פתיחת התפריט הראשי

מוריס ז'ארצרפתית: Maurice Jarre, ‏13 בספטמבר 1924 - 29 במרץ 2009)[1][2][3] היה מלחין ומנצח צרפתי. ז'אר חיבר אומנם יצירות קונצרטיות אחדות, אך הוא נודע בעיקר במוזיקה שכתב לקולנוע, בייחוד לסרטים בבימויו של דייוויד לין: "לורנס איש ערב" (1962), "דוקטור ז'יוואגו" (1965), "בתו של ריאן" (1970) ו"המעבר להודו" (1984). שני הפסקולים הראשונים והפסקול האחרון ברשימה זו, זיכו אותו בפרסי האקדמיה. פסקולי מוזיקה אחרים שלו, שגם הם ראויים לציון, נכתבו לסרטים "הבשורה" (1976), "ללא מוצא" (1987), "ללכת שבי אחריו" (1989), ו"רוח רפאים" (1990). לז'אר ניתן כוכב בשדרת התהילה בהוליווד.

מוריס ז'אר
Maurice Jarre
אין תמונה חופשית
לידה 13 בספטמבר 1924
ליון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במרץ 2009 (בגיל 84)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג France Pejot, דני סאבאל, Laura Devon עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kevin Jarre, ז'אן מישל ז'אר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון, הקונסרבטואר הלאומי הגבוה למוזיקה ולמחול, הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, מלחין של מוזיקה לסרטים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס גראמי
פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1962)
פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1965)
גלובוס הזהב לתסריט המקורי הטוב ביותר (1965)
פרס גראמי לפסקול למדיה חזותית (1966)
פרס אוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר (1984)
זוכי פרס סזאר (1986)
גלובוס הזהב לתסריט המקורי הטוב ביותר (1984)
פרס באפט"א למוזיקה הטובה ביותר לסרט (1986)
גלובוס הזהב לתסריט המקורי הטוב ביותר (1988)
פרס באפט"א למוזיקה הטובה ביותר לסרט (1990)
גלובוס הזהב לתסריט המקורי הטוב ביותר (1995)
פרס הישג בקולנוע העולמי של האקדמיה האירופית לקולנוע (2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנו הוא המוזיקאי ז'אן מישל ז'אר.

ילדות ונעוריםעריכה

מוריס-אלקסיס ז'אר נולד בליון ב-1924. הוא החל ללמוד מוזיקה בגיל מבוגר מרוב המוזיקאים. תחילה נרשם לבית הספר להנדסה בסורבון, אבל שינה את דעתו ועבר ללימודי מוזיקה. הוא עזב את הסורבון, בניגוד לרצון אביו, ונרשם לקונסרבטואר של פריז ללמוד הלחנה והרמוניה. ככלי הנגינה הראשי שלו בחר בכלי הקשה. במהלך לימודיו התוודע אל פייר בולז ובהמשך החליף אותו כמנהל התיאטרון הלאומי העממי. בשנת 1951 הקליט בצרפת את פסקול הסרט הראשון שלו.[4]

מוזיקה לסרטיםעריכה

בשנת 1961 חל שינוי משמעותי בקריירה המוזיקלית של ז'אר, כשמפיק הסרטים סם שפיגל ביקש ממנו לכתוב את הפסקול לסרט לורנס איש ערב, שזיכה את ז'אר בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב הראשונים שלו. אחריו באו היום הארוך ביותר (1962) "הרכבת" (1964) ו"גראן פרי" (1966), סרט המרוצים הפולחני לבמאי ג'ון פרנקנהיימר, וביניהם נחל עוד הצלחה גדולה בסרט דוקטור ז'יוואגו (1966), שכלל את הנעימה ללא מילים "הנושא של לארה" (שהייתה לנעימת השיר "אי שם אהובתי") וזיכה אותו בפרס האקדמיה השני שלו. הפסקול שלו לסרטו של דייוויד לין, "בתו של ראין" (1970), המתרחש באירלנד, נמנע לגמרי משימוש בסגנונות מוזיקה איריים מסורתיים, על פי דרישותיו של לין. את השיר "היו אלה ימים טובים" מתוך בתו של ראיין הקליטו בהמשך כוכבי מוזיקה כמו לייזה מינלי, שעשתה בו שימוש בתוכנית הטלוויזיה שלה, שזכתה לשבחי הביקורת, "לייזה עם Z" וזמרים אחרים במהלך שנות ה-70'. ז'אר תרם את המוזיקה לסרטו של לוקינו ויסקונטי "הארורים" (1969), לסרט מלון פלאזה (1971) ולסרטו של ג'ון יוסטון, "האיש שהיה רוצה להיות מלך" (1975). ב-1972 הלחין את הפסקול לסרט השפעת קרני גמא על ציפורני החתול בביומו של פול ניומן וב-1982 את הפסקול לסרט "שנה בצל הסכנה" בבימוי של פיטר ויר. ב-1984 זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על הפסקול לסרט המעבר להודו של דייוויד לין.

הפסקול האחרון של ז'אר היה לסרט טלוויזיה בנושא השואה בשם "התקוממות".

סגנון מוזיקליעריכה

ז'אר כתב בעיקר לתזמורת, אבל החל להעדיף מוזיקה מסונתזת בשנות ה-80'. ז'אר הוכיח, שכתיבת המוזיקה האלקטרונית שלו לסרט "העד" הייתה לאמיתו של דבר מייגעת יותר, דרשה יותר זמן והפקתה עלתה יותר מפסקול תזמורתי. ז'אר כתב מוזיקה אלקטרונית גם לסרטים "משיכה קטלנית", "שנה של חיי סכנה" ו"אין מוצא". רבים מפסקולי המוזיקה שלו לאותה תקופה מכילים גם מהילות של מוזיקה אלקטרונית ואקוסטית, כמו "גורילות בערפל", "ללכת שבי אחריו", "חוף מוסקיטו" ו"סולם יעקב".

חיים אישייםעריכה

ז'אר היה נשוי ארבע פעמים. מנישואיו השונים נולדו לו בן ובת, ובנוסף אימץ את בנה של אשתו השלישית מנישואיה הקודמים.

בנו הבכור, מנישואיו הראשונים, הוא ז'אן מישל ז'אר - מוזיקאי מפורסם בזכות עצמו, הנחשב לאחד מחלוצי המוזיקה האלקטרונית.

קישורים חיצונייםעריכה

כתבות על פטירתו בעתונים הישראלים:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ McLellan, Dennis (31 במרץ 2009). "Maurice Jarre dies at 84; composer for 'Lawrence of Arabia'". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2009. 
  2. ^ Weber, Bruce (31 במרץ 2009). "Maurice Jarre, Hollywood Composer, Dies at 84". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-31 במרץ 2009. 
  3. ^ allmusic Biography
  4. ^ Maurice Jarre: Information and Much More from Answers.com