פלייאוף ה-NBA

פלייאוף ה-NBA
NBA Playoffs
תחום	כדורסל
ארגון	ליגת ה-NBA
מדינות	ארצות הברית; קנדה
קבוצות	16
תקופת הפעילות	1946–הווה (כ־78 שנים)
אלופה נוכחית	דנוור נאגטס (7)
מפעל גבוה	גמר ה-NBA
מפעל נמוך	פלייאין ה-NBA

פלייאוף ה-NBA (באנגלית: NBA Playoffs) הוא טורניר המתקיים בסיום כל עונה של ליגת ה-NBA, בו נקבעת אלופת הליגה. אל הטורניר מעפילות 8 הקבוצות בעלות מאזן הניצחונות הגבוה ביותר בכל אחד מהאזורים – המזרחי והמערבי. כל אחת מסדרות הפלייאוף – רבע גמר אזורי, חצי גמר אזורי, גמר אזורי וגמר הליגה – נערכת בשיטת "הטוב משבעה משחקים".

מבנה עריכה

כל עונה בליגת ה-NBA מחולקת לשלושה שלבים: העונה הסדירה, טורניר הפלייאין אין וטורניר הפלייאוף. במהלך העונה הסדירה משחקת כל קבוצה ב-82 משחקים, ובסיומה מעפילות 6 הקבוצות בעלות המאזן הטוב ביותר בכל אחד מהאזורים – המזרחי והמערבי – ישירות אל שלב הפלייאוף. ארבע הקבוצות הבאות מכל אזור, הממוקמות בין 7 ל10 הולכות לשחק בטורניר הפלייאין, שממנו שתי הקבוצות המנצחות בטורניר מכל אזור עולות גם הן לשלב הפלייאוף. באם שתי קבוצות מחזיקות במאזן זהה בסיום העונה הסדירה, הדירוג ביניהן נקבע לפי שוברי השוויון הבאים:^[1]

מאזן הניצחונות במשחקים בין שתי הקבוצות.
קבוצה אשר סיימה בראש הבית שלה מדורגת לפני קבוצה שלא סיימה ראשונה בבית.
אם הקבוצות משחקות באותו בית – מאזן הניצחונות במשחקים מול יתר קבוצות אותו הבית.
מאזן הניצחונות במשחקים מול יתר קבוצות האזור.
מאזן הניצחונות במשחקים מול קבוצות פלייאוף מאותו האזור.
מאזן הניצחונות במשחקים מול קבוצות פלייאוף מהאזור השני.
הפרש נקודות כולל לאורך העונה הסדירה.

הקבוצה בעלת המאזן הטוב ביותר בכל אחד מהאזורים מתמודדת בשלב הפלייאוף הראשון מול הקבוצה השנייה שניצחה בטורניר הפלייאין באותו האזור, בעוד המדורגת שנייה מתמודדת מול הקבוצה הראשונה שניצחה בטורניר הפלייאין, השלישית מתמודדת מול השישית, והרביעית מתמודדת מול החמישית. בשלב הפלייאוף השני (חצי הגמר האזורי) משחקת המנצחת בין המדורגת ראשונה לשמינית מול המנצחת בין המדורגת רביעית לחמישית, בעוד המנצחת בין המדורגת שנייה לשביעית משחקת מול המנצחת בין המדורגת שלישית לשישית. בגמר האזורי מתמודדות שתי הקבוצות מכל אזור אשר ניצחו בשתי סדרות הפלייאוף הראשונות, והזוכה בסדרה ביניהן מוכתרת כ"אלופת האזור המזרחי/המערבי". בגמר הליגה משחקות ביניהן שתי האלופות האזוריות, והמנצחת מוכתרת כאלופת ה-NBA.

יתרון הביתיות בכל אחת מסדרות הפלייאוף שייך לקבוצה בעלת המאזן הטוב יותר בעונה הסדירה. כל סדרות הפלייאוף משוחקות במבנה של "הטוב משבעה משחקים", כלומר שתי הקבוצות משחקות ביניהן עד שאחת מהן מנצחת ארבעה משחקים, ובכך מעפילה לסיבוב הבא (אם אחת הקבוצות הגיעה לארבעה ניצחונות לפני המשחק השביעי, לא מתקיימים יתר משחקי הסדרה). סדר המשחקים בכל סדרה מתקיים במבנה של 2–2–1–1–1, כלומר הקבוצה בעלת יתרון הביתיות מארחת את משחקים 1, 2, 5 ו-7 והיריבה מארחת את משחקים 3, 4 ו-6.^[2]

עד עונת 2001/2002 סדרות הסיבוב הראשון נערכו במתכונת של "הטוב מחמישה משחקים", לעומת יתר הסדרות אשר נערכו במתכונת של הטוב משבעה משחקים. עד עונת 2013/2014 התקיימה סדרת משחקי גמר הפלייאוף במבנה של 2–3–2, כאשר הקבוצה בעלת יתרון הביתיות אירחה את משחקים 1, 2, 6 ו-7 והיריבה את משחקים 3, 4 ו-5.

תרשים מבנה הפלייאוף עריכה

סיבוב ראשון

חצי גמר אזורי

גמר אזורי

גמר ה-NBA

מקום 1 במזרח

מקום 8 במזרח

מקום 4 במזרח

מקום 5 במזרח

מקום 2 במזרח

מקום 7 במזרח

מקום 3 במזרח

מקום 6 במזרח

אלופת המזרח

אלופת המערב

מקום 1 במערב

מקום 8 במערב

מקום 4 במערב

מקום 5 במערב

מקום 2 במערב

מקום 7 במערב

מקום 3 במערב

מקום 6 במערב

שיאים והישגים קבוצתיים בולטים עריכה

שש קבוצות בלבד אשר דורגו במקום השמיני באזור שלהן, גברו בסיבוב הראשון על המדורגת ראשונה: דנוור נאגטס מול סיאטל סופרסוניקס ב-1994, ניו יורק ניקס מול מיאמי היט ב-1999, גולדן סטייט ווריורס מול דאלאס מאבריקס ב-2007, ממפיס גריזליס מול סן אנטוניו ספרס ב-2011, פילדלפיה 76' מול שיקגו בולס ב-2012, ומיאמי היט מול מילווקי באקס ב-2023.

ניו יורק ניקס ומיאמי היט הן הקבוצות היחידות שהעפילו לגמר ה-NBA כמדורגות במקום השמיני באזור שלה, לאחר שעשו זאת בפלייאוף 1999 ובפלייאוף 2023 בהתאמה.
יוסטון רוקטס היא המדורגת הנמוכה ביותר אשר זכתה באליפות ה-NBA, לאחר שעשתה זאת בפלייאוף 1995 כמדורגת שישית במערב. בכך הפכה יוסטון לאלופה היחידה אשר לא החזיקה ביתרון ביתיות באף סדרת פלייאוף.
בפלייאוף 2017 קבעה גולדן סטייט ווריורס את רצף הניצחונות הארוך ביותר בפלייאוף, כאשר ניצחה ב-15 משחקים רצופים.
שיקגו בולס היא הקבוצה היחידה אשר העפילה לגמר ה-NBA יותר מפעם אחת, ומעולם לא הפסידה בו (6–0).