מהר שלל חש בז

מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז הוא השם שנצטווה ישעיהו הנביא לקרוא בו לאחד מבניו. השם נתפס כשם סִמְלי, והוא מוסבר כך:[1]

כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי, יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

כלומר, בתוך זמן קצר מאוד, בטרם יידע בנו של ישעיהו להגיד "אבא" ו"אמא", יכבוש מלך אשור את ישראל וארם. זו נבואה הדומה בצורתה לנבואה מהפרק הקודם:

לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל, לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ.

בשמו קיימת תקבולת- "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז". לדעת יאיר הופמן, מבנה התקבולת יוצר מתח. האל אינו מורה לנביא מה לכתוב על הגִּלָּיוֹן גָּדוֹל (ישעיה ח', א'). לאחר שאשת ישעיהו נפטרה, ציווה ה' על ישעיה לקרוא כך לבנו. השם נועד לבן ישעיה בטרם נולד.[2]

הרקע ההיסטורי והתגשמות הנבואה עריכה

בשנים 733-734 לפנה"ס ניסו פקח בן רמליהו מלך ישראל ורצין מלך ארם לכבוש את ירושלים במטרה להמליך את בן טבאל על יהודה במקום אחז. מלחמה זו נועדה להבטיח, כנראה, את השתתפות ממלכת יהודה במלחמה כנגד אשור, בניגוד לעמדת אחז שהעדיף להיכנע. תושבי יהודה ראו את התגשמות הנבואה שנה לאחר כישלון ניסיון הכיבוש של ירושלים על ידי ישראל וארם, עת כבשה אשור את ארם דמשק והגלתה חלק מתושבי ישראל. קץ ממלכת ישראל הגיע כ-12 שנה לאחר מכן, בשנת 722 לפני הספירה הגלה מלך אשור, שלמנאסר החמישי, את הושע בן אלה וכבש את שומרון, ובשנת 720 דיכא סרגון השני, מלך אשור, מרידה שהשתתפה בה שומרון והגלה את תושביה.

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ד, עמוד 703
  2. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך : ישעיה, תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 53-52.