מכתבים מבית רביעי

ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מכתבים מבית רביעי הוא אלבום האולפן השני של יענקלה רוטבליט. האלבום, שיצא לאור בשנת 1989, היה הראשון שהוציא רוטבליט לאחר הפסקה של 11 שנה, מאז פרסם את האלבום הראשון בו שימש כמבצע בלעדי של כל שיריו (ולא רק כתמלילן), "כך שחררתי את ירושלים". רוטבליט כתב את כל המלים והלחנים לשירי האלבום, שאותו ניהל מוזיקלית ועיבד מיקי גבריאלוב.

מכתבים מבית רביעי
מכתבים מבית רביעי.jpg
אלבום אולפן מאת יענקל'ה רוטבליט
יצא לאור 1989
שפה עברית

השם "מכתבים מבית רביעי" נושא בקרבו תחזית אפוקליפטית, משום שהוא מגלם את בתוכו את ההנחה על חורבן הבית השלישי (כלומר, של מדינת ישראל בת זמננו). ואכן, לכל אורכו הוא נשזר באווירה סוערת של מלחמות דת, התנגשויות אלימות בין פלגים בחברה הישראלית, הקמת משטר סמכותני וביקורת חריפה נגד הנהנתנות הפושה בחברה הישראלית בת זמננו. בולטת בו הנטייה לצטט מובאות מסיפורי המקרא ומחזונות הנביאים. השיר הפותח של האלבום, "על מות האימפריה", כולל את השורות "ואז אני רואה ת'יום בו נעלה בסערה אל השמיים/ האדמה אז תיבקע/ הו הו הו והמולה/ והתזמורת תנגן על הר הבית/ והכרובים יתנו קולם במקהלה/ על מות האימפריה" ו"אם רק ימצא בו איזה לקח או תועלת/ כי יום הדין עומד יום יום על סף הדלת". נבואת מלחמת האחים והחורבן מוצאת ביטוי גם בשיר הנושא של האלבום, "מכתבים מבית רביעי" בו שר רוטבליט על חורבן ירושלים: "מסימטאות העיר ומגדליה/ שרידי היופי של מלכות מתה/ זו עיר שלם השבויה בחצאיה/ בין השבטים הנלחמים על גווייתה/ אל תדאגי המוות פה טבעי/ הוא מאורגן באופן אלוהי/ ואם רק לא אשכח/ אני ודאי אשלח לך/ מכתבים מבית רביעי".

רוטבליט קושר באלבום את התמוטטות מדינת ישראל עם חטאים מוסריים שדוגמאות להם הוא מביא הן מהמקורות והן מהמציאות בת זמננו. בשיר "מבצע הנשר", שהוא מעין דקלום איטי על רקע מוזיקה, משחזר רוטבליט באריכות את הקנוניה בה שיגר דוד המלך את אוריה החיתי אל מותו בשדה הקרב במטרה לגזול ממנו את רעייתו בת שבע. רוטבליט גם מבקר קשות את ההדוניזם ואת תאוות הכיבושים בחברה הישראלית. ב"עיר ושמה גוש דן", שיר העוסק בקיטוב החברתי העמוק, הוא כותב "לא כירושלים שמסחרה בנצח/ כאן על שפת הים כל עסקינו חול/ עיר ושמה גוש דן עובדת רק לבצע/ כל אחד חוטף כמה שהוא יכול", ואף כורך את המגמה הזו עם מלחמת לבנון הראשונה בשורות "עיר ושמה גוש דן איננה דואגת/ המצב קשה והחשבון פשוט/ היא לבדה לחוף ימים חוגגת/ אכול ושתה כי מחר ביירות". לתפיסתו, החברה הישראלית שרויה בפולמוס נהנתני עד כדי כך שאינה מבחינה בתהליכים פנימיים המערערים אותה מבפנים וסופם להביא עליה התמוטטות מוחלטת. תחושת חוסר האונים באה לידי ביטוי בשיר "חדר החקירות", בו מתאר רוטבליט אדם שנעצר, מובא לחדר חקירות, מעונה על ידי חוקריו ומנסה איכשהו לשמור על שפיות בחושבו על אישה יפה שפגש קודם למעצרו. אפילו בשיר "תחי הרפובליקה", שכותרתו מרמזת כביכול על חזרה למשטר דמוקרטי, מתברר מייד כי הסלוגן הזה אינו אלא כותרת להמשך ההפיכה הדתית הממוטטת את שרידי המדינה וסופה אנרכיה: "...זה הפיצוץ הגדול ביותר בתולדות העם היהודי/ כאן מנסרים את עץ הדעת/ והאטומים מתבקעים/ אני יכול להבחין מכאן/ בכל שבעת הרקיעים/ מראה מלהיב/ מראה מרהיב/ מראה מגניב/ מראה כעיר שנדלקה/ ותחי הרפובליקה/ תחי הרפובליקה/ תחי הרפובליקה/ ואיש הישר בעיניו יעשה".

במקביל לאווירת הקריסה הפוליטית והחברתית הבאה לידי ביטוי במרבית שירי האלבום, נכללים בו גם שני שירי אהבה עדינים. אחד מהם, "עין עצומה", מושם בפיו של ימאי המתגעגע אל אהובתו. האחר, "גשם פתאומי", מרמז על רומן שמתנהל עם אישה נשואה, שהדובר נכסף לראות אותה שוב. שני שירים אלה הם גם המלודיים ביותר באלבום.

בגרסתו המקורית של האלבום נכללו שמונה שירים. בשנת 1998, משהועבר האלבום לגרסת דיסק, הוסיף רוטבליט לפורמט החדש שיר נוסף, "אדון משורר", בו הוא יוצא נגד העדפתם של משוררי התקופה שלא לנקוט עמדה פוליטית נגד ההידרדרות המוסרית והפוליטית ההולכת ופושה בחברה.

הפקת האלבוםעריכה

ההרכב הבסיסי המנגן בכל שיריו המקוריים של האלבום כונה על ידי רוטבליט "הרכב אכילס" וכלל את עופר ליפשיץ (גיטרה), יעקב סגל (גיטרה בס) וגדי סרי (תופים וכלי הקשה). אל אלה הצטרפו בוריס גאמר (סקסופון, חליל וקלרינט), יצחק קלפטר (גיטרה חשמלית), אדי גרימברג (סינטיסייזרים ופסנתר חשמלי) ואחרים. המנהל המוזיקלי מיקי גבריאלוב נענה לבקשתו למקם את האלבום במרחב המזרח תיכוני לא רק מבחינה טקסטואלית וחברתית אלא גם מוזיקלית. לפיכך, הוזמנו לנגן בו גם נגנים המתמחים במוזיקה ערבית, כמו סלים נדאף (עוד וכינור) ואלברט אליאס (חליל סוף ערבי). בשירתו הקפיד רוטבליט על הגייה שהוא רואה כמזרח תיכונית שורשית, לרבות שימוש בח' וע' גרוניות. קולות רקע תרמו יהודית רביץ, קורין אלאל, מיקי גבריאלוב, דורי בן זאב ושמוליק קראוס.

את עטיפת האלבום עיצב דוד טרטקובר. האלבום הוקלט בהפקה עצמית באולפני טיוב בתל אביב.