אוליקהאוקראינית: Олика, בפולנית: Ołyka, בקרב היהודים: אליק) היא עיר בנפת ווהלין באוקראינה, ממזרח ללוצק, ובה כ-3,130 תושבים (2015).

אוליקה
Олика
סמל אוליקה
סמל אוליקה
סמל אוליקה
טירת משפחת רדזיוויל בעיר
טירת משפחת רדזיוויל בעיר
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז ווהליןמחוז ווהלין ווהלין
תאריך ייסוד 1564
שטח 491 קמ"ר
גובה 198 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 3,079 (1 בינואר 2018)
 ‑ צפיפות 637 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות 50°43′00″N 25°49′00″E / 50.716666666667°N 25.816666666667°E / 50.716666666667; 25.816666666667 
אזור זמן UTC+2

תולדות העיר עריכה

אוליקה מוזכרת לראשונה בימי הביניים המוקדמים. תיעוד ראשון שלה קיים משנת 1149. במאה ה-14 נכבשה העיירה על ידי הדוכסות הגדולה של ליטא וב-1569, בעת איחוד לובלין, הפכה לחלק מפולין.

במאה ה-16 הפכה העיירה למרכז קלוויניסטי חשוב באיחוד הפולני-ליטאי. בעת התקוממות חמיילניצקי ב-1648 נתפסה העיירה על ידי הקוזקים, והתפתחותה הכלכלית נפגעה. העיירה התאוששה מהר, וב-1654 קיבלה מעמד של עיר, והפכה לעיר מרכזית בחבל ווהלין. במהלך המאה ה-18 פעל בעיר רב צבי הירש בן עזריאל.

עם חלוקת פולין השלישית סופחה אוליקה לרוסיה. במאה ה-19 המשיכה העיר להוות מרכז לסחר בעץ ובתבואה.

במלחמת העולם הראשונה הייתה אוליקה זירת קרבות עזים בין כוחות רוסיה ואוסטרו-הונגריה. לאחר המלחמה נכללה אוליקה בשטח פולין.

במלחמת העולם השנייה נכבשה אוליקה על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה נכללה אוליקה בשטח ברית המועצות.

משנת 1991 נכללת אוליקה בשטח אוקראינה העצמאית.

יהודי אוליקה עריכה

הידיעות הראשונות על יהודים בעיר הן משנת 1577. בעת פשיטותיו של חמלניצקי על האזור, בשנים 1648 ו- 1651, התבצרו במבצר העיר יהודי המקום לצד פליטים יהודים מיישובים אחרים, ובהם הרב דוד הלוי סגל, וכך ניצלו.

בסוף המאה ה-17 נעשתה קהילת העיר לעצמאית, וקיבלה כתבי זכויות מן המלכים יאן סובייסקי ואוגוסט השני. בסוף המאה ה-18 נוסדה בעיר חסידות אליק, אשר המשיכה להתקיים בה עד השואה. בשנת 1847 נמנו בעיר ובסביבתה 2,381 יהודים. היהודים בעיר עסקו ברובם במסחר זעיר ובמלאכה.

בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהתקרבה החזית לעיר, נתמלאה העיר בפליטים יהודים מעיירות הסביבה. לאחר עזיבת הרוסים את העיר בשנת 1915, ערכו הקוזקים שנותרו בה מעשי שוד וביזה, והטילו על יהודי המקום תשלום כופר בכסף ובמצרכים. בקרב שנערך על העיר נהרגו כמה יהודים מן ההפגזה. בשנת 1920 סבלו יהודי העיר ממעשי שוד והתעללות מצד חיילי הצבא הכחול.

בשנות העשרים הוקמו בעיר מפלגות וארגונים יהודיים וציוניים, ונוסדה בה ספרייה עברית, שנקראה על שם יחיאל צ'לנוב. בשנת 1921 ייסדה קבוצת מורים מקומיים בית ספר עברי, ובשנת 1927 נפתח בעיר גן ילדים עברי. בעיר פעלו תנועות הנוער הציוניות החלוץ, השומר הצעיר ובית"ר, וכן שני קיבוצי הכשרה. כמו כן, פעל בעיר סניף של ישיבת נובוגרודק.

בין מלחמות העולם חיו באוליקה כ-2,100 יהודים.

בשואה עריכה

 
אנדרטה לזכר יהודי אוליקה שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

עם כיבוש הצבא האדום את האזור בספטמבר 1939 פורקו הארגונים והמוסדות היהודיים בעיר.

ביום 29 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את העיר במבצע ברברוסה, ולאחר שהסובייטים הצליחו לשוב אליה לזמן קצר, העיר הופצצה קשות ביום 1 ביולי על ידי הגרמנים. כתוצאה מכך, רוב בתי העיר נהרסו, וכ- 100 יהודים נספו. לאחר הפצצה זו, שבו הגרמנים לעיר. זמן קצר לאחר כניסתם, ציוו על היהודים לענוד סרט עם מגן דוד על הזרוע, הקימו יודנרט, החלו להחרים דברי ערך מהיהודים, וחייבו את היהודים בתשלום כופר.

באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים כ-100 גברים יהודים מהעיר, ובהם הרב אלתר יוסף דוד לנדא, האדמו"ר מאליק. בסתיו 1941 נשלחו 50 צעירים יהודים מהעיר לעבודה בקייב, ונרצחו שם.

במרץ 1942 הוקם בעיר גטו, והובאו אליו יהודים רבים מכפרי הסביבה. מספר תושבי הגטו הגיע לכ- 3,500. באביב 1942 נשלחו 30 צעירים לעבודה ברובנו, ונרצחו שם.

בגטו פעלה קבוצת מחתרת יהודית, אשר פוצצה תשתיות וחיבלה במסילת הברזל באזור, ואשר ביולי 1942 הרגה באמצעות מוקשים שהטמינה מספר שוטרים אוקראינים ופקיד ממשל גרמני. אחד מיוזמי ההתארגנות היה שלמה צאם. פעילות הקבוצה, שמנתה כמה עשרות יהודים, המשיכה גם לאחר חיסול הגטו, והגרמנים ערכו אחריה מצוד.

ביום 27 באוגוסט 1942 חוסל הגטו בעיר. רוב תושביו הובלו לאתר בסמוך לעיר, שם נורו למוות ונקברו בבורות. כ- 500 יהודים ניסו להסתתר או לברוח מהעיר, אך רובם נתפסו ונרצחו.

כ-130 יהודים שהושארו בעיר למטרות עבודה נרצחו ערב כניסת הצבא האדום לעיר בינואר 1944.

לאחר השואה נותרו בחיים כ-20 איש מיהודי העיר.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אוליקה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה