מיכאל הנגבי (מושל)

ממייסדי נגבה וקצין בצה"ל; שימש כמושל צבאי בבאר שבע ובמגדל (אשקלון)

מיכאל הנגבי (קופיטֶבסקי) (י' בתשרי ה'תרע"ב, 2 באוקטובר 1911ח' בטבת תשס"א, 3 בינואר 2001) היה ממייסדי קיבוץ נגבה והמוכתר שלו (1939–1949), מזכיר ועד יישובי הנגב (גוש עזה) וקצין צה"ל שכיהן כמושל הצבאי של באר שבע (19481950), לאחר כיבוש העיר במלחמת העצמאות. הנגבי ורב-סרן עשהאל צוקרמן היו שני המושלים הצבאיים הראשונים במדינת ישראל. לאחר תשעה חודשים הוא החליף את צוקרמן ושימש גם כמושל צבאי של מגדל (אשקלון).[1]

מיכאל הנגבי
רב-סרן מיכאל הנגבי, 1 בנובמבר 1948
רב-סרן מיכאל הנגבי, 1 בנובמבר 1948
לידה 2 באוקטובר 1911
י' בתשרי ה'תרע"ב
פוליןפולין אוליקה, פולין
פטירה 3 בינואר 2001 (בגיל 89)
ח' בטבת ה'תשס"א
ישראלישראל באר שבע, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות צבא הגנה לישראל
דרגה סגן-אלוף
תפקידים בשירות
מושל העיר באר שבע;
מושל העיר מגדל;
יו"ר משלחת צה"ל לוועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות
הנצחה
רחוב בשכונת רמות בבאר שבע
עשהאל צוקרמן, המושל הצבאי במגדל (כיום אשקלון), ומיכאל הנגבי, המושל הצבאי של באר-שבע. 1950

ביוגרפיה עריכה

הנגבי נולד ב-2 באוקטובר[2] 1911 באוליקה שבפולין בשם מיכאל קופיטֶבסקי (נכתב גם: קופיטיבסקי, קופיטייבסקי, קופיטובסקי), בנם של שרה ויצחק. היה חבר תנועות "השומר הצעיר" ו"החלוץ", ובשנת 1934 עלה לארץ ישראל. היה ממייסדי קיבוץ נגבה (1939). בשנים 1939–1949 כיהן כמוכתר הקיבוץ, ובשנים 1943–1949 כיהן בנוסף כמזכיר גוש יישובי הנגב.

היה פעיל בארגון "ההגנה" ומרכז ש"י (שירות הידיעות של ההגנה) בנגב. היה נציג המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בנגב, ממעלי 11 הנקודות (אוקטובר 1946) וממניחי קווי המים ליישובים החדשים (1946–48).

ב-1947 התגייס לפלמ"ח, ושירת בגדוד השני של חטיבת הנגב וכקצין מטה לתפקידים מיוחדים בחטיבה. ב-1948 כיהן כמפקד יחידת הקישור של צה"ל לאו"ם בנגב. היה ממארגני שיירת האספקה וכוח האדם לנגב. השתתף ב"מבצע משה", שהיה חלק ממבצע יואב (אוקטובר 1948) ותכליתו הייתה כיבוש באר שבע.

לאחר כיבוש העיר נתמנה רב-סרן הנגבי למושל הצבאי של העיר.[3] בטקס שהתקיים בנובמבר 1948 אירח הנגבי את השייחים שרצו את חסות מדינת ישראל. הוא הקים בית חולים צבאי זמני שנוהל על ידי חיל הרפואה, ודאג לאכלוס הבתים שננטשו על ידי התושבים הערבים במשוחררי צה"ל ועולים חדשים.

כמושל צבאי הקים הנגבי צוות של אזרחים מתוך אלו שבאו והתיישבו בבאר שבע. פעל לקליטת העולים, הקמת בית ספר ראשון. ביום העצמאות הראשון של מדינת ישראל (מאי 1949) חנך את תחנת הכוח הראשונה של חברת החשמל, וחוצות העיר הודלקו בתאורת רחוב בפעם הראשונה בתולדות העיר.[4]

בתקופתו של הנגבי החלו לפעול בעיר סולל בונה, שהיה ספק העבודה הראשון בעיר, המשביר לצרכן, תחנת משטרה, משרד דואר[5] ובית החולים הדסה בבאר שבע (19 בדצמבר 1949).

ב-26 בפברואר 1950 נערכה הפתיחה החגיגית של ועדת העירייה, שהתקיימה במועדון החייל בבאר שבע. הנגבי סיים את תפקידו כמושל צבאי לאחר שמסר את ניהול העיר לדוד טוביהו, במעמד שר הפנים חיים משה שפירא.

מאוגוסט 1950 כיהן כיו"ר משלחת צה"ל לועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים, ובשנים 1950–52 היה חבר המשלחת לוועדת שביתת הנשק ישראל–סוריה (מ-1951[6]) ולבנון.

השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. לאחר שחרורו עסק במסחר עם הבדואים.[7]

בשנת 1958 היה ממייסדי סניף האגודה למען החייל בבאר שבע, ובמשך שנים רבות כיהן כראש מחוז הדרום שלה.

על פועלו בעיר זכה הנגבי בשנת 1991 בתואר יקיר באר שבע.

הנגבי נפטר ב-2001. נטמן בבית העלמין החדש בבאר שבע. על מצבתו נכתב: "מיכאל הנגבי – איש הנגב".[2]

הותיר את אשתו פלה לבית קונצקה ואת שלושת בניו: יגאל, עודד ויצחק.

על שמו רחוב בשכונת רמות בבאר שבע.[8]

בית הנגבי עריכה

 
בית הנגבי, 2013

לחצו כדי להקטין חזרה
 בית עארף אל-עארףבית המושלבית מרקחת הנגבטחנת הקמח היהודיתמצבת הזיכרון הטורקיתבית השייח' אבו מדיןמגדל המיםבית יציבבית יציבבית הנגביהמסגד הגדולתחנת הרכבת הטורקיתבאר אברהםמדרחוב קרן קיימת לישראלבית הספר לילדי הבדואיםגן אלנבי (באר שבע)בית הסראייהמרכז הצעיריםבית הקברות הצבאי הבריטינחל באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבעהמרכז לאמנויות באר שבע

העיר העתיקה בבאר שבע
(ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)

ב-1949 עבר הנגבי לבאר שבע, והתגורר ברח' הסתדרות 22 בעיר העתיקה של באר שבע.

הבית שוכן מול גן הנשיא בעיר העתיקה. זהו בית ערבי שנבנה בשנות ה-30 ובו התגוררה משפחה נוצרית אמידה. הבית בעל אופי "מערבי" יותר מרוב בתי העיר מאותה התקופה. השימוש בקווים ישרים במקום קשתות, במיוחד בחלונות, נחשב לאופנה מודרנית יותר בבנייה הערבית באמצע שנות השלושים. מרפסת הכניסה הגדולה נבנתה ביציקת בטון. הכניסה מוליכה לאולם גדול, שממנו הסתעפו חדרי הבית. הכניסה האלכסונית לא הייתה אז נפוצה, והשימוש בדגם זה, החורג מהמוכר, מהווה גם הוא עדות לאופיו הפחות שמרני של בעל הבית.

כיום משמש המבנה בית קפה מסעדה ומרכז לטיפולים אלטרנטיביים בשם "מטה במדבר".

לקריאה נוספת עריכה

  • 'Hanegbi, Michael,' in: Who's who in World Jewry, 1955, p. 315.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה