מירזה פתאלי אחונדוב
מירזה מהמדטא (ג)י-או (ג)לו פתאלי אחונדוב (באזרית : Mirzə Fətəli Məhəmmədtağı oğlu Axundov, בפרסית: میرزا فتحعلی آخوندزاده שם בלידה: מירזא פתח'עלי אח'ונדזאדה, 12 ביולי 1812 נוח'ה, כיום שקי - 9 במרץ 1878 טביליסי ) היה סופר, מחזאי הוגה-דעות ומבקר ספרות אזרביג'אני בשפות אזרית ופרסית. נחשב לאחד ממייסדי הספרות האזרית המודרנית והפרסית ולאחד מאבות התיאטרון האזרי, נציג של הזרם הרומנטי היסטורי וריאליסטי. נמנה עם חסידי המודרניזציה והחילוניות בתרבות ארצו ואחד ממבשרי התנועה הלאומית האיראנית. בשנת 1863 בחברה העות'מאנית למדעים הציג לראשונה רפורמה למעבר השפה האזרית לאלפבית לטיני.
 | |
| לידה |
12 ביולי 1812 (יוליאני) שקי, ח'אנות שקי  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1878 (יוליאני) (בגיל 65) טביליסי, גאורגיה, אז פלך טיפליס, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
ח'אנות שקי, האימפריה הרוסית |
| ידוע בשל | איש רוח, סופר |
| השכלה |
נוח'ה קזא מכתבי |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
רקע משפחתי ושנות צעירותו עריכה
אחונדוב נולד בשנת 1812 בנוח'ה בח'אנות שאקי כבן למשפחה של בעלי אדמות אמידים שמוצאם באזרבייג'ן האיראני. אביו, מוחמד-תקי[1], היה אח'ונד (אימאם), ומשם שם המשפחה של הסופר. כשהיה תינוק בן שנתיים עברה המשפחה לגור בכפר ח'אמנה, על יד תבריז. כשבשנת 1814 התגרשו הוריו, האם חזרה איתו לעיר נוח'ה (שקי) בבית של דודו, חאג'י עסכר. הדוד היה למורו הראשון. הוא לימד את הילד קוראן, ערבית ופרסית, ומקצועות אחרים. בשנת 1832 כשיצא לעלייה לרגל למכה, השאיר חאג' עסכר את הנער אצל מלומד בעיר גנג'ה, שהיה אמור ללמדו לוגיקה ערבית ומקצועות מדעיים, לפי המסורת מימי הביניים, ולהכין אותו ללימודי דת. בין המורים במדרסה בגנג'ה, שבה למד אחונדוב, היה גם המשורר האזרי מירזא שאפיע ואזה (میرزا شفیع واضح). הוא הפך למנטור של אחונדוב, הכיר לו את ההגות החילונית המערבית והניאו מלהיכנס למסלול של לימודי דת. כשחזר דודו מן החאג', התחיל אחונדוב ללמוד במכללה ממלכתית וכעבור שנה נוספת, ב-1834, עבר לטיפליס, בירת מלכות המשנה של הקווקז (כיום בירת גאורגיה).
פעילותו במשרות ממלכתיות עריכה
בטיפליס הוא עבד שם כמתרגם במנהל האזרחי, ולאחר מכן גם במנהל הצבאי הרוסי, עיסוק שהמשיך עד סוף חייו. התקבל כמתרגם במשרדו של ראש מנהל הרוסי בגאורגיה, הגנרל הברון גריגורי רוזן. בשנת 1840 השתתף אחונדוב, מתוקף תפקידו, במסע הצבאי הרוסי באבחזיה, כולל בנחיתה בכף אדלר. כמו כן השתתף כמתרגם בעיר גורי במפגשים בין המשלחות של האימפריה העות'מאנית והאימפריה הרוסית לצורך קביעת הגבול המשותף באזור. החל משנת 1837 עבד כמורה לפרסית ולטורקית בבית ספר ארמני במחוז טביליסי, אחר כך בבית הספר הארמני נרססיאן. בטביליסי הכיר אחונדוב גולים רוסים, אנשי אופוזיציה – מתנועת הדקבריסטים, כמו אלכסנדר בסטוז'ב-מרלינסקי, ולדימיר אודוייבסקי, המשורר יאקוב פולונסקי, ואת הסופרים הארמנים חצ'אטור אבוביאן וגבריאל סונדוקיאן, שתרמו גם הם לעיצוב השקפתו התרבותית המערבית. במהלך השנים 1840–1870 זכה אחונדוב בהוקרת השלטונות הרוסים על פעילותו כמתרגם בעת מבצעים צבאיים, מלחמת קרים, ובעת מסעות למחקר ארכאולוגי וגאוגרפי. הסוף הקריירה הועלה לדרגת קולונל. בתוקף תפקידו זכה לאותות ועיטורים מצד שלטונות רוסיה, פרס וטורקיה.
