מוזיאון הפיהרר

מוזיאון לאומנות שלא מומש שתוכנן על ידי אדולף היטלר בעיר לינץ, אוסטריה. המוזיאון אמור היה להציג יצירות אומנות שהוחרמו או נגנבו על ידי הנאצים
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מוזיאון הפיהררגרמנית: Führermuseum), כונה גם "גלריית האמנות של לינץ", היה מוזיאון לאומנות שלא מומש. המוזיאון תוכנן על ידי קנצלר גרמניה הפיהרר אדולף היטלר. היטלר תכנן להקים את המוזיאון בעיר לינץ שהייתה לא רחוקה מעיר הולדתו, בראונאו אם אין באוסטריה. המוזיאון אמור היה להציג יצירות אומנות שהוחרמו או נגנבו על ידי הנאצים מרחבי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה.

מוזיאון הפיהרר
אין תמונה חופשית
מידע
אדריכל רודריק פיק
סגנון אדריכלי אדריכלות נאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום לינץ, אוסטריה
מייסדים אדולף היטלר
קואורדינטות 48°17′24″N 14°17′31″E / 48.2901°N 14.292°E / 48.2901; 14.292
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
גשר ניבלונגן, החלק היחיד בתוכנית שאכן יצא לפועל

רקעעריכה

מרכז התרבות אמור היה להיות חלק מתוכנית כוללת ורחבת היקף לשיפוץ לינץ שבסופה תהפוך העיר לבירת התרבות של גרמניה הנאצית ולהוות אחד ממרכזי האומנות הגדולים באירופה שאף יאפיל על וינה ממנה סלד היטלר באופן אישי הן בגלל ההשפעה היהודית עליה והן בגלל העובדה שלא התקבל לאקדמיה לאמנות של העיר. כמו כן היטלר תכנן להפוך את העיר ליפה אף יותר מבודפשט וזאת על מנת שהעיר תזכה בתואר הלא רשמי של "העיר היפה ביותר על גדות נהר הדנובה"[1]. מועד ההשלמה הצפוי של הפרויקט היה 1950 אך בנייתו לא הושלמה מעולם והחלק היחיד שהוקם היה גשר ניבלונגן[2]. המוזיאון תוכנן להכיל כ-16 מיליון יצירות אמנות במבנה שתוכנן לאורך של כ-1,100 מטר[3]. חלק גדול מהאוספים שתוכננו לאכלס את המוזיאון הוברחו על ידי הנאצים עם התקדמות בעלות הברית לכיוון אוסטריה והוחלט להחביאם במקומות מסתור. חלק מאוספים אלו נמצאו מספר שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה[4].

להיטלר היה תכנון להרחיב ולפתח את העיר לינץ ובמסגרת הרחבה זו להקים בניין עירייה חדש, מטה חדש למפלגה הנאצית, תחנת רכבת חדשה, אצטדיון, פלנטריום, אוניברסיטה טכנית, מרכז קהילתי, מגדלים חדשים, מאוזוליאום לזכר הוריו של היטלר ועוד. מרכז התרבות שהיה אמור לקום כונה "מרכז התרבות האירופי" והתכנון היה שבמרכז יוקמו אולם קונצרטים, בית אופרה, קולנוע, תיאטרון, מלון על שם היטלר וספריה שתכיל למעלה מ-250,000 ספרים[5][6].

