משתמשת:Kulli Alma/איירה הייז
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ מלחמות וקרבות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
איירה המילטון הייז (12 בינואר 1923 - 24 בינואר 1955) היה נחת מארינס של ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, ובן הקבוצה הילידית האתנית אקימל אוודהם. הייז נודע כאחד מששת הגברים שהופיעו בתצלום האייקוני הנפת הדגל באיוו ג'ימה. [1] [2]
בעקבות התצלום הוא הוכר כגיבור מלחמה, ופניו הפכו מוכרות בכל רחבי ארצות הברית. עם זאת, הוא הידרדר לאלכוהוליזם, וכיום מקובל להניח היום שסבל מהפרעת דחק פוסט טראומטית.
ב-10 בנובמבר 1954, הוא השתתף בחנוכת אנדרטת המלחמה של חיל הנחתים בארלינגטון, וירג'יניה, אשר עוצבה על פי דגם התצלום האייקוני של רוזנטל. כשלושה חודשים לאחר מכן, ב-24 בינואר 1955, הוא מת לבדו בעת שהיה שיכור. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ב-2 בפברואר 1955.
כגיבור מלחמה, הייז הונצח באמנות ובקולנוע, לפני ואחרי מותו. בשנת 1949, הוא שיחק את עצמו כשהוא מניף את הדגל בסרט "חולות איוו ג'ימה", בכיכובו של ג'ון וויין. הוא נזכר בסרט העלילתי The Outsider (1961), בכיכובו של טוני קרטיס בתפקיד הייז. הסרט נתן השראה ל"בלדה על איירה הייז", בביצוע ג'וני קאש ובוב דילן. בשנת 2006, דמותו של הייז הופיעה בסרט מלחמת העולם השנייה גיבורי הדגל, בבימויו של קלינט איסטווד.
קורות חייו עריכה
איירה הייז נולד ב- Sacaton, אריזונה, עיירה בקהילה הילידית של נהר חילה במחוז פינאל, בן לקבוצה האתנית אקימל אוודהם (הידועה יותר בשם פימה). הוא היה הבכור מבין שישה ילדים שנולדו לננסי וויטאקר (1901–1972) ולג'וזף הייז (1901–1986). [3] ג'וזף הייז היה יוצא מלחמת העולם הראשונה ועבד במשק חקלאי קטן שיועד לצורכי משפחתו. ננסי הייז הייתה פרסביטריאנית אדוקה ומורה בבית ספר יום ראשון בכנסיית Assemblies of God.
הייז נזכר על ידי משפחתו וחבריו כילד ביישן ורגיש. שרה ברנאל, אחייניתו, אמרה, "איירה הייז היה אדם שקט מאוד; יכלו לעבור ימים שלמים בלי שאמר מילה, אלא אם פנו אליו קודם. שאר ילדי הייז היו משחקים ומקניטים אותי, אבל לא איירה. הוא היה שקט, וקצת מרוחק. איירה לא דיבר אלא אם כן דיברו איתו. הוא היה בדיוק כמו אביו". [4] למרות זאת, כבר בגיל צעיר הייז הפגין הבנה מרשימה בשפה האנגלית, שפה שרבים מבני הפימה מעולם לא למדו לדבר. [5] הוא למד לקרוא ולכתוב כבר בגיל ארבע והיה קורא רעבתני. [5]
לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור בדצמבר 1941. הייז סיפר לחברתו לכיתה אלינור פסקוואל שהוא נחוש להתגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית. [6]
חיל הנחתים האמריקאי עריכה
מלחמת העולם השנייה עריכה
הייז התגייס ליחידת המילואים של חיל הנחתים(אנ') ב-26 באוגוסט 1942. [7] באוקטובר התנדב לאימוני צנחנים של הנחתים במחנה גילספי (אימוני הצניחה של הנחתים הופסקו בסיום מלחמת העולם השניה). ב-30 בנובמבר הפך איירה הייז לפימה הראשון בהיסטוריה שקיבל את כנפי הצניחה.
ב-14 במרץ 1943 הפליג הגדוד של הייז לקלדוניה החדשה, קבוצת איים בדרום־מערב האוקיינוס השקט. היחידה שלו עברה שינוי ארגוני והוגדרה כפלוגה K, בגדוד הצנחנים השלישי, ברג'ימנט צנחני הנחתים[8] של החיל הנחתים האמפיבי הראשון(אנ').
ב-4 בדצמבר, הייז נחת עם יחידתו בבוגנוויל ונלחם נגד היפנים בתפקידו כמפעיל BAR (רובה אוטומטי אשר שימש כמקלעון).
הייז הועבר לפלוגה E, גדוד 2, ברג'ימנט ה-28 של אוגדת הנחתים החמישית. בספטמבר הפליגה פלוגתו להוואי להמשך אימון עם הדיוויזיה החמישית שהתאמנה על פלישה וכיבוש של איוו ג'ימה.
קרב איוו ג'ימה עריכה
אוגדת הנחתים החמישית נחתה באיוו ג'ימה ב-19 בפברואר 1945. פלוגה איזי נחתה בחוף הדרומי ליד הר סוריבאצ'י. למעלה מ-20,000 חיילים יפנים היו מבוצרים בביצורי האי ופקודותיהם היו להילחם עד מוות. רק 216 חיילים יפנים שרדו בסיום הקרב.
