"מן היסוד" היה חוג רעיוני שקם בשנת 1962 במפלגת השלטון בישראל של אותה עת, מפא"י, על רקע המחלוקת העזה שבין ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, ובין שר הביטחון לשעבר פנחס לבון בעניין "הפרשה". חברי "מן היסוד" תמכו בלבון.

היסטוריה

עריכה

בשנות ה-60 סערה מפא"י במיני פרשיות אשר במרכזן עמדו מאבקים דוריים ורעיוניים שונים. את שיאם של מאבקים אלו היוותה פרשת הדחת פנחס לבון ממשרד הביטחון בשנת 1954 ומראשות ההסתדרות בשנת 1961. סערות אלה הובילו בשנת 1962 להקמת חוג "מן היסוד", שמייסדיו היו לבון עצמו והפרופסורים נתן רוטנשטרייך ויהושע אריאלי, ועם חבריו נמנו גם שלמה אבינרי, שמואל אלמוג, הסופר עמוס עוז, חבר הכנסת יונה כסה והסוציולוגים דן הורוביץ ועובדיה שפירא. להצגת רעיונותיו פרסם החוג, החל מ-24 במאי 1962, דו-שבועון שאף שמו היה "מן היסוד",[1] בעריכת העיתונאי לוי יצחק הירושלמי.

חברי "מן היסוד" קראו להתחדשות רעיונית ולחזרה אל ערכי היסוד של תנועת העבודה, בין היתר באמצעות הגדלת עצמאותה של ההסתדרות תוך שמירת קשר מאוזן עם מוסדות המפלגה, חיזוק חברת העובדים, הגברת הדמוקרטיזציה במפא"י ואיחוד מפלגות הפועלים השונות.[2] במפא"י הגבילו את פעילות "מן היסוד" בסניפי המפלגה, ואף ניסו להוציא את חבריה מהמפלגה.

בשנת 1964 עמדו אנשי "מן היסוד" לפרוש ממפא"י. לעצירת צעד זה שלח ראש הממשלה, לוי אשכול, מכתב לראשי "מן היסוד" שבו קבע שאין תוקף להדחת לבון וקרא לחברי "מן היסוד" לשוב לפעילות סדירה במפא"י.[3] בתגובה לכך הוביל בן-גוריון החלטה של מזכירות מפא"י שביטלה למעשה את המכתב.

ב-7 בנובמבר 1964 החליטה קבוצת "מן היסוד" על פרישה ממפא"י[4] וחבר הכנסת כסה הודיע על פרישה מסיעת מפא"י וביקש מוועדת הכנסת להכיר בסיעת יחיד שלו, שתיקרא בשם "מן היסוד".[5] ב-22 בדצמבר 1964 החליטה ועדת הכנסת בהחלטת פשרה שלא להכיר בסיעה של כסה אולם לתת לו את כל הזכויות המוקנות על ידי תקנון הכנסת לסיעות.[6]

בשנת 1965 פרשו חברי "מן היסוד", ולבון בראשם, ממפא"י. באוקטובר 1966 ביטלו מוסדות מפא"י את תוקפה של הדחת לבון, ובעקבות זאת הצטמצה פעילות "מן היסוד", ובפברואר 1966 ביטאון התנועה חדל להופיע. בשנת 1967 החלה חזרת חברי "מן היסוד" למפא"י,[7] ובאוגוסט 1968 צורף כסה ללשכת מפלגת העבודה.[8]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה