מיט רומני

פוליטיקאי אמריקאי

וילארד מיט רומניאנגלית: Willard Mitt Romney; נולד ב-12 במרץ 1947) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, מושל מסצ'וסטס לשעבר והמועמד של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2012. מאז ינואר 2019 מכהן כנציג מדינת יוטה בסנאט של ארצות הברית.

מיט רומני
Mitt Romney
לידה 12 במרץ 1947 (בן 77)
דטרויט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Willard Mitt Romney עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג אן רומני
www.romney.senate.gov
סנאטור מטעם מדינת יוטה
3 בינואר 2019 – מכהן
(5 שנים ו־10 שבועות)
מושל מסצ'וסטס ה־70
2 בינואר 20034 בינואר 2007
(4 שנים)
→ ג'יין סוויפט
פרסים והוקרה
פרס פרופיל האומץ (2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

תחילת דרכו עריכה

רומני נולד למשפחה מורמונית אמידה בדטרויט, מישיגן. אביו, ג'ורג' רומני, היה תעשיין יליד מקסיקו (בן למשפחה מורמונית פוליגמית שברחה מהרשויות האמריקאיות), ובהמשך מושל המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית. בשנת 1968 התמודד אביו ללא הצלחה על מועמדות מפלגתו לנשיאות ארצות הברית, ובשנים 19691973 שירת בממשלו של ריצ'רד ניקסון כמזכיר השיכון.

רומני למד בתיכון פרטי במישיגן, ומשם המשיך ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת בריגהאם יאנג, אותם סיים בשנת 1971, וכן לימודי תואר שני במנהל עסקים ומשפטים באוניברסיטת הרווארד, אותם סיים ב-1975. עם תום לימודיו השתקע במסצ'וסטס שם עבד בבוסטון קונסלטינג גרופ (BCG), חברה לייעוץ עסקי. ב-1977 עבר לחברה מתחרה, ביין ושות' שהקימה קבוצת פורשי BCG וכיהן כסגן נשיאה. ב-1984 הקים קרן השקעות פרטיות מקבוצת ביין ועמד בראשה עד 1999. בתקופת עבודתו במגזר הפרטי הוא צבר הן מוניטין של איש עסקים מצליח וכן הון אישי שנאמד במאות מיליוני דולרים.

ב-1994 עשה רומני ניסיון ראשון להיבחר לתפקיד פוליטי, כאשר התמודד על נציגות מסצ'וסטס בסנאט האמריקני מול הסנאטור הדמוקרטי הוותיק טד קנדי. בשלבים מסוימים של מערכת הבחירות, הסקרים הראו על מרוץ צמוד, ומערכת הבחירות הפכה לאחת היקרות באותה שנה, אולם בסופו של דבר הצליח קנדי לנצח את רומני בהפרש של 18 אחוז מהקולות, ורומני חזר לעסקים.

ב-1999 נקרא לעמוד בראש הוועדה המארגנת של אולימפיאדת החורף של 2002 בסולט לייק סיטי, שנקלעה הן לקשיים כספיים, והן לקשיים תדמיתיים קשים עקב פרשת שחיתות בהחלטה על הענקת אירוח האולימפיאדה לעיר. רומני הצליח להתגבר על הקשיים ולהפוך את המשחקים להצלחה כלכלית. הוא הודיע שלא יקבל משכורת עד שלא יובטח כי המשחקים יסתיימו ברווח, ולבסוף תרם את משכורתו לצדקה. הוא דובר צרפתית שוטפת.

מושל מסצ'וסטס עריכה

הצלחתו בארגון המשחקים האולימפיים החזירה אותו לפוליטיקה, והוא התמודד מטעם המפלגה הרפובליקנית על משרת מושל מסצ'וסטס בבחירות של 2002. המשרה הייתה נתונה בידי ממלאת מקום רפובליקאית ובלתי פופולרית. רומני ניצח, והצליח לשמר את התפקיד בידיים רפובליקניות במדינה בעלת רוב דמוקרטי וליברלי גדול.

