פתיחת התפריט הראשי

אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה, שלט בממלכת יהודה במשך תקופה של כמעט 20 שנה, לאחר שלטונם של עוזיהו סבו ויותם אביו ולפני שלטונו של חזקיהו בנו. בין החוקרים יש מחלוקת לגבי תחילת תקופת מלכותו ולגבי מועד סיומה. לכל הדעות, הן על פי המקרא והן על פי המקורות האשוריים, בתקופה שבין 733 לפנה"ס עד 727 לפנה"ס שימש אחז כמלך יהודה.[1]

אחז
Ahaz.png
איור משנת 1553
לידה 763 לפנה"ס
פטירה 727 לפנה"ס (בגיל 36 בערך)
מדינה ממלכת יהודה
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה
אב יותם
צאצאים חזקיהו עריכת הנתון בוויקינתונים
יורש העצר חזקיהו
מלך יהודה ה־12
743 לפנה"ס727 לפנה"ס
(כ־16 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמועריכה

השם אחז הוא קיצור של השם התאופורי "אחזיהו" או "יהואחז" בהשמטת היסודי האלוהי. בכתובת תגלת-פלאסר השלישי מופיע שמו המלא "יאחז".[1]

מלכותועריכה

לפי המסופר במקרא[2] עלה אחז לשלטון בגיל 20 ובמשך 16 שנה שימש כמלך יהודה. אולם, יש בין החוקרים כאלה הסבורים שמספר השנים אינו אלא חזרה על שנות המלוכה של יותם ומספר זה משולל יסוד היסטורי.

יש כאלה המונים את תקופת שלטונו של יותם רק החל ממותו של עוזיהו סבו. לשיטתם, בזמן חיי עוזיהו, שימשו יותם ואחז כמושלים בפועל אך לא כמלכים. לפי שיטה זו מלך אחז בין שנת 733/734לפנה"ס ועד 727 לפנה"ס. בשנת 727 לפנה"ס עלה חזקיהו בן אחז למלוכה.

בניגוד לגישה זו, יש חוקרים הסופרים את ימי מלוכת אחז משנת מות יותם, 735 לפנה"ס ועד 715 לפנה"ס. לשיטתם שנת 715 לפנה"ס היא שנת שלטונו הראשונה של חזקיהו.

מלחמת ארם וישראל ביהודהעריכה

המאורע ההיסטורי המשמעותי שהתרחש בתקופת שלטונו של אחז הוא הברית שנכרתה בין פקח בן רמליהו, מלך ישראל, לבין רצין מלך ארם-דמשק. השניים כרתו ברית למלחמה משותפת כנגד ממלכת יהודה.

בין החוקרים יש מחלוקת הנוגעת לסיבת המלחמה ביהודה. יש הסוברים כי דרישת רצין ופקח הייתה שממלכת יהודה תצטרף לברית כנגד אשור (ברית בה לקחו חלק גם הפלשתים, תושבי אשקלון ועזה). ויש הסוברים כי מדובר היה בעניינים פנימיים - הגברת ההשפעה שהייתה לארם ולישראל על השלטון ביהודה ועל קידום ניסיון ההפיכה והעמדת בן טבאל בשלטון.[3]

השלב הראשון בפעולתם של רצין ושל פקח היה לעורר את ממלכת אדום למרוד בשלטון ממלכת יהודה וזאת באמצעות סיוע ארמי לכוחות האדומיים:

בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. ... אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

מלכים ב' טו, לז–טז, ו

לפי המסופר בדברי הימים ב, בימים ההם חדרו הפלשתים לשפלת יהודה מהמערב וכבשו ערים רבות, ואדומים חדרו ליהודה מן הדרום.[4]

לאחר מכן, עלו צבאות ארם וישראל להילחם על ירושלים. עם עליית האויבים על ירושלים, שלח אחז מכתב לתגלת-פלאסר השלישי בצרוף מנחת כסף וזהב כדי שיסייע לו בלחימה[5]. מעשהו זה של אחז נעשה בניגוד לדבר ישעיהו, אשר עודד את המלך שלא להיכנע לרצין ולפקח, ודרש ממנו שיבטח באלהי ישראל בלבד.[6]

מסע צבא אשור הגיע למרחב של ארם וממלכת ישראל והציל את ממלכת יהודה מידם. אולם, דבר זה עלה לממלכת יהודה בכך שאחז הפך לשליט-נשלט על ידי ממלכת אשור.

