז 1948 ועד היום

גביעי האליפות של נותני החסות של הליגה ששונו לאורך השנים. הגביעים מוענקים לזוכה ביחד עם גביע הדימיור
גביע קופה מוסטאנג 1990 - 2009
גביע ליגה פוסטובון 2010 - 2014
גביע ליגה אגילה 2015 - כיום

שיאני השערים

להלן טבלת המבקיעים המובילים בתולדות הליגה הבכירה בלבד.

דירוג	שחקן	שערים
1	ארגנטינה סרחיו גאלבן ריי	224
2	קולומביה איבן ואלנסיאנו	217
3	ארגנטינה הוגו הורסיו לונדרו	211
4	ארגנטינה אוסוולדו מרסיאל פלאווסינו	204
5	קולומביה חורחה רמירס גייגו	201
6	ארגנטינה עומאר לורנסו דבאני	198
7	קולומביה ויקטור אריסטיסאבאל	187
8	קולומביה ארנולדו איגואראן	186
9	קולומביה וילינגטון אורטיס	184
10	אורוגוואי חוסה עומאר ורדון	184
נכון ל-28 בפברואר 2017