תחת כהונתו כמושל עבר הממשל המדינתי מגירעון לעודף תקציבי, בעקבות קיצוצים בתקציב, וסדרה של העלאות של תעריפי אגרות ואף העלאה של מיסים מסוימים. כמו כן נערכה בהסכמה דו-מפלגתית רפורמה מקיפה בביטוח הבריאות במדינה, שדאגה לכך שכל תושבי המדינה יחויבו לרכוש ביטוח בריאות, ודאגה לסיוע למעוטי היכולת בכך.

נושא מרכזי שהעסיק את רומני בעת כהונתו כמושל הוא נושא הנישואים החד-מיניים. בסוף 2003 פסק בית המשפט העליון של מסצ'וסטס בעתירה כנגד הממשל שהאפליה נגד זוגות חד מיניים מנוגדת לחוקה של המדינה, ודרש מבית המחוקקים המדינתי לתקן תוך זמן קצוב את המצב. רומני התנגד הן לנישואים חד-מיניים והן ל"ברית זוגיות אזרחית", אבל נוכח ההחלטה תמך בתיקון לחוקה שיאפשר "ברית זוגיות אזרחית". אולם לנוכח כישלון החקיקה בנושא נאלץ להורות על מתן רישיונות נישואים לזוגות חד מיניים, ובכך הפכה מדינתו לראשונה בארצות הברית שמאפשרת זאת.

רומני כיהן קדנציה אחת, ולא התמודד על קדנציה נוספת.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 עריכה

הערכות לגבי ריצתו לנשיאות החלו להישמע ב-2004 אחרי שרומני נבחר לשאת את אחד הנאומים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית, והתגברו בסוף 2005 כשהודיע שלא ירוץ לעוד כהונה כמושל. עם תום כהונתו, בתחילת 2007 פתח רשמית במרוץ.

בתחילת מסע הבחירות שני המתחרים המובילים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית היו רודי ג'וליאני וג'ון מקיין שלרבים מבין אנשי הימין הדתי השמרני בקרב הבוחרים הרפובליקאים הייתה רתיעה מלהצביע עבורם מכיוון שהם נחשבים מתירנים. לכן רומני נקט באסטרטגיה של כיבוש עמדת המועמד השמרני, מימין לג'וליאני ומקיין. אולם אסטרטגיה זו סבלה מכמה נקודות חולשה: למרות שבעת התמודדות זו רומני טען שהוא מתנגד נחרץ להפלות, בעבר עמדתו הייתה מתונה בהרבה, וכשהוא רץ כנגד טד קנדי לסנאט ב-1994 הוא תמך בשימור פסק דין רו נגד וייד. כמו כן אמונתו המורמונית היוותה בעיה, שכן רבים מהפרוטסטנטים, ובייחוד האוונגליסטים רואים בדת המורמונית כת, ולא זרם נוצרי לגיטימי.

רומני ניהל קמפיין יקר, ותרם מכיסו עשרות מיליוני דולרים. הוא זכה להצלחה חלקית, ופרש מהמרוץ ב-7 בפברואר 2008, לאחר שהתוצאות ביום שלישי הגדול הראו בבירור כי ציבור הבוחרים מעדיף את המועמד ג'ון מקיין.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 עריכה

 
מיט רומני נואם בדטרויט במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית, אוגוסט 2012

ב-2 ביוני 2011 הכריז רומני רשמית על התמודדותו לתפקיד המועמד לנשיאות של המפלגה הרפובליקנית. בפריימריז שהתקיימו ב-4 בינואר 2012 במדינת איווה פורסם תחילה כי רומני ניצח בהפרש של שמונה קולות והוכרז כמנצח. כעבור מספר שבועות, לאחר ספירה חוזרת של הקולות, התברר כי רומני הפסיד ליריבו ריק סנטורום ב-34 קולות בלבד אך מכיוון שהתוצאות הרשמיות כבר פורסמו באופן רשמי נשאר רומני המנצח. לאחר מכן ניצח רומני בבחירות שהתקיימו בניו המפשייר, פלורידה, נבדה, מיין, אריזונה ומישיגן.

