מחנה הריכוז יאבוז'נו
מחנה הריכוז יאבוז'נו היה מחנה ריכוז בפולין, אשר הוקם על ידי הנאצים ב-1943, בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחר המלחמה היה בשימוש במשך תקופה קצרה על ידי הסובייטים ועל ידי הממשלה הקומוניסטית הפולנית עד 1956. כיום אתר המחנה הוא שיכון מגורים, ובמקום נמצא גם אתר זיכרון לקורבנות המחנה.
 | |
| אנדרטת הנצחה ביאבוז'נו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | פולין |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 15 ביוני 1943 |
| תאריך שחרור | 26 בינואר 1945 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| נתונים | |
| קואורדינטות | 50°12′48″N 19°14′22″E / 50.21342°N 19.23936°E |
  | |
מחנה הריכוז יבוז'נו נקרא על ידי הנאצים בשם SS-Lager Dachsgrube ("מחנה אס-אס דאכסגרובה") והיה ידוע גם בשם Arbeitslager Neu-Dachs ("מחנה עבודה נוי-דאכס"). הוא הוקם בשטחה הכבוש של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי גרמניה הנאצית באזור יאבוז'נו, בשלזיה עילית. המחנה פעל תחת השלטון הנאצי החל מיוני 1943 עד לפינויו בינואר 1945.
לאחר ההשתלטות הקומוניסטית על פולין, נוסד המחנה מחדש והופעל תחילה על ידי ברית המועצות ולאחריה על ידי ממשלת פולין הקומוניסטית, זאת עד 1956. בתקופה זו שונה שמו של המחנה והוא נקרא: "מחנה העבודה המרכזי ביאבוז'נו" (Centralny Obóz Pracy w Jaworznie, COP Jaworzno).
תקופת הכיבוש הגרמני בפולין עריכה
מחנה הריכוז ביאבוז'נו החל לפעול ב-15 ביוני 1943, כאחד ממחנות הלוויין של אושוויץ. במחנה התבצעו עבודות כפייה עבור תעשיית המלחמה הגרמנית. רוב האסירים במקום עבדו בכריית פחם ביאבוז'נו, בבנייה של תחנת הכוח "וילהלם" (שמה שונה לאחר המלחמה לתחנת הכוח יאבוז'נו) ועבור חברתו של אלברט שפר EnergieVersorgung Oberschlesien AG. בין עובדי הכפייה שבנו את המחנה היו שבויי מלחמה בריטים מסטלאג VIII-B בלמסדורף. על המחנה שמרה יחידה אשר מנתה כ-200 עד 300 אנשי אס אס אשר רובם היו גרמנים אתנים מפולין ומדינות אחרות. על המחנה פיקד קומנדנט ברונו פיטצה (Bruno Pfütze) וסגנו היה פאול וייסמן (Paul Weissman).
בכל עת היו עד 5,000 אסירים במחנה אשר הגיעו ממדינות שונות באירופה, כ-80% מן האסירים היו יהודים במוצאם.[1] עת החל המחנה לפעול הושמדו כבר רוב יהודי יאבוז'נו (קהילה אשר מנתה כ-3,000 נפש לפני המלחמה) וכן רוב יהדות פולין, על כן האסירים היהודים במקום היו ממדינות אירופה אחרות. במחנה היו גם אסירים פולנים, גרמנים ואחרים, כמו גם שבויי מלחמה. קיימים 14 דיווחים על בריחה מוצלחת מן המחנה (כולל מספר שבויי מלחמה סובייטים אשר הצטרפו לפרטיזנים הפולנים). שיעור הישרדות האסירים במחנה היה נמוך בשל תנאי החיים הקטלניים במקום, רעב מתמיד, מחלות, עבודות פרך ואלימות רבה של סוהרים. כ-2,000 אסירים נרצחו ביאבוז'נו. חלקם לא נרצחו על ידי השומרים אלא על ידי עובדים אזרחים גרמנים של מכרה פחם, רובם חברי האס אה, אשר היו אחראים על אסירים בעת העבודה. בנוסף, כל חודש הוסעו במשאיות כ-200 אסירים, אשר לא היו עוד מסוגלים לעבוד, מיאבוז'נו לתאי הגז בבירקנאו, כך נרצחו אלפי אסירים נוספים ששהו במקום.
