צעדת המופקרות

צעדת המופקרות (או צעדת השרמוטות; מאנגלית: SlutWalk) היא תהלוכת מחאה שבה מפגינים מוחים נגד תרבות האונס ונגד הטענה לפיה נשים שמתלבשות באופן חושפני אשמות בכך שהן מוטרדות מינית או הופכות לקרבנות של אלימות מינית.

היסטוריה

ב-24 בינואר 2011 הרצה מייקל סנגינטי, קצין משטרה קנדי בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת יורק בטורונטו, ואמר "נאמר לי שאני לא אמור להגיד זאת, אבל נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו מופקרות (sluts) כדי שלא יהפכו לקורבנות של אלימות מינית". סנגינטי עצמו חזר בו בינתיים מן הדברים, אך התחושה הייתה שדבריו מייצגים השקפה רחבה יותר, של תרבות אונס שפעילות פמיניסטיות סברו שיש להיאבק בה.

ב-3 באפריל אותה שנה התכנסו כ-3,000 מפגינות ומפגינים בקווינס פארק וצעדו לעבר משטרת טורונטו. אף שהמפגינות נתבקשו להתלבש בבגדים שהן לובשות בחיי היומיום, כדי לסמל את העובדה שנשים מותקפות מינית באופן יומיומי, רבות מהן בחרו להתלבש בלבוש חשוף כהמחשת הרעיון שאישה נתונה לאלימות מינית, ללא קשר למה היא לובשת. בחודשים שלאחר מכן נערכו צעדות דומות בערים שונות ברחבי העולם, בין היתר בקנדה, ארצות הברית, ברזיל, בריטניה, דרום אפריקה, סינגפור ושוודיה, וב-2012 החלו צעדות כאלה להתקיים גם בישראל.

שם הצעדה

בארגון המחאה המקורית בשנת 2011 בחרו מארגנות המחאה, סוניה ברנט והת'ר ג'ארוויס, להשתמש במילה "slut" בה השתמש סנגינטי, דווקא בגלל הקונוטציה השלילית שהיא מעוררת, במטרה להוציא ממנה את עוקצה. השימוש הזה הוא סוג של ניכוס מחדש של המושג, פעולה שהוצעה כפתרון לתופעת הסלאט-שיימינג. השם הועתק, בתרגומים שונים, גם למדינות אחרות, כדוגמת "Marcha das Vadias" בברזיל.^[1]

שם הצעדה בישראל

בין השנים 2012 עד 2019 כונו הצעדות הישראליות "צעדת השרמוטות". בשנת 2020, בעקבות ביקורת ארוכת שנים על שם הצעדה מצד נשים שהזדהו עם תוכן המחאה ועם סגנונה אך הסתייגו משמה, החליטו מארגנות הצעדה הירושלמית לשנות את שמה ל"צעדת המופקרות", ובשנת 2021 החליטו מארגנות הצעדה החיפאית לאמץ החלטה זאת.^[2] המילה שרמוטה, שהושאלה מהשפה הערבית אל הסלנג העברי-ישראלי, נתפסת בעיני רבות כפוגענית, והשימוש בה אף נתפס כניכוס תרבותי, מה שגורם לכך שנשים רבות, מזרחיות ודתיות, נמנעו מלהשתתף במחאה. מעבר לכך, נשים ערביות ופלסטיניות רבות מרגישות חשש לביטחונן האישי עקב השתתפות בצעדה אשר זהו שמה. שינוי השם נועד לפתוח את הצעדה לקהלים נוספים ולעודד נשים חדשות להצטרף לתנועה.

לבחירה בשם זה יש שני הסברים, שנובעים מכפל המשמעות של המילה מופקרת: כשם תואר, מופקרת היא התרגום העברי הקרוב ביותר למילה "SLUT", המתייחס לנשים המתלבשות בצורה חושפנית ודוגלות בפתיחות מינית. ואילו כפועל סביל, המילה מופקרת מייצגת את היחס שנשים זוכות לו מידי רשויות המדינה: האשמת הקורבן על ידי המשטרה ומערכת המשפט, ההקלות בעונשיהם של אנסים ותוקפים בידי מערכת המשפט, הפלת הצעות חקיקה שמטרתן למנוע אלימות במשפחה על ידי הרשות המחוקקת^[3], הקלות בה גברים אלימים משתחררים בחזרה לבתיהם ולחברה וממשיכים לפגוע בנשים, והנטייה לקצץ תדיר במקורות תקציביים המיועדים להגנה על נשים.

