פתיחת התפריט הראשי

עונת 1958 היא העונה התשיעית של אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). בעונה זאת התקיימה לראשונה אליפות היצרנים, במקביל לאליפות הנהגים. בנוסף, שונתה שיטת הניקוד ונאסרה החלפת מכוניות בין נהגים במהלך המרוץ. מייק הות'ורן ניצח רק מרוץ אחד במהלך העונה, אך זכה באליפות בפער של נקודה אחת מסטירלינג מוס, שניצח שלושה מרוצים. לאחר הזכייה הודיע על פרישה מהאליפות. ונוול הבריטית זכתה באליפות היצרנים.

פורמולה 1 עונת 1958
1958 Formula One season
Mike Hawthorn.jpg
מייק הות'ורן, הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 19 בינואר 1958
תאריך סיום 19 באוקטובר 1958
מספר עונה 9
מספר מרוצים בעונה 11
זוכה באליפות הנהגים מייק הות'ורן
נקודות הנהג הזוכה 42 (49)
זוכה באליפות היצרנים ונוול
נקודות היצרן הזוכה 48 (57)
מייק הות'ורן בגרנד פרי ארגנטינה

העונה הייתה אחת הקטלניות בתולדות האליפות - ארבעה נהגים נהרגו בתאונות במהלך ארבעה מרוצים שונים.

תוכן עניינים

המרוצים בעונהעריכה

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינה  גרנד פרי ארגנטינה אוסקר אלפרדו אלבס, בואנוס איירס 19 בינואר ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  קופר-קליימקס
2 מונקו  גרנד פרי מונקו מונקו 18 במאי בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  מייק הות'ורן צרפת  מוריס טריטגננט בריטניה  קופר-קליימקס
3 הולנד  גרנד פרי הולנד זנדוורט 26 במאי בריטניה  סטיוארט לואיס-אוונס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  ונוול
4 ארצות הברית (48 כוכבים)  אינדינפוליס 500 אינדינפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)  דיק רת'מן ארצות הברית (48 כוכבים)  טוני בטנהאוזן ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ימי בריאן ארצות הברית (48 כוכבים)  אפרלי-אופנהאוזר
5 בלגיה  גרנד פרי בלגיה ספא-פרנקורצ'מפס 15 ביוני בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  ונוול
6 צרפת  גרנד פרי צרפת ריימס 6 ביולי בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  מייק הות'ורן איטליה  פרארי
7 בריטניה  גרנד פרי בריטניה סילברסטון 19 ביולי בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  פיטר קולינס איטליה  פרארי
8 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה נורבורגרינג 3 באוגוסט בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  ונוול
9 פורטוגל  גרנד פרי פורטוגל פורטו 24 באוגוסט בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  ונוול
10 איטליה  גרנד פרי איטליה מונצה 7 בספטמבר בריטניה  סטירלינג מוס ארצות הברית (48 כוכבים)  פיל היל בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  ונוול
11 מרוקו  גרנד פרי מרוקו קזבלנקה 19 באוקטובר בריטניה  מייק הות'ורן בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  ונוול

תקציר העונהעריכה

 
ונוול VW5, הדגם איתו זכתה הקבוצה באליפות היצרנים הראשונה

מנועי הרכבים לא השתנו, בהשוואה לעונה הקודמת, אך אורך המרוצים הוגבל ל-300 קילומטרים או שעתיים (הקודם מביניהם).

חואן מנואל פנג'יו, שזכה בתואר האליפות בארבע העונות הקודמות הודיע על פרישה מהאליפות בסיום העונה הקודמת. למרות זאת הוא לקח חלק בגרנד פרי ארגנטינה, מרוץ פתיחת העונה, אותו סיים במקום הרביעי. את המרוץ ניצח סטירלינג מוס כשהוא נוהג ברכב בעל מנוע אחורי מתוצרת קופר-קליימקס כחלק מקבוצה פרטית בבעלות רוב וולקר. הקבוצה ניצחה גם את המרץ השני, שהתקיים במונקו. לאחר המרוץ הראשון הצטרף מוס לקבוצת ונוול הבריטית. הוא ניצח את הגרנד פרי בהולנד, בפורטוגל ובמרוקו. טוני ברוקס, חברו לקבוצה, ניצח שלושה מרוצים. ניצחונות אלה סייעו לקבוצה לזכות בתואר אליפות היצרנים, בעונת הבכורה של התחרות. למרות הניצחונות, כל אחד שני הנהגים לא הצליח לסיים חמישה מרוצים שונים במהלך העונה. הדבר איפשר למייק הות'ורן, שניצח רק מרוץ אחד, אך סיים חמש פעמים נוספות במקום השני, לזכות באליפות הנהגים בפער של נקודה אחת.