קשה להעריך כיצד השפיעה בקשת אחז ממלך אשור לסייע לו על מסע אשור. האם היא זו שהניעה אותו לצאת נגד דמשק בשנת 733, או שבכל מקרה התכוון לחזור לאזור זה כדי למגר סופית את כוחה של דמשק מתוך מטרה לחזק את שליטתו בסוריה. סביר יותר שבקשת אחז לכל היותר החישה את תגובת מלך אשור, ואילו טיב פעולותיו נגד דמשק וישראל - שכללו ביטול עצמאותה של דמשק ושל חלק מישראל (הגליל) וסיפוחם כפחוות לאשור - מלמדת שדמשק וישראל, שקודם נכנעו לו ושלמו לו מס, חזרו וחטאו נגדו (אם כי חטא זה לא מתואר במקרא ובמקורות האחרים). מסתבר ששליטי האזור לא ייחסו חשיבות רבה לתוצאות המדיניות של המסע הקודם של תגלת-פלאסר ג', המסע ב-734, אולי מחמת חוסר הערכה נכונה את התמורה שחלה במדיניותו של תגלת-פלאסר בהשוואה לקודמיו, והניחו בטעות כי גם הפעם, כבעבר, יסתפק מלך אשור בתשלום מס (חד פעמי) ושאין לראות בכניעה הזמנית כניעה לטווח ארוך. כתוצאה מכך הפרו רוב השליטים של האזור את שבועתם לתגלת-פלאסר ברגע שצבאו התרחק מהאזור. עם זאת, אין כל הצהרה אשורית מפורשת על חטאם של רצין ופקח נגד תיגלת פלאסר.

פולחן דתי בתקופתועריכה

אחז עלה לדמשק לקדם את פניו של תגלת פלאסר השלישי. שם הוא ראה מזבח. הוא שלח את תוכנית המזבח אל אוריה הכהן הגדול ופקד עליו לבנות דומה לו בירושלים. עם שיבת אחז מדמשק הוא הקריב קרבנות על גבי המזבח והורה על שינוי סדרי הפולחן.

תקופת שלטונו של אחז נודעה בשינויים דתיים רבים שנעשו בהשפעת עמי הסביבה. בתוך כך: העברת בנים באש, עבודה בבמות, בניית מסכות לבעל.

עדות נוספת לחומרת המעשים הדתיים שנעשו בימי אחז משתמעת במקרא גם מההערכה למעשי התיקון שעורך בנו חזקיהו אשר הורס מזבחות לאלים זרים בירושלים ומקבל מחמאות על כך מהנביאים.

מותועריכה

חוקרים רבים קובעים את שנת מותו של אחז ל-727/728 לפנה"ס, אולם אדווין תילי קובע את שנת מותו ל-715/716 לפנה"ס וויליאם פוקסוול אולברייט ל-715 לפנה"ס.[1]

לקריאה נוספתעריכה

  • אנציקלופדיה מקראית, הערך "אחז".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אנציקלופדיה מקראית, בערך "אחז", כרך א', טור 207
  2. ^ מלכים ב, ט"ז, ב
  3. ^ ישעיהו ז, ג-ו: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל.
  4. ^ דברי הימים ב, כ"ח, יז-יח
  5. ^ "וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ... וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים. וְאֶת מוּסַךְ הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה' מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר." (מלכים ב' טז, ז-י; יז-יח); "וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ." (דברי הימים ב' כח, כ-כא).
  6. ^ ישעיהו ז-ח
מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציה עוזיהו
928 911 908 867 846 843 842 836 798 769
יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו
758 733 726 698 641 639 609 608 597 596–586