מקצתו ככולו
מקצתו ככולו הוא כלל הלכתי האומר כי גם חלק מיחידת זמן נחשב לכולה, כגון הכלל המופיע בברייתא בתלמוד, מקצת היום ככולו, הקובע כי מקצת מהיום נחשב ליום, ולכן כאשר חלות מסוימת תלויה במספר קצוב של ימים, ניתן להחשיבה גם אם החלה באמצע יום - או נסתיימה באמצע יום. דוגמה נוספת היא לעניין המתנה בין בשר לחלב, שיש הנוהגים שמקצת השעה השישית ככולה ולכן יש ממתינים חמש שעות ומשהו ולא שש שעות שלמות[1].
דוגמאות
עריכה- בנזירות - אחת מהדוגמאות לכלל הוא בהלכות נזירות. במשנה במסכת נזיר נאמר שמספר הימים המינימלי שבהם צריך מי שקיבל עליו נזירות לקיים דיני נזירות - הוא שלושים. רב מתנה הביא דרשה לכך, מהכתוב בפסוק[2] ”קָדֹשׁ יִהְיֶה”, והמילה "יהיה" היא בגימטריה שלושים[3]. עם זאת, סבור רב מתנה שאדם שקיבל עליו נזירות, וגילח את שערותיו ביום השלושים, יצא ידי נזירות, מכיוון שנהג נזירות בחלק הראשון של יום השלושים. חידוש מיוחד בכלל "מקצת היום ככולו" הוא בסוגיית נזיר זו, שבה נקבע כי לא רק שניתן להחשיב את החלק הראשון של היום השלושים ככולו של יום השלושים, אלא שניתן להחשיב את יום השלושים עצמו לתחילת הנזירות השנייה, במקרה שנזיר קיבל על עצמו שתי נזירויות[4]. כלל דומה הוזכר גם על ידי רב, גם הוא בהלכות נזירות[5].
- באבלות - במיוחד ידוע הכלל בהלכות אבלות. נהוג כי ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה ומקבלים תנחומים ולאחר שקיימו את "מקצת היום ככולו", הם קמים מאבילות שבעת הימים, ועוברים לאבילות שלושים היום, הנוהגת בחודש הראשון של האבילות[6]. כמו כן מוזכר הכלל בנוגע לדין האומר שאם במהלך ימי השבעה או השלושים חל חג, החג דוחה את ימי האבילות לגמרי, ובלבד שכבר הגיעו ימי השבעה או השלושים והאבלים נהגו חלק מהם. לפי אבא שאול, אם ביום השמיני חל יום חג, נדחית מהאבלים תקנת ה"שלושים". הסיבה לכך היא, מפני שאומרים "מקצת היום ככולו", וממילא בוקרו של היום השביעי משלים את שבעת הימים, וחלקו השני של היום נחשב כבר חלק מימי השלושים, וכאמור, לאחר שחלו ימי השלושים, דוחה החג את גזירת השלושים מהאבלים ופוטר אותם מכך[7].
מחלוקת הראשונים
עריכהנחלקו הראשונים בגדר "מקצת היום ככולו", האם הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, או שמא חלק מהיום גורר את שאר חלקי היום ומחשיב גם אותו כמו המקצת. לפי חכמי התוספות הכוונה היא שגם חלק מהיום נחשב ככולו, ולפי הרמב"ן והרשב"א הכוונה היא שהחלק הראשון של היום גורר את שאר היום והרי זה כאילו כל היום נתקיימו הדינים שהתקיימו בהתחלת היום. מסיבה זו, זבה שטבלה ביום השביעי שלה, לאחר ספירת שבעה נקיים ולאחר מכן ראתה שוב זיבה, הרי היא טהורה לשיטת רבי יוסי, מכיוון שבהתחלת היום הייתה טהורה ופקעו ממנה דיני זיבה. לעומת זאת, בתחילת ספירת שבעה נקיים, לא ניתן להחשיב את חלקו הראשון של היום כטהור אם נטמאת הזבה בסוף היום, והרשב"א מסביר כי הכלל "מקצת היום ככולו" נאמר רק כאשר במקצת היום חלה חלות מסוימת של טומאה או טהרה, אך כאשר הייתה טהרה - כי לא הייתה טומאה, הרי הטומאה שבסוף היום גורמת למפרע ליום להחשב כיום "טמא"[8].
באחרונים
עריכהלא תמיד נאמר הכלל מקצת היום ככולו. כך למשל, איל הכשר להקרבה רק בהיותו בשנתו השנייה, אינו כשר להקרבה אם הוא ביום האחרון של השנה הראשונה. הסיבה לכך היא, שכאשר היום הוא רק אמצעי להשלים את ימות השנה, גם אם נאמר "מקצת היום ככולו", ניתן רק לומר שהיום כבר היה, אבל השנה עדיין לא נגמרה עד שיגמר גם סוף היום. מסיבה זו פוסק הרמב"ם[9] שבדין בתי ערי חומה, שבהם נחלט הבית לקונה בשנה השנייה, לא נאמר הדין של מקצת היום ככולו, שהרי גם אם נאמר שהיום האחרון של השנה הראשונה עבר, עדיין לא נכנסה השנה השנייה[10].
הגבלות לכלל והרחבתו
עריכהההסבר של הכלל הוא, כאשר נדרשת חלות מסוימת החלה על ידי יום, גם חלק מהיום עשוי לבצע אותה חלות, כי גם חלק מהיום הוא יום. לא רק יום, אלא כל זמן קצוב המחיל חלות מסוימת, אם עבר חלק מהזמן - הרי הוא ככולו.
נחלקו הפוסקים האם ניתן לומר "מקצת היום ככולו" גם ביום האחרון של 12 חודשי האבילות. התרומת הדשן[11], קובע שלא ניתן לומר על היום האחרון שמקצתו ככולו, כי אם כן, היינו צריכים לומר ש"מקצת החודש ככולו", כי דין האבילות מוזכר בתלמוד כ-"12 חודש" נמצא שהוא תלוי במספר החודשים העובר ולא במספר הימים, וברור וידוע שאין כך ההלכה. אך הרדב"ז[12] מביא את דבריו והוא חלוק עליו, והוא סובר שהמספר "12" חודש הוזכר רק כסימן מקוצר למספר הימים - 355 יום. הוא קובע שלמרות שהתרומת הדשן נחשב לפוסק נכבד וחשוב, להלכה ניתן להקל ולומר גם כאן "מקצת היום ככולו", מפני שספק דרבנן לקולא. לעומת זאת, בשולחן ערוך וברוב הפוסקים נפסק להלכה להחמיר[13].
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב ברוך גויטיין, כלל קי"ח - מקצת היום ככולו, בספרו "כסף נבחר" חלק שלישי
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ ראו למשל כאן
- ^ ספר במדבר, פרק ו', פסוק ה'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ה', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ו', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף ט"ו, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ט, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז', הלכה ב'. וראו עוד בשיעורו של הרב עובדיה יוסף.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ט, עמוד א'.
- ^ הראשונים הם בתלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ג, עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י"ב, הלכה א'.
- ^ שיעורי רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק על מסכת ערכין דף ל"א ע"א.
- ^ סימן רצ"ב
- ^ שו"ת רדב"ז אבן העזר סימן תתצ"ה (חלק ג' סימן תנ"ד)
- ^ יורה דעה סימן שצ"ה סעיף ג'.