בליל ה-15 בינואר 1945 הופצץ המחנה על ידי חיל האוויר הסובייטי עם התקרבות חזית המלחמה למקום. המחנה פונה יומיים לאחר מכן, ב-17 בינואר. בספירה אחרונה שנערכה במחנה היו בו 3,664 אסירים.[2] האס אס רצח כ-40 אסירים אשר נמצאו בלתי כשירים להעברתם ובעת הפינוי נותרו במחנה כ-400 אחרים חיים. כ-3,200 יצאו מן המחנה בצעדת מוות של כ-250 ק"מ מערבה. מאות מהם מתו בדרך למחנה הריכוז גרוס-רוזן בשלזיה תחתית, בהם כ-300 אשר נורו בטבח המוני שאירע בלילה השני לצעדה.[3] ב-19 בינואר 1945 שוחרר המחנה על ידי יחידה של פרטיזנים פולנים מקומיים. שבוע אחר כך, כאשר הגיעו למקום כוחות החלוץ של הצבא האדום, כ-350 אסירים לשעבר היו עדיין בחיים. מפקד המחנה הנאצי פיטצה נהרג מאוחר יותר ב-1945.
התקופה הסטליניסטית עריכה
החל מחודש פברואר 1945 החל המחנה לפעול כמחנה מעצר בשרות הנ.ק.ו.ד. הסובייטי ולאחריו בניהול משרד ביטחון הציבור הפולני ובמקום שהו "אויבי האומה". חלקם היו שבויי מלחמה גרמנים ואחרים, וכן משתפי פעולה עם הנאצים מרחבי פולין. במקום היו גם אזרחים ממוצא גרמני מאזור יאבוז'נו, כשאנוב וישובים נוספים, בהם נשים וילדים. באסירים היו גם פולנים שנעצרו בגלל התנגדותם לסטליניזם, כולל חברי ארגוני פרטיזנים לא קומוניסטים.
שמו של המחנה שונה זמן קצר לאחר המלחמה ל"מחנה העבודה המרכזי" והכיתוב הגרמני בשערו "העבודה משחררת" (Arbeit macht frei), הוחלף בכיתוב הפולני, "העבודה מאצילה את האדם" (Praca uszlachetnia człowieka). רוב האסירים במקום עבדו בבניית תחנת הכוח ביאבוז'נו, במפעלים סמוכים ובמכרות הפחם. הם הוחזקו במקום במחנות משנה נפרדים, לשבויי מלחמה, פרטיזנים ואזרחים. על השמירה הופקדו כ-300 חיילים מכוחות הביטחון הפנימי (Korpus Bezpieczeństwa Wewnętrznego) של פולין, להם סייעו כתריסר אזרחים. על פי דיווחים חלקיים מאותה תקופה של המחנה, בין השנים 1945 עד 1947, מתו במקום 1,535 אסירים, רובם (972) במגפת טיפוס. מחקרים מאוחרים יותר חשפו מספר גדול בהרבה של קורבנות וקיימות הערכות על פיהן בין השנים 1945 עד 1957 מתו במחנה 6,987 אסירים. רוב האסירים שמתו במקום היו ממוצא גרמני. החל משנת 1956 שופרו תנאי החיים במחנה ובמקום החל לפעול מוסד לנערים עבריינים.
אתר המחנה במאה ה-21 עריכה
באתר המחנה הוקם שיכון דירות הכולל בנייני מגורים וכן בית ספר יסודי למוזיקה, גן ילדים ובית תרבות. במקום אנדרטת זיכרון הנושאת כיתוב בפולנית ל"קורבנות ההיטלריזם 1939-1945", האנדרטה ניצבת במקום בו נרצחו עשרות אסירים על ידי האס אס בינואר 1945. לאחר שנפל המשטר הקומוניסטי בפולין הוצבה בשטח בית הספר מצבת זיכרון קטנה לאסירים הפוליטיים שהיו במקום. ב-23 במאי 1998 חנכו נשיאי פולין ואוקראינה, אלכסנדר קוושנייבסקי וליאוניד קוצ'מה אנדרטה נוספת, בשלוש שפות, המוקדשת "לכל הקורבנות התמימים, גרמנים, פולנים ואוקראינים, של הטרור הקומוניסטי אשר מתו או נרצחו" במחנה. האנדרטה הוקמה באתר קבר המוני ביער סמוך.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
- יאבוז'נו JAWORZNO, באתר "מרכז מורשת יהדות פולין".
- פפירבלט מרדכי, צעדת המוות ממחנה יאבוז'נו. צעדות המוות בשואה, עמ' 27–53.
הערות שוליים עריכה
- ^ Yisrael Gutman, Michael Berenbaum, Anatomy of the Auschwitz Death Camp. Indiana University Press, 1998. pp. 54
- ^ "Number of Prisoners in Auschwitz Camps (January 17, 1945)". Jewishvirtuallibrary.org. 1945-01-17. נבדק ב-2017-05-13.
- ^ A New Guide to the Route of the Death Marches
- ^ 66. rocznica Akcji "Wisła"