ריק סנטורום פרש מהבחירות ב-10 באפריל, ואחריו ניוט גינגריץ' ב-2 במאי ובכך הותיר את מיט רומני להיות המועמד המוביל לנשיאות המפלגה הרפובליקנית, שאיתו נמצא רק רון פול שמפגר ב-680 צירים אחריו. ב-29 במאי הבטיח את מועמדותו לאחר שניצח בטקסס.[1] באוגוסט 2012 בחר רומני בפול ראיין כמועמד לתפקיד סגן הנשיא.

ב-6 בנובמבר 2012, הפסיד רומני בבחירות כאשר ברק אובמה גבר עליו לאחר מערכת בחירות צמודה.[2] הוא זכה ל-60.9 מיליון קולות (לעומת 65.9 מיליון לאובמה – 47.2% לעומת 51.1%) ול-206 אלקטורים לעומת 332 לאובמה.

סנאטור מטעם יוטה עריכה

במהלך הבחירות לנשיאות ב-2016 תקף רומני את דונלד טראמפ, המועמד המוביל בבחירות המקדימות עד כה, וטען שהוא איננו מתאים להיות נשיא ויפגע באמריקה.

אחרי הפריימריז הם התפייסו, ורומני נעשה אחד המועמדים הבכירים הנשקלים להתמנות לתפקיד מזכיר המדינה בממשל טראמפ.[3] עם זאת, בשני סבבי המינויים לתפקיד, הנשיא טראמפ בחר מועמדים אחרים על פניו.

ב-16 בפברואר 2018 הודיע על כוונתו להתמודד למשרת הסנאטור מטעם יוטה במקומו של אורין האץ' הפורש.[4] ב-6 בנובמבר נבחר לסנאט והושבע לתפקיד עם כינון הקונגרס ה-116 של ארצות הברית ב-3 בינואר 2019.

במשפט ההדחה של דונלד טראמפ רומני הצביע בעד ההרשעה, והפך לסנאטור הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית שהצביע בעד הדחת נשיא מהמפלגה שלו,[5] גם במשפט ההדחה השני של טראמפ הצביע בעד ההרשעה.[6]

ביוני 2020, במהלך מחאה בוושינגטון הבירה נגד רצח ג'ורג' פלויד, הצהיר רומני על תמיכתו בתנועת Black Lives Matter ואף לקח חלק באחת מהפגנות התנועה.[7][8]

באוקטובר 2020, במהלך הבחירות לנשיאות 2020 הודיע רומני כי הוא הצביע בבחירות, אך הוא לא הצביע עבור מועמד המפלגה הרפובליקנית, דונלד טראמפ.[9]

במאי 2021, במהלך כנס רפובליקני במדינת יוטה ספג רומני קריאות בוז וגנאי עקב הצבעתו פעמיים כנגד הנשיא טראמפ בתהליכי ההדחה שקידמו מחוקקים דמוקרטיים.[10]

ב-13 בספטמבר 2023 הכריז רומני כי לא יתמודד לתקופת כהונה שנייה בבחירות 2024[11].

רומני וישראל עריכה

בתשעה באב תשע"ב (29 ביולי 2012), במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, הגיע רומני לביקור בן יומיים בישראל. בראיונות שהעניק לתקשורת, אמר רומני:

לישראל מגיע יחס הרבה יותר טוב מזה שקיבלה בשנות כהונתו של אובמה כנשיא. אתם ידידי-אמת שלנו, אתם בעלי-ברית שלנו, אתם חולקים איתנו ערכים משותפים. לא הגיע לכם כשהנשיא אובמה נשא דברים בפני עצרת האו"ם ומתח עליכם ביקורת לקול תשואות נציגי מדינות עוינות. אצלי, כנשיא, זה לא יקרה... אני אתייחס לאלפי הטילים שנורים על ישראל מרצועת עזה נגד ישראל. אני גם חושב שהנשיא דיבר על חזרה לגבולות 67'. אני חושב שהם בלתי ניתנים להגנה, ולפעול בתור מי שמנהל משא ומתן בדרך שבה לא מכירים במאמץ של ישראל להגיע להסכם שלום שיבטיח את קיומה - זה אינו הצעד או הכיוון הנכון של ארצות הברית... יש לי מחויבות לנקוט כל אמצעי אפשרי כדי למנוע מאיראן להיות גרעינית.

