משפט פתיחה הוא המשפט הפותח יצירה טקסטואלית: סיפורת לצורותיה, מאמר וכו'. למשפט הפתיחה מיוחסת חשיבות רבה, משום שהוא המשפט הראשון שבו נתקל הקורא, ולכן יש לו השפעה מכרעת על רצונו של הקורא להמשיך ולקרוא את היצירה. משפט הפתיחה פותח את פסקת הפתיחה, שאף לה מיוחסת חשיבות דומה. הסופר יואל הופמן כתב: "פתיחה היא הכל. צריך להיות בה, כמו בזרע עץ, כל הספר כולו".[1]

בסיפורת עריכה

בעת כתיבת סיפורת, לסופר חופש רב ביצירת משפט הפתיחה, שמטרתו לכידת תשומת לבו הקורא. פרופ' דוד אסף העיר: "מקובל להניח שסיפור טוב נבחן קודם כול במשפטים הראשונים שהסופר בוחר לפתוח בהם. שם כבר נמצא הכול."[2]

דוגמאות:

  • משפט הפתיחה של הרומן "בין שתי ערים" מאת צ'ארלס דיקנס, מתחיל במילים "זה היה הטוב שבזמנים, זה היה הרע שבזמנים" (It was the best of times, it was the worst of times)‏[3] הוא מהנודעים שבמשפטי הפתיחה בספרות האנגלית, והוא מושך את הקורא בסתירות המוצגות בו.
  • "לוליטה, הילת ימי, להט לילותי" (Lolita, light of my life, fire of my loins) - משפט הפתיחה לספרו של ולדימיר נבוקוב, "לוליטה", מציג מיד את תשוקתו של המספר ללוליטה.
  • בספרו של לב טולסטוי, "אנה קארנינה", משפט הפתיחה, שנחרת בזיכרון הקוראים, הוא: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה".

בנוסף למשפטי פתיחה הבולטים במקוריותם, מתקיימים גם משפטי פתיחה שבלוניים, כמו "היה היה פעם, לפני שנים רבות ...".

הסופר עמוס עוז הציג את הלבטים שבכתיבת משפט הפתיחה:

נניח שאתה רוצה לספר סיפור על בחורה אחת מנהריה, מתילדה, שנודע לה כי ביוון יש לה בת דוד אשר עד כה לא ידעה על קיומה. נניח שגם בת הדוד שמה מתילדה. ונניח שמתילדה מנהריה מחליטה לנסוע בספטמבר ליוון כדי לפגוש את קרובתה. אבל מה בא בהתחלה? מתילדה קמה בבוקר? מתילדה בסוכנות הנסיעות? מתילדה בילדותה, אז, כשהיד שלה נתפסה במאוורר? מתילדה מגיעה לאתונה, שוכרת חדר במלון של סוכני תוצרת חקלאית ופוגשת במגדל־דבורים ביישן? או אולי להתחיל דווקא בתיאור קורי העכביש במחסן שמתחת למדרגות? מה לכתוב בפרק הראשון? מתילדה נזכרת בעגילים של אמא של סבתא שלה, שגם לה קראו מתילדה? מה להכניס לעמוד הראשון? מה צריכה להבטיח הפסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח? ״באמצע שביל חיינו תעיתי ביער עד"? ובעצם, מה תהיה המלה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן? יושב. מקשקש על הדף. מקמט. זורק לסל. מקשקש.[4]

דרור בורשטיין, עורכו של הספר "דרוש לחשן" מאת חגי ליניק, ניתח את משפט הפתיחה של הספר:

בספרו של חגי ליניק המשפט הראשון שהיה בגדר מנגינת הרומן היה המשפט שמופיע בספר המונח לפני הקורא: "אותו ערב חזר נחמיה הביתה ופיו שותת דם". מי שיקרא את הספר יראה עד כמה המשפט הזה מקפל בתוכו את תמצית הסיפור. מצד אחד הוא משפט פשוט המתאר אדם שבמבט ראשון נראה לנו כמעין ערפד. מצד אחר קריאה של כמה משפטים בהמשך תגלה כי אין בערפד מדובר, אלא באדם החוזר מטיפול שיניים פשוט, והדם שבפיו אינו דם של צייד אלא דם של כאב. מצד שלישי הפה המדמם הזה "מתכתב" עם הפה המדבר של המספר את הסיפור, שאף הוא פה מדמם במובן המטאפורי של פה המדבר על כאב ועל אובדן דם, אובדן חיים וקרבת דם. כותרת הספר היא "דרוש לחשן", כלומר, דרוש מי שידבר בשביל הזולת. המשפט הראשון, כפי שהוא מופיע בספר, הוא משפט שמגשים מיד את הכותרת: הוא מציב קול מספר שמדבר, או לוחש, במקום הפה המדמם של האב בסיפור.[5]