פעילותו הספרותית עריכה
בשנות ה-1830 כתב אחונדוב ספרות מגויסת בזכות הקדמה, ההשכלה והחירות. שיריו מהשנים 1830–1840 נכתבו על יסוד מסורת השירה הקלאסית האזרית והפרסית, שירת האשיגים. כתב לדוגמה שיר קינה על הזמן, שיר על מותו של פושקין, ושירי גושמה, סוגה אופיינית לאשוגים. האלגיה למותו של פושקין (1837) תורגמה לרוסית ופורסמה בגיליון XI של העיתון "מוסקובסקי נבליודאטל" ("הצופה המוסקבאי"). אולם הכתיבה שלו קיבלה יותר תאוצה בשנות ה-1850. במחצית הראשונה של המאה ה-19 כתב שש קומדיות שהיו הקומדיות האזריות הראשונות והיוו ניסיונות ראשונים למחזאות לאומית אזרבייג'אנית. נושאי הקומדיות היו קשורים למציאות הקווקזית במחצית הראשונה של המאה ה-19. כתב-עת גרמני לספרות זרה ("המגזין לספרות זרה") שיבח את אחונדוב בהכריזו "גאון של המחזאות" ו"מולייר של אזרבייג'ן". גישתו בכתביו הייתה ריאליסטית, מושפעת מעידן האורות ומאמונתו בעתיד הזוהר של עמו. בשנת 1859 פרסם אחונדוב גם את הרומן הקצר הידוע שלו "כוכבים מרומים", שהיווה אבן יסוד לפרוזה ההיסטורית האזרבייג'אנית.
השפעתו של אחונדוב הקרינה לא רק על קהל האקדמאים באזרבייג'ן ובאיראן, אלא גם על אקדמאים טורקים רבים שפעלו בסוף המאה ה-19 והתחלת המאה ה-20. [2] בנוסף לעניין הרב שגילה בתרבות הטרום-אסלאמית באיראן, לפני שנחרבה על ידי "הערבים הרעבים, העירומים והפראים" כדבריו, היה אח'ונדזאדה אחד ממבשרי הלאומנית המודרנית האיראנית. הוא התנגד לאימפריה העות'מאנית וכתב משום כך בהתלהבות על האירוע ההיסטורי של גירוש העות'מאנים מבגדאד על ידי השאה עבאס הגדול במחצית הראשונה של המאה ה-17.
אחונדוב השפיע רבות גם על סופרים פרסים חשובים כמו מלכום ח'אן, מירזא אקא ח'אן כרמאני ומירזא עבד א-רחים טליבוף, שהיו חסידי רפורמות באיראן. הסופר ראה באיראן את מולדתו הרוחנית, ובו זמנית החשיב עצמו אזרבייג'אני, כאחד שגדל בארץ זו והשפה האזרית הייתה שפת אמו. מתוך התנגדותו לנחשלות שהייתה שלטת במרחב האסלאמי בקווקז ובאיראן, תמך אחונדוב באימפריה הרוסית וגישתו זו זיכתה אותו לעוד יותר הערכה בהיסטוריגפריה הרוסית והסובייטית. בימי מלחמת קרים האיץ אחונדוב את בני ארצו להילחם כמוהו, לצדם של הרוסים נגד העות'מאנים.
