מריאן אנדרסון
מריאן אנדרסון (באנגלית: Marian Anderson; 27 בפברואר 1897 - 8 באפריל 1993) הייתה זמרת קונטראלטו אפריקאית-אמריקאית.
 | |
| מריאן אנדרסון בצילום מאת קרל ואן וכטן | |
| לידה |
21 בפברואר 1897 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 באפריל 1993 (בגיל 96) פורטלנד, אורגון, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Eden Cemetery |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1925 |
| מקום לימודים |
תיכון סאות' פילדלפיה |
| סוג קול |
קונטרה אלט |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
RCA ויקטור |
| בן או בת זוג |
Orpheus Hodge Fisher |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חייה עריכה
מריאן אנדרסון נולדה בפילדלפיה, פנסילבניה. היא הצטרפה למקהלת הילדים של הכנסייה בגיל שש והגישה בקשה להתקבל לבית ספר למוזיקה ללבנים בלבד אחרי סיום לימודיה, בשנת 1921, אבל נדחתה משום שהייתה שחורה. הממונה על טופסי ההרשמה ענתה, "איננו מקבלים צבעונים". כתוצאה מכך, מריאן אנדרסון המשיכה בלימודי השירה באופן פרטי.
הופעת הבכורה שלה התקיימה בתזמורת הפילהרמונית של ניו יורק ב-26 באוגוסט 1925 ונחלה הצלחה מיידית, גם בקרב המבקרים. בשנת 1928 שרה בפעם הראשונה בקרנגי הול. המוניטין שלה זכו לקידום נוסף בזכות ממסע קונצרטים שערכה באירופה בראשית שנות ה-30'. המלחין הפיני ז'אן סיבליוס הקדיש לה את שירו "בדידות". בשנת 1935 קיבל עליו האמרגן סול יורוק את ניהול עסקיה וייצג אותה למשך שאר הקריירה שלה.
ב-9 באפריל 1939 יום א' של פסחא, הופיעה בקונצרט פתוח על מדרגות על מדרגות אנדרטת לינקולן בוושינגטון הבירה. את הקונצרט, אותו ארגנו הגברת הראשונה אלינור רוזוולט ושר הפנים הרולד איקס אחרי שארגון "בנות המהפכה האמריקאית" סיכלו את הזמנתה של מריאן לשיר ב"אולם החוקה" שלהן בשל גזעה. להופעה באו למעלה מ-75,000 איש, והיא הועברה בשידור רדיו ישיר ברחבי ארצות הברית. כתוצאה מן הסערה שחולל סירובן של בנות המהפכה להתיר לאנדרסון לשיר שם, פרשו אלפי חברות, ובכללן אלינור רוזוולט, מן הארגון וכעבור ארבע שנים בסך הכול הזמינו בנות המהפכה את אנדרסון לשיר באירוע צדקה לטובת הצלב האדום האמריקאי.
ב-7 בינואר 1955 ניפצה אנדרסון את מחסום הצבע כשהייתה לאפריקאית-אמריקאית הראשונה שהופיעה עם המטרופוליטן אופרה בניו יורק. בהזדמנות זו שרה בתפקיד אולריקה ב"נשף המסכות" של ג'וזפה ורדי. במתיקות האירוע הזה נסכה מרירות הואיל ואנדרסון, בגיל 58, כבר לא הייתה במיטבה מבחינה ווקאלית.
בשנת 1958 הוכרזה רשמית כנציגה באומות המאוחדות, גושפנקא רשמית לתפקיד של "שגרירת רצון טוב" מטעם ארצות הברית שמילאה כבר בעבר, ובשנת 1972 הוענק לה פרס השלום של האו"ם.
אחרי מסע פרידה מקיף, בכללו הופיעה במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות, פרשה מן השירה בשנת 1965. עם זאת, המשיכה להופיע בציבור, בקריינות ל"דיוקן לינקולן" של קופלנד, כולל הופעה עם תזמורת פילדלפיה בסרטוגה ספרינגס בשנת 1976, בניצוח המלחין. מאמציה קיבלו הכרה והוקרה בפרסים רבים, ביניהם פרס מרכז קנדי ופרס גראמי למפעל חיים בשנת 1991.
בשנת 1993 מתה אנדרסון בגיל 96 בפורטלנד, אורגון, בבית אחיינה, המנצח ג'יימס דהפריסט. היא קבורה בבית הקברות עדן בפילדלפיה.
הסרט התיעודי משנת 1939, "מריאן אנדרסון: קונצרט יד לינקולן", נבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.
ב-1963 העניק לה הנשיא ג'ון קנדי את מדליית החירות הנשיאותית, וב-1977 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס, שני העיטורים האזרחיים הגבוהים ביותר בארצות הברית.
ב-27 בינואר 2005 הוצא בול זיכרון של ארצות הברית לכבוד מריאן אנדרסון ועליו תמונתה. הבול הוא בערך של 37 סנט והוא חלק מסדרת "המורשת השחורה".
מריאן אנדרסון קיבלה את אות הבאפאלו הכסוף, אות הכבוד הגבוה ביותר למבוגרים שמעניקה תנועת הצופים של אמריקה.
קישורים חיצוניים עריכה
מריאן אנדרסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מריאן אנדרסון, באתר אייטונס (באנגלית)
מריאן אנדרסון, באתר ספוטיפיי
מריאן אנדרסון, באתר Last.fm (באנגלית)
מריאן אנדרסון, באתר AllMusic (באנגלית)
מריאן אנדרסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מריאן אנדרסון, באתר Yandex.Music (ברוסית)
מריאן אנדרסון, באתר Discogs (באנגלית)- מריאן אנדרסון, באתר Genius
מריאן אנדרסון, באתר בילבורד (באנגלית)- מריאן אנדרסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מריאן אנדרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
