חטיבת עודד
חטיבת עודד (חטיבה 9) היא חטיבת חיל רגלים במילואים בצבא הגנה לישראל ואחת משלוש חטיבות גולני במילואים, יחד עם חטיבות אלכסנדרוני וכרמלי. החטיבה כפופה לאוגדת הבשן, אוגדה מרחבית בפיקוד הצפון. בעברה הייתה אחת משלוש החטיבות שהוקמו בצפון הארץ בתש"ח, בזמן מלחמת העצמאות. עם הקמת צה"ל הפכה לחטיבה 9.
 | |
| סמל החטיבה | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | חטיבת חי"ר מילואים |
| בסיס האם | מחנה פילון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1948–הווה (כ־76 שנים) |
| מלחמות | |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 אוגדת הבשן |
| יחידות בת |
|
| דרגת המפקד |
 אלוף-משנה |
| מפקד נוכחי | רועי מניס |
| מפקדים | ראו מפקדים |
סמל החטיבה כולל "אַיָּלָה שלוחה" - סמלו של שבט נפתלי. בסיס הקבע שלה נמצא במחנה פילון[1].
כיום החטיבה מוזנת מיוצאי גדוד 12 של חטיבת גולני.
היסטוריה
עריכהמלחמת העצמאות
עריכהבפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, אשר הפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני, שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקדה של החטיבה היה משה כרמל והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.
בפברואר 1948 פוצלה החטיבה לחטיבת גולני בנפת יזרעאל, הכנרת, גלבוע ועד תל חי וחטיבת כרמלי (שנקראה כך על שם הר הכרמל) באזור חיפה ונפת זבולון (כלומר חיפה והגליל המערבי). במקביל פעלו בגזרה הגדוד הראשון והשלישי של הפלמ"ח, מהם הוקמה חטיבת יפתח.
ב-1 ביוני 1948 קמה חטיבת עודד (בפיקוד אורי יפה שכינויו המחתרתי היה "עודד"), על בסיס גדוד אלון (גדוד ה' של "חטיבת לבנוני", ואחר כך גדוד 11 של "גולני") שהועבר ממרחב חיפה, יחד עם כוחות חי"ם מאומנים מיישובי האזור ותגבורות בלתי מאומנות מהקלט. תפקיד החטיבה היה להחזיק במזרח אצבע הגליל ולהיערך מול הגולן. הקרבות המפורסמים ביותר של החטיבה היו קרב מלכיה השלישי[2], קרב תל עזזיאת (1948), מבצע יואב ומבצע חירם. בשני הקרבות האחרונים פיקד עליה יצחק פונדק, בעקבות הדחתו של אורי יפה מתפקידו משום כישלונו לבלום את הפלישה הסורית, נפילת משמר הירדן והעמדת הגליל העליון בסכנת ניתוק משאר חלקי המדינה.
גדודי חטיבת עודד במלחמת העצמאות
עריכה| מספר הגדוד | מפקד | הרכב | תאריך הקמה | פעילות עיקרית |
|---|---|---|---|---|
| 11 | אביעזר פרידמן | מתנדבי חי"ש מחיפה | נובמבר 1947 | קרב מלכיה השלישי, מבצעי ברוש, יואב וחירם |
| 91 | אפרים ליבנה, גואל לויצקי | מתנדבי חי"ש מנפת הגליל העליון ופלוגה מגדוד 11 | יוני 1948 | קרב תל עזזיאת (1948), מבצעי יואב וחירם |
| 92 | פיני ויינשטיין, יעקב ביברגל, וורנר שטראוס | טירונים מלשכת ההדרכה הארצית | יוני 1948 | מבצעי יואב וחירם |
בקיץ 1948 קיבלה החטיבה לפיקודה האופרטיבי את גדוד 23 של חטיבת כרמלי לתקופה של כחודש. בנוסף, למשך זמן קצר, באוקטובר - נובמבר 1948, נעשה ניסיון להקמת גדוד נוסף, גדוד 93, של עולים ושל מתנדבי מח"ל מאמריקה הלטינית, אלא שהגדוד פורק עד מהרה.