כמו אז, הבחירה במילה מופקרת מביעה ניכוס מכוון, כאשר מארגנות הצעדה מפנות את מה שרע במילה זו אל מי שבאמת אשם בה. מארגנות הצעדה הירושלמית הסבירו בדף הפייסבוק:

אמנם בחרנו לשנות את השם, אבל הפרובוקטיביות בשם נשארת. אלימות נגד נשים היא נושא שהממשלה שלנו מתחמקת ממנו בקלות, גם בימי הקורונה - כשאין אף תוכנית שמדברת על הגנה על אלפי נשים בבתים אלימים. בכל שנה מתקיימות צעדות והפגנות שונות שמדברות על הנושא ועדיין צעדת המופקרות מקבלת את הסיקור התקשורתי הנרחב ביותר - דווקא בשל הפרובוקציה, מכיוון ששימוש בקללה לא עובר חלק בגרון.
לא באנו לעבור חלק בגרון. להפך - באנו לקחת את הקללה ששומרת אותנו בחבלי הבושה והפחד מהפגיעות, ולשחרר אותנו מהם תוך הפיכתה לקול שלנו.

— ^[2]

בבאר שבע מתקיימת הצעדה בשם שונה, ונקראת "צעדת את לא אשמה".^[4] ^[5]

צעדת המופקרות בישראל

מפגינות בצעדת המופקרות 2012 בתל אביב

מפגינות בצעדת המופקרות 2013 בתל אביב

מפגינות בצעדת המופקרות 2017 בתל אביב

הצעדה הראשונה שתוכננה בישראל הייתה בירושלים, ב-2012, והובילה אותה הפעילה הפמיניסטית אור לוי. בעקבות ההכרזה על צעדת המופקרות הישראלית הראשונה, הרעיון של הצעדה אומץ גם על ידי מארגנות בערים אחרות, ובסופו של דבר הצעדה הראשונה בפועל נערכה בתל אביב ב-22 במרץ 2012. לצעדה הגיעו כמה מאות משתתפות ומעט משתתפים.^[6] לאחר מכן נערכה הצעדה בירושלים, וכן נערכו צעדות בחיפה ובאר שבע.

בשנת 2013 הצעדות התקיימו באותן ארבע ערים. מספר המשתתפות והמשתתפים בצעדות בתל אביב וחיפה גדל מאוד, כנראה בגלל סיקור תקשורתי מורחב, וקמפיין אינטרנטי שנהיה ויראלי בעיקר דרך פייסבוק. הצעדות לא היו נטולות מכשולים: בירושלים המשטרה סירבה תחילה לתת אישור לצעדה, עד שחברת כנסת תמר זנדברג התערבה, והאישור הומצא. את הצעדה התל אביבית ארגנה קבוצה חדשה של פעילות, ביוזמתה של הפעילה הפמיניסטית ציפי ערן. השינוי בא בעקבות מחלוקת חריפה בין תנועת מאבק סוציאליסטי, שהחליטה לארגן את הצעדה אבל לבטל את היותה "צעדת השרמוטות", לבין פעילות פמיניסטיות. הטענה של אנשי תנועת מאבק סוציאליסטי הייתה שהמילה "שרמוטה" פוגענית לנשים מקבוצות מיעוט, בעוד הפעילות שהתנגדו לביטול המילה "שרמוטות" טענו שיש בביטול מן הסלאטשיימינג, או האשמת הקרבן, וזה בדיוק מה שהצעדה באה למגר. הן גם התנגדו לכך שבראש האירוע של הסוציאליסטים עמדו גברים שדיברו בשם נשים נפגעות אלימות מינית. בסופו של דבר, אף על פי שפורסמו שני אירועים נפרדים באינטרנט, התקיימה צעדה אחת עם מעל לאלף צועדות תחת המיתוג של צעדת השרמוטות, בהן גם תנועת המאבק הסוציאליסטי צעדה כגוש.^[7]

ב-2014 החל שיתוף פעולה בין הקבוצות המארגנות את הצעדות בערים שונות והן התאחדו לקבוצת ארגון משותפת שיצרה מיתוג כולל לצעדה וקיימה קמפיינים ופרסום משותפים.

ב-2015 התקיימו שתי צעדות: בירושלים ב-29 במאי בהשתתפות של כ-1,000 נשים, נערות וגברים והצעדה בתל אביב התקיימה ביום שישי, ה-14 במאי.^[8] מארגנות הצעדה בתל אביב הדגישו כי למרות מה שנהוג לחשוב על הצעדה, כמקום בו נשים צועדות בלבוש חשוף, אין ולא יהיה קוד לבוש לצעדה. כמו כן, הן הוסיפו כי:

”הצעדה מיועדת לכל המגדרים ונועדה עבור כולן – מכל המינים, הנטיות והמגדרים – כולל חברות וחברי קהילת הלהט"ב וכולל גברים. גם גברים מוטרדים מינית. המאבק כנגד תרבות של אונס והטרדות הוא עבור כולם. כגבר אתה יכול לתמוך ולתרום עבור מאבק צודק למען נשים גם אם הנושא לא משפיע עליך ישירות.”