בגרנד פרי פורטוגל, כמעט ונפסלה תוצאותו של הות'ורן. התערבותו של מוס הובילה לביטול הפסילה המתוכננת, למרות שפסילה כזאת הייתה מסייעת למוס לעלות למקום הראשון באליפות ולזכות בתואר[1].

העונה הייתה אחת הקטלניות בתולדות האליפות - ארבעה נהגים נהרגו בהמלך העונה בתאונות שאירעו בארבעה מרוצים שונים. לואיג'י מוסו נהרג במהלך הגרנד פרי הצרפתי. פיטר קולינס, חברו לקבוצת פרארי, נהרג בגרנד פרי הגרמני. סטיואר לואיס-אוונס, נהרג בגרנד פרי במרוקו ופט אוק'ונור נהרג במהלך מרוץ האינדינפוליס 500. מייק הות'ורן הודיע לאחר הזכייה בתואר על פרישה. כשלושה חודשים לאחר מכן נהרג בתאונת דרכים.

דירוג האליפותעריכה

שיטת הניקודעריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. מספר המרוצים בהם נצברו נקודות אליפות הוגדלו מחמש לשש התוצאות הטובות ביותר. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגיםעריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  הולנד  ארצות הברית (48 כוכבים)  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  מרוקו  נקודות
1 בריטניה  מייק הות'ורן (3) (פרש) (5) 2 1 2 פרש 2 2 2 42 (49)
2 בריטניה  סטירלינג מוס 1 פרש 1 פרש 2 פרש פרש 1 פרש 1 41
3 בריטניה  טוני ברוקס פרש פרש 1 פרש 7 1 פרש 1 פרש 24
4 בריטניה  רוי סלבדורי פרש 4 8 11 3 2 9 5 7 15
5 בריטניה  פיטר קולינס פרש 3 פרש פרש 5 1 פרש 14
6 ארצות הברית (48 כוכבים)  הארי של 6 5 2 5 פרש 5 פרש 6 פרש 5 14
7 צרפת  מוריס טריטגננט 1 9 7 פרש 8 3 8 פרש פרש 12
8 איטליה  לואיג'י מוסו 2 2 7 פרש פרש 12
9 בריטניה  סטיוארט לואיס-אוונס פרש פרש 3 פרש 4 3 פרש פרש 11
10 ארצות הברית (48 כוכבים)  פיל היל 7 9 3 3 9
11 צרפת  ז'אן ברה 5 פרש 3 פרש פרש פרש פרש 4 פרש פרש 9
12 גרמניה המערבית  וולפגנג פון טריפס פרש 3 פרש 4 5 פרש 9
13 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ימי בריאן 1 8
14 ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו 4 4 7
15 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ורג' אמיק 2 6
16 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'וני בויד 3 4
17 ארצות הברית (48 כוכבים)  טוני בטנהאוזן 4 4
18 אוסטרליה  ג'ק ברבהאם 4 8 פרש 6 6 פרש 7 פרש 11 3
19 בריטניה  קליף אליסון 6 6 4 פרש פרש 10 פרש 7 10 3
20 שוודיה  יואקים בונייה פרש 10 9 8 פרש פרש פרש פרש 4 3
21 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ים רת'מן 5 2
22 ניו זילנד  ברוס מקלארן 5 13 2
מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  הולנד  ארצות הברית (48 כוכבים)  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  מרוקו  נקודות

דירוג היצרניםעריכה

עונה זאת הייתה עונת הבכורה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנקודות ליצרנים.

מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  הולנד  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  מרוקו  נקודות
1 בריטניה  ונוול פרש 1 1 (2) (4) 1 1 1 1 48 (57)
2 איטליה  פרארי 2 2 (5) 2 1 1 (4) 2 (2) (2) 40 (57)
3 בריטניה  קופר-קליימקס 1 1 4 8 6 3 2 7 5 7 31
4 בריטניה  BRM 5 2 5 פרש 5 פרש 4 פרש 4 18
5 איטליה  מזארטי 4 פרש 10 7 4 9 פרש פרש 4† 6 6
6 בריטניה  לוטוס-קליימקס 6 6 4 פרש פרש 10 פרש 6 10 3
גרמניה המערבית  פורשה 11 0
בריטניה  קונוט-אלטה DNQ פרש 0
איטליה  OSCA WD DNQ 0
מיקום נהג ארגנטינה  מונקו  הולנד  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  מרוקו  נקודות

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1958 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Sir Stirling Moss, Grandprix.com



הקודם:
חואן מנואל פנג'יו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1958
מייק הות'ורן
הבא:
ג'ק ברבהאם
הקודם:
לא התקיים
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1958
ונוול
הבא:
קופר-קליימקס