במסיבה שנערכה בשנת 1958 לכבוד יובל השבעים לש"י עגנון אמר הסופר ס. יזהר:

תמיד המשפט הראשון בסיפוריך הוא כזה שטוב לחזור ולקרוא אותו. הוא טעים, הוא מעניין, הוא גביש. גביש אשר ככל שאומרים הקריסטלוגרפים, גביש גדול שמתפורר, חוזר ומתפורר לגבישים קטנים, הלוך והתפורר לעוד גביש קטן וכולם גביש כגון הראשון. מועט שתמיד חוזר בו השלם. והפסוק הראשון ולעיתים כל פסוק, הוא ממין הגביש הזה. ועל כן יש סיפורים שהמשפט הפותח מקופל בו הסיפור כולו, העניין כולו, הנקודות כולן.[6]

כך הציג גיא ארליך את מפגשו עם הספר "כל מה שאני" מאת אנה פאנדר:

הרבה זמן עבר עד שהתחלתי לקרוא בספרה של הסופרת האוסטרלית אנה פאנדר, "כל מה שאני" בגלל משפט אחד: "כשהיטלר עלה לשלטון הייתי באמבטיה". המשפט הזה, הפותח את הספר, הרגיז אותי. הרגשתי שהוא מזויף, מתאמץ מדי, מחושב מדי. כזה שמנסה להציע פתיחה "אחרת" ו"מקורית" לעוד רומן שעוסק בנאצים ובמלחמת העולם השנייה. כזה שאמור לסחוף את הקורא, שילך שבי אחר השילוב של המינורי והמאז'ורי, הפרטי והציבורי, האמבטיה וההיטלר. שהרי ידוע שהחלק הכי חשוב ברומן, לכאורה, הוא הפתיחה, שמטרתה "ללכוד את הקורא".
אותי הפתיחה הזאת הבריחה. הרגשתי אפילו שיש בה משהו שמזלזל בי כקורא. לא האמנתי לה — במובן הספרותי — ולא חשבתי שהיא יכולה לייצר רומן "לירי, מריר, משעשע ועצוב — כל אלה גם יחד", כפי שנכתב על גבי הכריכה האחורית. בקיצור, סגרתי את הספר.
אבל בכל זאת פתחתי אותו שוב. ולאט לאט, ככל שהתרחקתי משורת הפתיחה, גיליתי שאולי מיהרתי להשליך ממנה, שלא בצדק, על הרומן כולו.[7]

בכתבי הקודש עריכה

משפט הפתיחה של ספר בראשית, ”בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”, הוא ממשפטי הפתיחה המפורסמים ביותר, אם לא המפורסם שבהם. המשפט מעביר את המסר המרכזי של התנ"ך: אלוהים הוא בורא העולם ולפיכך השולט בו. עם זאת, רש"י בחן את ההצדקה למשפט פתיחה זה:

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות, י"ב, ב'), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים, קי"א, ו') "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".[8]

מסכת אבות מתחילה במשפט "משה קיבל תורה מסיני ...". פרשן המשנה, רבי עובדיה מברטנורא, מנמק מדוע נפתחת המסכת דווקא במשנה זו:

אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצווה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יואל הופמן, מצבי רוח, הוצאת כתר, 2010
  2. ^ דוד אסף, "הצדיק שבא אל ההר: היסטוריה וספרות ב'אל מקום שהרוח הולך'", בקובץ: חנה סוקר-שווגר וחיים וייס (עורכים), מלאכת החיים - עיונים ביצירתו של חיים באר, הוצאת עם עובד, תשע"ד, עמ' 305
  3. ^ Charles Dickens, A Tale of Two Cities, Project Gutenberg
  4. ^ עמוס עוז, מתחילים סיפור, הוצאת כתר, 1996, עמ' 8
  5. ^ דרור בורשטיין, דרוש פסל: דרור בורשטיין כותב על העבודה עם חגי ליניק, באתר nrg‏, 20 בינואר 2012
  6. ^ דן לאור, "כל מה שהלב רוצה לומר ואינו מספיק לומר: קולות ממסיבת יובל השבעים של ש"י עגנון", אלפיים 30, תשס"ז, עמ' 237
  7. ^   גיא ארליך, "היטלר לא יוכל לעשות כלום", באתר הארץ, 11 במאי 2015
  8. ^ פירוש רש"י לבראשית א א