השפעתו על הספרות האיראנית עריכה
יחד עם מירזא אקא ח'אן כרמאני וג'לאל א-דין מרשה קאג'אר, נחשב אחונדוב, בשמו הפרסי אח'ונדזאדה, לנציג של הרומנטיזם המוקדם האיראני. הוא התגאה בזהותו הפרסית (נז'אד-י איראני) ובהשתייכותו לאומה האיראנית (מלאת-י איראן) ולמולדת האיראנית (וטן). השפיע על מאלכום ח'אן ומחזאים איראנים נוספים. כמו כן הוא השפיע מאוד על ג'לאל-א-דין מירזא קאג'אר, (1826–1870), נסיך מבית המלוכה הקאג'ארי על ידי קשרי הידידות האישית ומכתביו. ג'לאל א-דין מירזא חיבר את הספר "נאמה-יה ח'וסראוואן", שהוא ניסיון לכתוב מחדש את ההיסטוריה הלאומית האיראנית. זה היה ספר לימוד בפרסית פשוטה, מטוהרת ממלים ערביות.
מירזא אקא ח'אן כרמאני (1854–1896) אימץ גישה דומה בכתיבת ספרים היסטוריים וניסה להחיות את עברה המפואר של איראן.
רפורמת האלפבית עריכה
אחונדוב דגל ברפורמה של האלפבית האזרי, מתוך מודעות לפגמי השימוש בכתיב הפרסי-ערבי במקרה השפות טורקיות. הוא התחיל לעבוד על רפורמה של הכתיב החל משנת 1850. התמקד תחילה בשינויים בכתיב הפרסי-ערבי על מנת להתאימו לדרישות הפונטיות של השפה האזרית. ביקש שכל צליל ייוצג על ידי סמל נפרד – ללא הכפלות או החסרות. מאוחר יותר תמך במעבר לאלפבית לטיני עם שינויים הולמים. האלפבית שאומץ באזרבייג'ן הסובייטי בין השנים 1922–1939 וגם האלפבית הרשמי הנוכחי של השפה האזרית מבוססים על הגרסה השלישית של אחונדוב.
כתביו עריכה
מחזות עריכה
- 1850 - Hiyaket i Molla Ibrahim Khalil-i Kimyager (הסיפור של מולא איברהים ח'ליל, אלכימאי ובעל אבן הפילוסופים)
- 1850 - Hiyaket Monsieur Jordan hekim-i nebadat ve Mostali Shah djadiger i-meskhur (הסיפור של מסייה ז'ורדן הבוטנאי ושל דרוויש מוסתלי שאה, הקוסם הידוע)
- 1851 - Serguzesht-i vezir-i Khan-i Lankarān Serab
- 1851 - Hikayet-i hirs-i guldur-basan
- 1852 - Serguzesh-i merd-i khasis
- 1855 - Hiyaket-i vukala-ye murafaa
בתחום בקורת הספרות עריכה
- Qirītīkah (" ") בקורת
- Risālah-i īrād ספר למציאת שגיאות
- Fann-i kirītīkah אמנות הביקורת
- Darbārah-i Mullā-yi Rūmī va tasnīf-i ū על רומי ויצירתו
- Darbārah-i nazm va nasr ") על השירה והפרוזה
- Fihrist-i kitāb ("") מקדמה לספר
- Maktūb bih Mīrzā Āqā Tabrīzī מכתב למירזה אגא תבריזי
- Uṣūl-i nigārish ("עקרונות כתיבה )
ספרי הגות עריכה
- מכתב אל כמאל-אד-דאוולה
הנצחה עריכה
נקראו לפי שמו:
- 1927 - התיאטרון לאופרה ולבלט בבאקו
- הספרייה הלאומית של אזרבייג'ן
- המכון הפדגוגי ללימודי השפה והספרות הרוסית
קישורים חיצוניים עריכה
Farid Alakbarov- Mirza Fatali Akhundov, Alphabet Reformer Before His Time, Azerbaijan International, Spring 2000
- מירזה פתאלי אחונדוב באתר ביוגרפי של הספרייה הנשיאותית של אזרבייג'ן
- מחזות(הקישור אינו פעיל)