בשנות החמישים הפכה החטיבה לחטיבת מילואים.
מבצע קדש
עריכהבמלחמת סיני כללה החטיבה בפיקוד אל"ם אברהם יפה (אחיו של אורי יפה) שלושה גדודי חי"ר: גדוד 91 בפיקוד סא"ל עוזי צייזלינג, גדוד 92, וגדוד 11 בפיקוד רס"ן זאב איילון (שהועבר תחת פיקוד חטיבה 27), יחידת סיור בפיקוד רס"ן אריה נחמקין, גמ"כ (גדוד מרגמות כבדות) 335 בפיקוד רס"ן חיים ביגון, גד"ש 402 מוקטן בפיקוד רס"ן ברוך רודקין וגונדת נ"ט 837 בפיקוד סרן טוביה לורבר, כמו כן תוגברה החטיבה בגדוד 121 מחטיבה 8. החטיבה נעה מאזור אילת דרומה, לאורך חופו המזרחי של חצי האי סיני, בציר שהתגלה במבצע ירקון, עד שארם א-שייח'.
ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון כתב איגרת לחיילי חטיבת עודד, לרגל מסדר הניצחון של החטיבה שנערך בשארם א-שייח' ב-6 בנובמבר 1956. את האיגרת מסר לידי הרמטכ"ל רב-אלוף משה דיין, שקרא אותה במסדר:[3] באיגרתו כתב בן-גוריון:
הבאתם לסיום מוצלח המבצע הצבאי הגדול והמפואר ביותר בתולדות עמנו ואחד המבצעים המופלאים בתולדות העמים. שוב נוכל לשיר שירת משה ובני ישראל העתיקה: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימתה ופחד". אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית
מלחמת ששת הימים
עריכהבמלחמת ששת הימים הייתה החטיבה, בפיקוד אהרן אבנון, בתהליך הסבה לחטיבה ממוכנת וכללה שלושה גדודים: גדוד 91 בפיקוד עוזי צייזלינג וגדוד 11 בפיקוד זאב איילון, שכבשו את העיר ג'נין, וגדוד 93 שהועבר למרחב אילת.
מלחמת יום הכיפורים
עריכה
במלחמת יום הכיפורים[4] כללה החטיבה, בפיקוד מוטקה בן-פורת, את גדוד 377 - גדוד טנקי סופר שרמן בפיקוד בן ציון פדן, ושני גדודי חרמ"ש: גדוד 11 בפיקוד דב אלפנבוים, וגדוד 91 בפיקוד משה אגוזי. ב-7 באוקטובר בשעות הצהריים עלתה החטיבה לדרום רמת הגולן ותפסה את אזור אל-על. תחת פיקודה הועבר גדוד 278 מחטיבה 179, שהגיע לאזור אל-על בשעות הבוקר. החטיבה השאירה את גדודי החרמ"ש שלה באזור הכנרת ופעלה כחטיבת שריון עם שני גדודי טנקים (377 ו-278). החטיבה הועברה לפיקודה של אוגדה 146 ולחמה עמה מול הסורים בדרום רמת הגולן במסגרת הקרב על חושניה[5]. בהמשך לחמה החטיבה גם בקרבות במובלעת הסורית.
ממלחמת יום כיפור עד מלחמת לבנון השנייה
עריכההחטיבה לא השתתפה במבצע שלום הגליל אך גויסה ונערכה להגנה ברמת הגולן. במהלך האינתיפאדה השנייה ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון ולקחה חלק בלחימה בטרור הפלסטיני[6].
מלחמת לבנון השנייה
עריכהבמלחמת לבנון השנייה[7] לחמה החטיבה, בפיקוד אנואר סעב, בגזרה המזרחית[8] כחלק מאוגדה 366[9] ולקחה חלק בקרבות על מרג' עיון ואל-ח'יאם[10]. במהלך הקרבות איבדה החטיבה לוחם אחד, דוד שמידוב מגדוד 9211, שנהרג ב-9 באוגוסט בקרב בכפר קליעה.
