מלחמת האזרחים בתימן (1994)

מלחמת האזרחים בתימן הייתה מלחמת אזרחים שנערכה בין כוחות הצפון התומך באיחוד המדינה לבין דרום תימן הבדלני בעל האוריינטציה הסוציאליסטית ותומכיה. המלחמה הביאה לתבוסת הכוחות המזוינים הדרומיים, לאיחוד מחדש של תימן, ולהגליית מנהיגים רבים של המפלגה הסוציאליסטית התימנית (YSP) ובדלנים אחרים.

מלחמת האזרחים בתימן
South Yemen.png
צפון תימן (בכתום) והרפובליקה הדמוקרטית של תימן (באדום) בשנת 1994
תאריך התחלה: 4 במאי 1994
תאריך סיום: 7 ביולי 1994
משך הסכסוך: 9 שבועות ויומיים
קרב לפני: מלחמת האזרחים של צפון תימן
קרב אחרי: מלחמת האזרחים השלישית בתימן
מקום: תימן
עילה: איחוד תימן, מחלוקות בין הצפון לדרום בתימן
תוצאה: ניצחון הכוחות המזוינים של תימן
הצדדים הלוחמים

תימןתימן  תימן


תמיכה
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
ירדןירדן  ירדן
קטארקטאר  קטאר
מצריםמצרים  מצרים
סודאןסודאן  סודאן
איראןאיראן  איראן
הודוהודו  הודו

דרום תימןדרום תימן הרפובליקה הדמוקרטית של תימן (דרום תימן)

תמיכה
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית
עומאןעומאן  עומאן
לבנוןלבנון  לבנון
עיראק 1991עיראק 1991 עיראק
לוב (1977-2011)לוב (1977-2011) לוב
כוויתכווית  כווית
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות
קובהקובה  קובה
צפון קוריאהצפון קוריאה  צפון קוריאה
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין

ראשי מדינה
תימןתימן עלי עבדאללה סאלח  דרום תימןדרום תימן Ali Salem al Beidh (אנ') 
אבדות

931 חיילים ואזרחים נהרגו

6,000 חיילים נהרגו ו-513 אזרחים נהרגו

במלחמה נהרגו אלפי תימנים, בהם אזרחים רבים.

רקעעריכה

דרום תימן הייתה שקועה בשתי מלחמות אזרחים שהובילו לשינויים במשטר במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20. כתוצאה מכך החלו מהלכים רציניים לקראת פיוס ואיחוד שתי המדינות. בדצמבר 1989 חתמו שני הנשיאים על טיוטת חוקה והסכימו ללוח הזמנים של כשנה לאיחוד.[1]

התמיכה באיחוד הייתה משמעותית בדרום, אך נתקלה בהתנגדות האחים המוסלמים בשל הסעיף החוקתי החדש שהפך את השריעה האיסלאמית ל"מקור החקיקה העיקרי" ולא למקור היחיד. בסופו של דבר הפרלמנט אישר את החוקה, והרפובליקה של תימן הוכרזה ב-22 במאי 1990[2] כאשר עלי עבדאללה סאלח הפך לנשיא ועלי סאלם אל-בייד לסגנו. תימן קיימה את הבחירות לפרלמנט לראשונה ב-27 באפריל 1993. נשיא דרום תימן לשעבר, ממפלגתו של עלי סלים אל-בייד (YSP) זכתה רק ב-54 מתוך 301 מושבי הפרלמנט, ואילו הנשיא לשעבר של תימן עלי עבדאללה סאלח השיג כ-122 מושבים והברית הצפון-אסלאמית-שבטית, ״אל-איסלה״, השיגה כ-62 מושבים. סאלח, ביד ואטאס שמרו על תפקידיהם, אך המנהיג של האיסלאמיסטים, השייח׳ עבדאללה בן חוסיין אל-אחמר, הפך ליושב ראש הפרלמנט. המצב בפרלמנט יצר חוסר יציבות פרלמנטרית ופוליטית.[1]

היחסים בין סאלח לפוליטיקאים שמאליים רבים התחממו בשנים שלאחר מכן. הנשיא החל בסופו של דבר לגייס אסלאמיסטים על מנת להחליש את מתנגדיו, ואפשר להם להפגין נוכחות במדינה.[3] כתוצאה מכך חיסלו ג'יהאדיסטים כמה פעילים קומוניסטים מהדרום.[4]

סגן הנשיא עלי סאלם אל בייד נסוג לעדן באוגוסט 1993 ואמר כי לא יחזור לממשלה עד שתתמודד עם טענותיו בנוגע למצב הפוליטי. טענות אלו כללו אלימות מהצפון כנגד המפלגה הסוציאליסטית התימנית שלו. המשא ומתן לסיום המשבר הפוליטי התארך לשנת 1994. ממשלתו של ראש הממשלה חיידר אבו בכר אל-אטאס, ראש ממשלת דרום תימן לשעבר, הפכה ללא יעילה בגלל המשבר.

