הפזורה הפלסטינית

הפזורה הפלסטינית (בערבית: الشتات الفلسطيني, תעתיק לעברית: א-שתאת אל-פִלסטיני), הם הפלסטינים החיים מחוץ לשטחי "פלסטין ההיסטורית", כלומר מחוץ לשטחי המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), לשעבר, שטחים שהיום נמצאים בשליטת ישראל והרשות הפלסטינית.

היסטוריה

לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות ב-1949, מנתה האוכלוסייה הפלסטינית, תושבי קבע ופליטים, כ-1,316,000 נפש, מפוזרים בשישה אזורים: כ-670 אלף ב"גדה המערבית" (כמחצית מכלל האוכלוסייה הפלסטינית), כ-240 אלף ברצועת עזה, 146 אלף במדינת ישראל (מוסלמים ונוצרים בלבד), כ-100 אלף בלבנון, כ-70–80 אלף בעבר הירדן ("הגדה המזרחית") וכ-70 אלף בסוריה. אלפים בודדים עקרו למדינות ערביות מרוחקות יותר, כגון מצרים ועיראק. כ-80% מכלל האוכלוסייה הפלסטינית, למעלה ממיליון נפש, התגורר באותה שנה בתחומי ארץ ישראל המנדטורית.

מאז מלחמת העצמאות ומעבר ארץ ישראל משלטון המנדט הבריטי לשלטון ישראלי, ירדני ומצרי, אוכלוסיית הפלסטינים, שרבים מהם הפכו לפליטים, חוותה כמה גלים של הגירה והתפשטה למדינות שונות ברחבי העולם. לאחר מלחמת ששת הימים התגברה ההגירה הפלסטינית, במיוחד למדינות אמריקה הדרומית. להגירה היו סיבות שונות, שביניהן: עקירה עקב מלחמה, הזדמנויות תעסוקתיות, חינוך ורדיפה דתית. בין השנים 1967–1977 היגרו בממוצע 21,000 פלסטינים מדי שנה.

בשנת 1970 נתפלגה הפזורה הפלסטינית כך: 900,000 בירדן, 610,300 בגדה המערבית, 440,000 בישראל, 372,000 ברצועת עזה, 240,000 בלבנון, 155,700 בסוריה, 132,900 בכווית, 33,000 במצרים, 20,000 בערב הסעודית, 15,000 במדינות המפרץ, 15,000 בגרמניה המערבית, 14,000 בעיראק, 7,000 באמריקה הלטינית, 7,000 בארצות הברית, 5,000 בלוב.

בסוף 1987 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית בכללותה, בארץ ישראל ומחוצה לה, כ-4.6 מיליון נפש.

אוכלוסייה

לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2013 עמד מספר הפלסטינים מחוץ לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה על 7.3 מיליון.

רובין כהן בספרו "תפוצות בעולם" (1997), כתב כי לפלסטינים, בדומה לארמנים, ליהודים ולקהילות שונות באפריקה, יש למונח "פזורה" "משמעות מרושעת ואכזרית, המסמלת טראומה קולקטיבית, גירוש, מצב שבו אדם חולם על הבית, אבל חי בגלות."

סוגיית זכות השיבה היא בעלת חשיבות מרכזית לפלסטינים. רבים בפזורה הפלסטינית שואפים לחזור לבית משפחתם, בעיקר תושבי מחנות הפליטים הפלסטיניים. במחנה הפליטים הפלסטיני הגדול ביותר בלבנון, עין אל-חילווה, ישנן שכונות הקרויות על שם ערים וכפרים בגליל שמהם הגיעו הפליטים המקוריים, ביניהם צפצאף וחיטין. אף על פי ש-97% מתושבי המחנה לא ראו מעולם את הערים והכפרים של אבותיהם, רובם מצהירים שזכות השיבה היא זכות מובנת מאליה ושהם לעולם לא יוותרו עליה.

פיזור הפזורה

הרשימה להלן מונה את המדינות מחוץ לארץ ישראל שיש בהן אוכלוסייה פלסטינית משמעותית, לפי פרסומי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה^{[דרוש מקור: חסר ציון מקור]} ולפי פרסומים שצוטטו בעיתון לה מונד:^{[דרושה הבהרה]}

• ירדן 3,240,000
• סוריה 630,000
• לבנון 402,582
• סעודיה 280,245
• מצרים 270,245
• ארצות הברית 255,000
• הונדורס 250,000
• מקסיקו 120,000
• קולומביה 100,000–120,000
• קטר 100,000
• גרמניה 80,000
• כווית 80,000
• אל סלוודור 70,000
• ברזיל 59,000
• עיראק 57,000
• תימן 55,000
• קנדה 50,975
• אוסטרליה 45,000
• לוב 44,000
• בריטניה 20,000
• דנמרק 19,000
• פרו 15,000
• פקיסטן 10,500
• הולנד 9,000
• שוודיה 7,000
• אלג'יריה 4,030

באירופה יש כ-100,000 פלסטינים, בעיקר בבריטניה, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, הולנד, ספרד, שוודיה, נורווגיה ושווייץ.

בברלין, לפי אותם מקורות, נמצאת אחת מקבוצות הפלסטינים הגדולות ביותר מחוץ למזרח התיכון, המונה כ-40,000-35,000 תושבים - קרוב ל-1% מכלל האוכלוסייה. רובם גרים ברובע נויקלן בעיר, שבו יש ריכוז של מהגרים מארצות ערביות נוספות, ביניהן לבנון, מרוקו ועיראק. ברם, לפי סקר אוכלוסין רשמי של אוכלוסיית ברלין, גרים בעיר 197 פלסטינים בלבד.

ראו גם

• החלטה 181
• החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם
• ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות
• הנכבה
• בעיית הפליטים הפלסטינים
• יוזמת ז'נבה, שכללה ניסיון לפשרה בנושא זכות השיבה.
• הבנות ביילין-אבו מאזן
• אונר"א
• נציבות האו"ם לפליטים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפזורה הפלסטינית בוויקישיתוף

• "אלקודס אלערבי" מפרסם נתונים סטטיסטיים על מספר הפלסטינים בשטחים, בישראל ובפזורה, באתר "כן להסכם" (הקישור אינו פעיל)
• רועי צ'יקי ארד, מאות אלפי פלסטינים חיים בשלווה בצ'ילה. לכאן הם לא מתכוונים לחזור, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2018