על מנת לאפשר לכולן להגיע לצעדה, הן פתחו בקמפיין גיוס המונים שיממן אוטובוס מתל אביב וחומרים לשלטים. בעמוד הפייסבוק של צעדת המופקרות 2015 העלו סדרת מימים בהן אנשים שונים ענו על השאלה "למה אני צריך/ה את צעדת השרמוטות?". בעמוד ניתן היה לראות תשובות מגוונות, כולן מדגישות את אותו המסר: "לא משנה מה עשיתי, איך התנהגתי, או איך התלבשתי, אין לאף אחד זכות להטריד אותי, לגעת בי, להעיר לי, כי הגוף שלי הוא שלי".^[9]

ב-2016 התקיימה צעדה בתל אביב ב-8 ביולי בהשתתפות של כ-500 נשים.^[10] בין הידועניות שהשתתפו, נמנית ענבל ביבי, יוצאת אקס פקטור ישראל, שבה חשפה כי נאנסה בעבר.

ב-2017 התקיימה צעדה בתל אביב ב-12 במאי, בהשתתפות של כ-1,500 צועדות וצועדים.^[11]^[12] הצעדה משכה תשומת לב ציבורית גבוהה כשאמנים כמו גדי וילצ'רסקי^[13] וסטטיק שיבחו אותה ברשתות החברתיות. סטטיק הגדיל לעשות וניצל את ההאשמות של המעריצים שלו שהוא מקלל כשהשתמש במילה שרמוטות על מנת להסביר את הרעיון שמאחורי הצעדה למאות אלפי העוקבים שלו באינסטגרם.^[14] הצעדה בירושלים התקיימה בתאריך ה-2 ביוני 2017 וצעדו בה מעל ל-600 צועדים וצועדות. בין המשתתפים במחאה השנתית היו גם גברים שהגיעו לבושים בבגדי נשים לאות הזדהות. במהלך המצעד נרשמה תקרית כששתי נשים שהביעו זעזוע מהלבוש המינימלי שעטו המשתתפות, קראו לעברן קריאות גנאי ותגובות שונות, בהן: "בגלל נשים שכמותן גברים מרשים לעצמם לאנוס".^[15]

ביולי 2017 חלק ממארגנות הצעדה בתל אביב התאגדו להקמה של עמותת כולן, עמותה לקידום השיח הפמיניסטי בישראל. העמותה מנהלת את הצעדה בתל אביב החל משנת 2018.^[16]^[17]

ב-2018 הצעדה התל אביבית התקיימה ב-4 במאי, בה צעדו למעלה מ-5,000 צועדות וצועדים.^[16] הצעדה בירושלים התקיימה ב-18 במאי, כשנושאה המרכזי היה כישלון מערכות אכיפת החוק והמשפט, שמפקירות נשים שנפגעו מעבירות מין, וצעדו בה מאות גברים ונשים.

ב-31 במאי 2019 התקיימה הצעדה בתל אביב. הפקת הצעדה התבססה על פעילותן של כ-200 מתנדבות, המגיעות מעולמות הפרסום, ההפקה והאקטיביזם. בצעדה השתתפו מעל ל-10,000 צועדות וצועדים. הצעדה בירושלים התקיימה ב-24 במאי 2019 בסימן "מצב חירום תמידי", כתיאור של מצב נשים במרחב הציבורי כנתונות לאלימות מינית כמעט בכל מקום. בצעדה הייתה הקפדה על מרחב בטוח עבור הקהילה הגאה ועבור הצועדים והצועדות, תוך שימוש בסדרניות הנקראות "לוחמי דושים", שמטרתן להגן על הצעדה מפני מטרידים ופוגעים פוטנציאליים. הצעדה בחיפה התקיימה ב-21 ביוני 2019.

ב-2020, בשל התפרצות נגיף הקורונה בישראל, התקיימה הצעדה במתכונת אינטרנטית בערוץ היוטיוב ובדף הפייסבוק של עמותת כולן תחת השם "שידורי שרמוטות".^[18]^[19] באותה השנה הודיעה הצעדה בירושלים על שינוי שמה ל"צעדת המופקרות".^[2] הצעדה בתל אביב תמשיך להיקרא "צעדת השרמוטות".

ב-2021 מארגנות הצעדה בחיפה הודיעו כי יצטרפו להחלטה של הצעדה הירושלמית וישנו גם הן את שם הצעדה לצעדת המופקרות.

ב-12 במאי 2023 התקיימה הצעדה בירושלים. הצעדה הוקדשה לזכרה של יעל גרינברג, קורבן האונס בשמרת, אשר הלכה לעולמה באותו השבוע. "יעל הופקרה על ידי החברה שבה היא גדלה, על ידי המדינה, ועל ידי מערכת המשפט... יעל הופקרה בידי מערכת הבריאות, הרווחה ובריאות הנפש שלא תומכות בשיקום של נפגעות"^[20].