מלחמת חרבות ברזל
עריכה
ערך מורחב – החזית הצפונית במלחמת חרבות ברזל
החטיבה גויסה ב-7 באוקטובר 2023, לשמירה על גבול הצפון. תוך שעות ספורות ראשוני הכוחות הגיעו לקו הגבול. החטיבה השתתפה בקרב ההגנה במשך מעל לארבעה חודשים בגזרת הר דב ורמת הגולן.
בחודש יולי 2024 גויסה החטיבה בשנית למשך חודשיים נוספים, והמשיכה בקרב ההגנה בגזרת לבנון ושמירה על גבול הצפון וישובי הצפון, וזאת תוך ביצוע פעולות התקפיות ופגיעה באויב.
בחודש אוקטובר, מספר ימים לאחר ששוחררו, גוייסו שוב חיילי החטיבה ביצעו משימות הגנה נוספות בגזרת הר דב ביצעו פשיטות התקפיות, והשמידו תשתיות אויב.
בהמשך נכנס צק״ח החטיבה לתמרון בכפר כילא ותל נחאס, איתר אמל״ח, חיסל מחבלים והשמיד תשתיות אויב.
החטיבה כיום
עריכהנכון ל-2024 כוללת החטיבה חמישה גדודים: גדוד 7006, גדוד 9204, גדוד 9211, גדס״ר 6724 וגדס״ם. היא כוללת בעיקר לוחמים בוגרי גדוד 12 של חטיבת גולני.
במבצע ׳חיצי צפון׳ חטיבת ׳עודד׳ וגדודיה לוקחת חלק פעיל במשימות התקפה ותמרון בלבנון.
מפקדי החטיבה לדורותיהם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן - הגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992, עמודים 319–320, 80, 90
- המסע אל שארם א שייח, מאת אוריאל רינגולד, עם חטיבה תשע במערכת סיני, מעריב, תל אביב, 1966
- יהושע כהנא, מהלם ההפתעה להכרעה בקרב, 1979[11]
- בנימין גשור, "חטיבה 9 במלחמת העצמאות", בתוך: ניר מן (עורך), עלי זית וחרב: משטרת ארץ ישראל, כרך י"ד, ירושלים: כרמל והמרכז לחקר כוח המגן מייסודו של ישראל גלילי, 2014, עמ' 303–342
קישורים חיצוניים
עריכה
- השרמנים שעצרו את הסורים - סיפורו של גדוד 377 בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת הגולן, באתר יד לשריון
- חטיבת עודד, באתר "יד לשריון"
- גדוד 377, באתר יד לשריון
- בני טוקר, "לא חטיבה 7 הכריעה את המלחמה, אלא חטיבה 9", באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2011
- צבי (אנטמן) אמיר, לוחמים אחד-אחד, סיפורו של גדוד 11 במלחמת העצמאות
- גדוד טנקים במערכות הגולן, מערכות 234-235, ינואר-פברואר 1974 , ציוני דרך מפי בני, קצין בגדוד 377
מוטקה בן-פורת מספר על חטיבה 9 במלחמת יום כיפור, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ ניסים קלו, חטיבת עודד 9 באוגדת הבשן 210 - סיפור מורשתם של אנשי הטנ"א בחטיבה, באתר עמותת חיל הטכנולוגיה והתחזוקה (חיל החימוש), 2 בספטמבר 2021
- ^ יאיר קראוס, שרידי לוחמים נמצאו באזור קיבוץ מלכיה, באתר nrg, 27 באוקטובר 2013
- ^ משה דיין, יומן מערכת סיני, הוצאת עם הספר, 1966, עמ' 177
- ^ בני טוקר, "לא חטיבה 7 הכריעה את המלחמה, אלא חטיבה 9", באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2011
- ^ חטיבת עודד באתר "יד לשריון"
- ^ אופיר טל, "המחבל צעק 'אללה אכבר', התחלנו לירות עליו והוא נפל במקום", באתר הגבורה, במחנה, 15 במאי 2014, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה"
- ^ יאיר שלג, לתת, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006
- ^ יקיר שגב, זה לא הציוד טמבל, באתר מפלגת קדימה, 1 בספטמבר 2006
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 365
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 368
- ^ סקירה, באתר חיל השריון