הרשות הפלסטינית והבית הלבן העבירו ביקורת חריפה על הצהרתו כי ירושלים היא בירת ישראל וכי יעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים בעיתוי שיוחלט עליו בתיאום עם ממשלת ישראל.[12]

עם התקרב מועד הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012 פורסמו סרטונים בקמפיין של רומני בהם בנימין נתניהו מביע בו תמיכה, ותוקף את מדיניותו של הנשיא ברק אובמה בנושא תוכנית הגרעין האיראנית. הבעת תמיכה זו התבררה כהימור כושל וגרמה להעכרת היחסים בין ישראל לבין ממשל אובמה.[13]

משפחה עריכה

 
מיט ואן רומני, 2007

בשנת 1968 נישא רומני לחברתו מימי לימודיו בתיכון, אן דייוויס. לשניים נולדו חמישה בנים ועשרים וחמישה נכדים. בעוד רומני נולד למשפחה מורמונית, אשתו הצטרפה לכנסייה המורמונית בעקבות היכרותם. ב-1998 אובחנה אצל אן מחלת הטרשת הנפוצה, אולם כיום מחלתה אינה מונעת ממנה לנהל אורח חיים נורמלי.

בקיץ 2017 טופל רומני בסרטן הערמונית.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סוכנויות הידיעות, סופי: מיט רומני ניצח במירוץ הרפובליקני, באתר nrg‏, 30 במאי 2012
  2. ^ כתבי חדשות 2, ‏ברק אובמה ניצח בבחירות לנשיאות ארה"ב, באתר ‏מאקו‏, 6 בנובמבר 2012
  3. ^ מערכת ישראל היום, דיווח: טראמפ שוקל למנות את מיט רומני לתפקיד שר החוץ, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2016
  4. ^ סוכנויות הידיעות, 6 שנים אחרי שהפסיד לאובמה: מיט רומני חוזר, באתר ynet, 16 בפברואר 2018
  5. ^ רן דגוני, ‏נשיא ארה"ב דונלד טראמפ זוכה בסנאט – אך המלחמה נגדו נמשכת, באתר גלובס, 6 בפברואר 2020
  6. ^   אמיר תיבון, הוא אולי כבר לא יהיה נשיא, אבל מיט רומני קנה לעצמו מקום בהיסטוריה של ארה"ב, באתר הארץ, 6 בפברואר 2020
  7. ^ וול סטריט ג'ורנל, ‏ההפגנות בעקבות הריגת ג'ורג' פלויד נמשכות אך הופכות רגועות יותר, באתר גלובס, 8 ביוני 2020
  8. ^ Andrew Solender, Mitt Romney Says ‘Black Lives Matter’ At Protest Against Police Violence, Forbes (באנגלית)
  9. ^ Mitt Romney says he did not vote for Trump in the 2020 election, CNN
  10. ^ בגלל טראמפ: בוז לרומני בוועידה הרפובליקנית, באתר ynet, 3 במאי 2021
  11. ^ סוכנויות הידיעות‏, מיט רומני פורש מהפוליטיקה: מקווה שגם טראמפ וביידן יפנו מקום לדור הצעיר, באתר וואלה!‏, 14 בספטמבר 2023
  12. ^ עידן יוסף, מיט רומני: "ירושלים - בירת ישראל", חדשות מחלקה ראשונה, 30 ביולי 2012
  13. ^ טל שלו‏, הכוכב של קמפיין הבחירות בארה"ב: נתניהו, באתר וואלה!‏, 20 בספטמבר 2012.