הסכם בין מנהיגי צפון לדרום נחתם בעמאן שבירדן ב-20 בפברואר 1994, אך לא יכול היה לעצור את המשבר. במהלך המתיחות, צבאות הצפון והדרום (שמעולם לא השתלבו לצבא אחד) התכנסו בגבולותיהם המקוריים.[5]

מהלך האירועיםעריכה

ב-27 באפריל פרץ קרב טנקים גדול בעמרן, בסמוך לצנעא. שני הצדדים האשימו את הצד השני בפרוץ האלימות. ב-4 במאי הפציץ חיל האוויר הדרומי את סאנה ואזורים אחרים בצפון. כתגובה, חיל האוויר הצפוני הפציץ בעדן. הנשיא סאלח הכריז על מצב חירום של כ-30 יום, ואזרחים זרים החלו להתפנות מהמדינה.[6] סגן הנשיא אל-בייד הודח רשמית. דרום תימן ירתה גם טילי סקאד לסאנה והרגה עשרות אזרחים.[7] ראש הממשלה חיידר אבו בכר אל-אטאס הודח ב-10 במאי לאחר שפנה לכוחות חיצוניים בבקשה שיסייעו לסיום המלחמה.

מנהיגי הדרום התפרשו והכריזו על הרפובליקה הדמוקרטית של תימן (DRY) ב-21 במאי 1994.[8] סאלח הגיב בקריאה לאיסלאמיסטים לתמוך בכוחות הצפון.[4]

אף ממשלה בינלאומית לא הכירה במורדים מהדרום. באמצע מאי החלו כוחות הצפון להתקדם לעבר עדן. עיר המפתח אתאק, שאפשרה גישה לשדות הנפט במדינה, נכבשה ב-24 במאי.[9] במקביל, מועצת הביטחון של האו"ם אימצה את החלטה 924 שקראה להפסיק את הלחימה. הפסקת אש נקבעה ב-6 ביוני, אך ארכה שש שעות בלבד. שיחות מקבילות לסיום הלחימה בקהיר קרסו גם כן.[6] כוחות הצפון וכוחות ג'יהאדיסטים בהנהגת טאריק אל פאדלי נכנסו לעדן ב-4 ביולי, וסיימו למעשה את המלחמה.[4] לאחר נפילת עדן התמוטטה מרבית ההתנגדות ומנהיגיה הצבאיים והפוליטיים של דרום הדרום גלו מהמדינה.

באופן כללי, מלחמת האזרחים הייתה סכסוך קצר ואגרסיבי.[4] כמעט כל הלחימה התרחשה בדרום המדינה, למרות התקפות אוויר וטילים כנגד ערים ומתקנים מרכזיים בצפון. תושבי הדרום חיפשו תמיכה ממדינות שכנות וייתכן שקיבלו סיוע צבאי מועט מערב הסעודית ועומאן, שחשו מאוימות על ידי תימן המאוחדת.[2] ארצות הברית קראה שוב ושוב להפסקת אש ולחזור לשולחן המשא ומתן. ניסיונות שונים, כולל שליח מיוחד של האו"ם ורוסיה, לא הצליחו להגיע להפסקת אש קבועה.

לאחר המרדעריכה

לאחר המרד לנשיא סאלח הייתה שליטה על כל תימן. הוכרזה חנינה כללית, למעט 16 דמויות מרכזיות מדרום.

אף על פי שמספר תאים פוליטיים ובדלתיים המשיכו לפעול גם לאחר המלחמה, לא הייתה להם השפעה בפועל. הנשיא עלי עבדאללה סאלח נבחר על ידי הפרלמנט ב-1 באוקטובר 1994 לכהונה בת 5 שנים. עם זאת, הוא נשאר בתפקידו עד שנת 2012.

החל משנת 2007, פועלות בדרום המדינה קבוצות בדלניות הקוראות להיפרד מהצפון. קבוצות אלו אף הובילו למספר אירועים אלימים בתימן.[10]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 "North and South Yemen: Lead-up to the Break-up – WRMEA". בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2018. 
  2. ^ 1 2 Jamal S. al-Suwaidi, ed. (1995). The Yemeni War of 1994: Causes and Consequences. Emirates Center for Strategic Studies and Research. ISBN 0863563007. 
  3. ^ Said 2018, p. 105.
  4. ^ 1 2 3 4 Said 2018, p. 106.
  5. ^ "Yemen timeline". 4 בדצמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2018. 
  6. ^ 1 2 The Middle East and North Africa, 2004, p. 1221
  7. ^ "Five Scuds fired at Yemeni capital as war worsens – The Guardian, 7 April 1994". אורכב מ-המקור ב-2009-05-12. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2009. 
  8. ^ Storrs, dahlia designs – Sarah. "Yemeni Community Association". www.yca-sandwell.org.uk. בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2018. 
  9. ^ "North Yemeni Troops Seize Oil Field Center; Region Controls Country's Chief Resource | Article from The Washington Post | HighBeam Research". אורכב מ-המקור ב-2012-10-25. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2009. 
  10. ^ "Policemen killed in south Yemen in clash with rebels". News (UK: BBC). 1 במרץ 2010.