היסטוריה ועיצובעריכה

כבר בשנת 1925 תכנן היטלר להקים "גלריה גרמנית לאומית" בברלין[7] בהנהלתו. הוא תכנן את המוזיאון במספר סקיצות שונות, רובן הושפעו ממוזיאון בודה (מוזיאון הקייזר פרידריך). היטלר תכנן מוזיאון שיכלול שני מבנים שיכילו יצירות אמנות: הראשון עם 28 חדרים והשני 32 חדרים. היטלר ציין היכן ימוקמו היצירות של האמנים האהובים עליו ביותר מהמאה ה-19 (היטלר אהב במיוחד את הציירים והאמנים קרל שפיצווג, אנסלם פוירבך, פרנץ פון שטוק, פרנץ פון דפרגר)[8]. היטלר רצה גם לכלול במוזיאון חמישה חדרים לציוריו של אדולף פון מנצל ושלושה חדרים לכל אחד מהציירים אותם הגדיר היטלר כאנשי "האומנות הארית" (מוריץ פון שווינד וארנולד בוקלין). אמנים נוספים שהיטלר רצה שהמוזיאון יקושט בציוריהם היו אנטון פון ורנר, קרל רוטמן, וילהלם טריבנר, פריץ פון אוהדה, קארל פון פילוטי, הנס פון מארי, פטר פון קורנליוס, וילהלם לייבל ועוד.

 
מוזיאון הקייזר פרידריך השפיע ככל הנראה על התכנון של מוזיאון הפיהרר

בחירות אלו שיקפו את טעמו האישי של היטלר באותה תקופה והעדפתו הברורה לציירים רומנטיים גרמניים מהמאה ה-19.

לאחר סיפוח אוסטריה חש היטלר כי המוזיאון אותו חלם להקים לא בנמצא באף אחת מערי גרמניה ולטש את עיניו לעיר הולדתו לינץ. היטלר אף דיבר על תוכניותיו עם מנהל המוזיאון הפרובינציאלי המקומי, תיאודור קרשנר, במהלך ביקור בלינץ[9].

לאחר טיול ממלכתי רשמי שערך ברומא, פירנצה ונאפולי ציין היטלר שהוא המום אך מאותגר מ"העושר של המוזיאונים האיטלקיים"[10]. בשל חשש זה החליט היטלר שמוזיאון החלומות שלו יהיה "המוזיאון הגדול ביותר בעולם" ובו מיטב האומנות האירופאית. הוא חשב כי מיטב יצירות האומנות הגרמניות יתאימו לגלריה הלאומית בברלין אך יצירות מאזור הים התיכון, במיוחד אלו מהמאה ה-19, ימוקמו במוזיאון החדש שתכנן בלינץ.

בסתיו 1940, החליט היטלר שהאדריכל והנאצי האדוק, הרמן גיזלר יהיה האחראי על הקמתה מחדש של לינץ כחלק מהפרויקט להקמת חמשת ערי הפיהררסטאד ("ערי הפיהרר") שאם היו מתמששים, היו מהווים פרויקטים לשיפוץ והרחבה של ערים מרכזיות בגרמניה (ברלין, המבורג, נירנברג, מינכן ולינץ)[11].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מוזיאון הפיהרר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hitler, Adolf (2000). Bormann, Martin, ed. Hitler's Table Talk 1941–1944. trans. Cameron, Norman; Stevens, R.H. (מהדורה 3rd). Enigma Books. עמ' 445–446. ISBN 1-929631-05-7. 
  2. ^ "The Führer’s prerogative and the planned Führer Museum in Linz" Art Database of the National Fund of the Republic of Austria for Victims of National Socialism website
  3. ^ ynet, לינץ בוחרת את היטלר, באתר ynet, 4 בינואר 2009
  4. ^ דני שדה, ביקור בבירת התרבות של היטלר, באתר ynet, 16 בפברואר 2009
  5. ^ Spotts (2002) p. 213
  6. ^ Bell, Bethany (3 בנובמבר 2008), "Hitler’s Austrian 'culture capital'", BBC News, בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2008 
  7. ^ Spotts (2002), p. 187
  8. ^ Fest, Joachim and Bullock, Michael (trans.) The Face of the Third Reich. New York: Penguin Books, 1979. p. 97 & p. 543 n.19 ISBN 978-0201407143. Originally published 1970;
  9. ^ Spotts (2002), pp. 188–89
  10. ^ Fest (1975), pp. 530–531
  11. ^ Spotts (2002), p. 332