מישקוב

מישקוב
**Myszków**
סמל מישקוב סמל מישקוב	דגל מישקוב דגל מישקוב
מדינה	פולין
פרובינציה	שלזיה
מחוז	מישקוב
שטח	73.59 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	30,415 (31 במרץ 2021)
קואורדינטות	50°34′31″N 19°19′29″E / 50.5752°N 19.32461°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.miastomyszkow.pl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת פולין רגילה) ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז; קלינינגרד; ג; ר; מ; נ; י; ה; הים הבלטי מישקוב

מישקוב (בפולנית: Myszków) היא עיר בפולין ובה 31,974 תושבים (נכון לשנת 2017).^[1] העיר שוכנת על גדות נהר ורטה (Warta) בפרובינציית שלזיה מאז 1999. בין השנים 1975–1998 השתייכה לפרובינציית צ'נסטוחובה. היא בירת מחוז מישקוב. בעבר השתייכה לפולין קטן. מישקוב שוכנת לאורך קו רכבת פולני ותיק, קו ורשה-וינה, וכן ליד קו גרודז'יסק מזובייצקי-זוויירצ'ה.

העיר שוכנת בגובה של כ-280 מטרים מעל פני הים, בעמק בין רמת שלזיה ורמת קרקוב-צ'נסטוחובה, וחלק ממחוזותיה הם חלק מפארקי טבע מוגנים באזור. אופן בנייתה של מישקוב אופייני לדפוס יצירת ההתיישבויות באזורה - תוצאת מיזוגים של כפרים רבים אל בין גבולותיה.

היסטוריה

במשך מאות שנים מישקוב הייתה כפר, ורק אחרי מלחמת העולם השנייה התפתחה.

בשנת 1950 קיבלה מעמד של עיר. בסוף שנות ה-40 ובשנות ה-50 הוקמו במקום בתי חרושת למכונות כביסה ולכלי אמייל (חומר צבעוני הנוצר מהתכת אבקת זכוכית על שכבת מצע). בין שתי מלחמות העולם היו במקום מנסרות, טחנות קמח ומחסני עצים. החנויות שנפתחו בעיירה שירתו את סביבתה החקלאית.

הקהילה היהודית במישקוב

תולדות הקהילה היהודית לפני השואה

ראשוני היהודים הגיעו למישקוב במאה ה-19, ובתחילת קיומה הייתה הקהילה המקומית כפופה לקהילת ז'רקי הקרובה.^[2] אחרי מלחמת העולם הראשונה גדל היישוב היהודי במישקוב. ב-1921 נמנו בה 563 יהודים שהיו כ-31% מכלל האוכלוסייה.^[3] באותה שנה היו במקום כ-30 מפעלים ובתי עסק בבעלות יהודים שהעסיקו יחדיו 128 עובדים (בעלי העסק, בני משפחה ושכירים).

בתקופה זו הייתה במקום קהילה שהעסיקה רב ושוחט. עד 1919 כיהן ברבנות מישקוב הרב טברסקי. לקהילה היו בית מדרש ותלמוד תורה, ופעלה בה חברת "ביקור חולים". אחרי מלחמת העולם הראשונה התנהלה במישקוב פעילות ציונית. בשנות ה-20 נוסד קן מקומי של "השומר הצעיר". בעיירה הייתה ספרייה יהודית והתקיימו קורסים ללימוד עברית וללימוד היהדות.

ימים מעטים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה קבוצה של יהודים תושבי במקום מזרחה, לאזור השליטה של ברית המועצות.

תולדות הקהילה היהודית בזמן השואה

ימים אחדים לפני מלחמת העולם השנייה ברחה קבוצת יהודים ממישקוב, הגרמנים כבשו את מישקוב ב-3 בספטמבר 1939. על יהודי המקום הוטלו תשלומי כופר, בית הכנסת נהרס, חנויות היהודים הוחרמו והיהודים חויבו לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. במאי 1940 הועברו למישקוב 100 מגורשים מצ'שין וממקומות נוספות בשלזיה, וביחד עם עוד פליטים מספר היהודים בעיר עמד על קרוב ל-1,000 יהודים.^[2]^[4]^[5]

באוקטובר 1940 החל שילוח מאות יהודים ממישקוב למחנות עבודה בעיר ומחוץ לה.

בתחילת 1941 שולחו 50 צעירים מקומיים, רובם פעילי תנועות נוער לשעבר, לאושוויץ. כמאה יהודים אחרים גויסו לעבוד בעיירה ביציקת בטון.

בשלהי 1941 הוקם במייצ'וב הסמוכה גטו ליהודי מישקוב. הבתים במייצ'וב היו מעטים ושתיים – שלוש משפחות נאלצו להתגורר יחדיו בחדר אחד. היציאה מן הגטו נאסרה ללא רישיון מן הגסטאפו, ולפיכך שרר בגטו רעב. הצפיפות הנוראה, התנאים הסניטריים והרעב גרמו להתפרצות מחלות ומגפות בקרב יושבי הגטו.

ביוני 1942 כיתרו אנשי גסטאפו וס"ס את הגטו ופינו את רוב היהודים לזוויירצ'יה, מהם ברגל ומהם בעגלות. משם שולחו כולם לאושוויץ. כעבור זמן לא רב נתפסו עוד כמאתיים יהודים שהסתתרו במהלך האקציה ואחר כך יצאו ממחבואיהם או נתפסו, הועברו אף הם לזוויירצ'יה, וב-28 באוגוסט גורשו משם לאושוויץ.

מבין 1,200 היהודים שישבו במישקוב לפני הגירושים למחנות המוות שרדו כ-60 איש. בתום המלחמה, עברו בעיירה או גרו בה זמן מה 25 יהודים. בשנות ה-50, בעת ההגירה הגדולה של יהודים מפולין, עזבו כל היהודים את מישקוב.