אנדרה נאווארה
אנדרה-ניקולא נאווארה (בצרפתית: André-Nicolas Navarra; 13 באוקטובר 1911 – 31 ביולי 1988) היה צ'לן צרפתי ומורה לנגינה בצ'לו.[1]
 | |
| לידה |
13 באוקטובר 1911 ביאריץ, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
31 ביולי 1988 (בגיל 76) סיינה, איטליה |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז, הקונסרבטואר של טולוז |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
צ'לו |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
נעורים עריכה
נאווארה נולד בביאריץ למשפחה מוזיקלית. אביו היה נגן קונטרבס ממוצא איטלקי. הוריו הקנו לו ידע ראשוני בתאוריה של המוזיקה, סולמות וסולפג', עוד לפני שהחל את לימודי הנגינה בצ'לו בגיל שבע. כעבור שנתיים התקבל לקונסרבטוריון של טולוז, שאותו סיים בגיל 13 (בשנת 1924) במקום הראשון במחזור. הוא המשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של פריז, שם למד צ'לו אצל ז'יל לאופולד-לב ומוזיקה קאמרית אצל שארל טורנמיר. כעבור שנתיים, בגיל 15, סיים את לימודיו, שוב במקום הראשון.[2]
קריירה עריכה
לאחר סיום לימודיו בקונסרבטוריון של פריז נאווארה נשאר בעיר אך הפסיק לחלוטין לקבל שיעורי נגינה, דבר יוצא דופן אף לגבי סולנים ממדרגה ראשונה. בשל החוסר בתרגילי נגינה אטיודים מספקים לצ'לו, הוא כתב בעצמו סידרה של תרגילים והתאמן בנגינתם. תרגילים אלה כללו עיבודים של הרבה מתרגילי הנגינה שכתבו קרל פלש ואוטוקאר סבצ'יק עבור הכינור.
נאווארה ניצל תקופה זו גם כדי להיפגש עם נגנים כמו הצ'לן עמנואל פויירמן, הפסנתרן אלפרד קורטו והכנר ז'אק טיבו ולהאזין לנגינתם. כמו כן, הוא טיפח קשרי ידידות עם המלחינים ז'אק איבר, פלורנט שמידט וארתור הונגר. בהמשך אף קיבל את הדרכתו של פבלו קזאלס בהיבטים האמנותיים של הנגינה בצ'לו.
בשנים 1929 עד 1935 ניגן עם רביעיית המיתרים קרטלי. כסולן הופיע לראשונה עם תזמורת קולון הפריזאית בניצוח גבריאל פיירנה בנגינת הקונצ'רטו לצ'לו ברה מינור של אדואר לאלו.[3] בשנת 1933 מונה לצ'לן הראשי של תזמורת האופרה של פריז ובמקביל הופיע כסולן עם תזמורות אירופאיות שונות.
בכל השנים האלה הירבה נאווארה לעסוק גם בספורט. הספורט החביב עליו היה שחיה, אך הוא נהנה גם מאגרוף. על מבנה הגוף החסון והשרירי שפיתח כתוצאה מעיסוקיו אלה שמר גם שנים לאחר מכן וראה בו נכס מועיל לצ'לן, הנדרש לשלוט בכלי נגינה גדול יחסית.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 המשיך נאווארה לבסס את הקריירה שלו, שקיבלה חיזוק יתר כאשר זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית של וינה. מלחמת העולם השנייה עצרה באחת את התקדמותו, כאשר הניח את הצ'לו מידיו והתגייס לחיל הרגלים הצרפתי.
נאווארה אחרי מלחמת העולם השנייה עריכה
ב-1945, לאחר תקופת אימונים שנועדה להשיב לעצמו את כישוריו הפיזיים, חידש נאווארה את הקריירה. ב-1949 קיבל עליו משרת פרופסור בקונסרבטוריון של פריז, כממשיכו של פייר פורנייה, ויצא לסיורי הופעות נרחבים בארצות הברית, אירופה, אסיה וברית המועצות, בהם ניגן תחת שרביטם של גדולי המנצחים של תקופתו. הופעותיו כללו ביצועי בכורה של קונצ'רטי לצ'לו שנכתבו למענו, בהם הקונצ'רטו של אנדרה ז'וליבה, שנאווארה הקליט לחברת אראטו; התקליט יצא בארצות הברית על וסטמינסטר XWN-19118 (מונו) ו-WST-17118 (סטריאו). כמו כן הקליט את הקונצ'רטו לצ'לו מאת אדוארד אלגר עם סר ג'ון ברבירולי על דוכן המנצחים, בביצוע שמצא מהלכים אל לב הקהל.
נאווארה הקליט את הקונצ'רטו השני לצ'לו של דבוז'אק ב-1954 עם התזמורת הסימפונית החדשה של לונדון, בניצוח רודולף שוורץ. חברת קפיטול הוציאה הקלטה זו בשנת 1955, מק"ט p 8301
נוסף למשרתו בקונסרבטוריון של פריז, הדריך נאווארה בקורסי קיץ באקדמיה למוזיקה בסיינה החל ב-1954 ובקורסי סתיו בסן-ז'אן-דה-לוז, וקיבל משרת פרופסור נוספת בבית הספר הגבוה למוזיקה דטמולד ב-1958. כמו כן לימד בלונדון ובווינה.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
אנדרה נאווארה, באתר AllMusic (באנגלית)
אנדרה נאווארה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנדרה נאווארה, באתר Discogs (באנגלית)- א. קישון, "ראשון הצ'לנים באירופה", מעריב, 28 בינואר 1957
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Oron, Aryeh (באפריל 2003). "André Navarra (Cello, Conductor) - Short Biography". Bach Cantatas Website. נבדק ב-2007-05-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ רונלד קרייטון, "אנדרה נאווארה", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ קרייטון, שם
- ^ קרייטון, שם