כיבוש ההר והנפת דגל ראשונה עריכה
ב-23 בפברואר, סא"ל צ'נדלר וו. ג'ונסון, מפקד הגדוד השני, הורה לכוחותיו לתפוס ולכבוש את פסגת הר סוריבאצ'י ולהניף את דגל הגדוד במידת האפשר כדי לאותת שהוא מאובטח. [9]
לאחר ארבעה ימים של לחימה, הנחתים הגיעו אל מורדות ההר. בשעה 8:30 בבוקר, הכוח החל לטפס במדרון המזרחי של סוריבאצ'י. סגן שרייר ואנשיו כבשו את הפסגה, ובשעה 10:30 בבוקר, סגן שרייר, סמל המחלקה תומאס, יחד עם הנסן, ולינדברג, הניפו את הדגל בפעם הראשונה. [10] חלקם נהרגו בהמשך הקרבות.
הנפת הדגל השנייה עריכה
לאחר שהדגל הונף בפעם הראשונה, הוחלט שיש להניף דגל גדול יותר ולמשימה זו נשלחו הסמל סטאנק עם עוד מספר חיילים, ביניהם הייז. אף על פי שהמשתתפים באירוע הראשון והשני היו חיילים אקראיים שהיו במקום, לזהותם תהיה חשיבות בהמשך, מכיוון שהם זכו לפרסום ונודעו כגיבורים עם פרסום הצילום האייקוני של האירוע. רובם נרגו בהמשך הקרבות העקובים מדם, ונוצר בלבול באשר לזהותם. נדרשו כמה אירועי חקירה של הצי עד שלבסוף זוהו כל המעורבים ונשללה זהותם של אחרים שטענו כי השתתפו בהנפת הדגל.
ב-23 בפברואר 1945, הגיעו חמשת הנחתים לפסגה בערך בשעה אחת בצהריים, והנפו את הדגל האמריקני השני על הר סוריבאצ'י. את האירוע הנציח צלם הקרבות של סוכנות הידיעות AP, ג'ו רוזנטל והצילום הפך מייד לאייקון של המלחמה.
הייז נלחם על האי עד לכיבוש האי ב-26 במרץ. באותו יום, הוא השתתף בלוויות החיילים האמריקאים שנפלו בקרבות העזים. מהמחלקה המקורית שמנתה ארבעים וחמישה אנשים, נותרו בחיים רק חמישה נחתים. גם חלק ממניפי הדגל נהרגו בהמשך הקרבות.
מלווה המלחמה השביעי עריכה
בעקבות הפרסום לו זכה הצילום של ג'ו רוזנטל, הפכו הנחתים המופיעים בו בן לילה לגיבורים, והנשיא רוזוולט נזקק להם על מנת לעודד את הציבור לקנות את אגרות החוב שהיו נחוצות למדינה למימון המלחמה. נתנה הנחיה נשיאותית לשלוח אותם מייד לארצות הברית והם החלו להשתתף באירועים בכל רחבי ארה"ב לגיוס כספים במלווה המלחמה השביעי.
לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה
הייז ניסה לנהל חיים אזרחיים נורמליים לאחר המלחמה. "המשכתי לקבל מאות מכתבים. ואנשים היו נוסעים בשמורה, ניגשו אליי ושואלים, 'האם אתה האינדיאני שהניף את הדגל באיוו ג'ימה?'" [12] למרות שהייז דיבר לעתים רחוקות על אירוע הנפת הדגל, הוא דיבר באופן כללי יותר על שירותו בחיל הנחתים בגאווה.
הייז נראה מוטרד מכך שחברו בלוק עדיין לא קיבל את ההכרה שלה היה זכאי כאחד ממניפי הדגל. במאי 1946, הוא הלך ברגל ונסע בטרמפים לאורך 1,300 קילומטרים מקהילת האינדיאנים של נהר חילה באריזונה לחווה של משפחת בלוק בווסלאקו, טקסס, כדי לחשוף את האמת להוריו של בלוק על כך שבנם הרלון נמצא בתצלום של רוזנטל. משפחתו של בלוק, במיוחד אמו, הייתה אסירת תודה להייז. היא יצרה קשר עם חבר הקונגרס של טקסס מילטון ווסט בנוגע למכתבו של הייז שהחל בחקירת חיל הנחתים בדצמבר. [13]
בשנת 1949, הייז הופיע לזמן קצר בתור עצמו בסרט "חולות איוו ג'ימה", בכיכובו של ג'ון וויין.
לאחר המלחמה הייז הפך לאלכוהוליסט ונעצר 52 פעמים בגין שיכרות[14]. הוא לא היה מסוגל להחזיק במשרה קבועה, ועבר בין מספר רב של עבודות, בין השאר כנהג של אליזבת מרטין, אשתו לשעבר של דין מרטין, אך לא הצליח להיגמל מאלכוהול. [15] בהתייחסו לאלכוהוליזם שלו, הוא אמר: "הייתי חולה. כמעט שנשברתי מלחשוב על כל החברים הטובים שלי. הם היו גברים טובים ממני והם לא חזרו הביתה, ובטח שלא לבית הלבן, כמוני." [12]
הייז היה פיכח בזמן שהשתתף בטקס חנוכת אנדרטת המלחמה של חיל הנחתים ב-10 בנובמבר 1954. בטקס השתתפו הנשיא אייזנהאואר, סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון, שר ההגנה צ'ארלס א. ווילסון, סגן שר ההגנה רוברט אנדרסון ובכירים נוספים, כמו גם מניפי הדגל הנוספים שנותרו בחיים ומשפחותיהם של מניפי הדגל שנפלו.[10] האנדרטה היא פסל ברונזה המנציח את רגע הנפת הדגל. הייז נפגש עם איזנהאואר שדיבר עליו כגיבור, אך כשאחד מהכתבים בטקס ניגש אל הייז ושאל אותו האם הוא שמח מהאירוע החגיגי, הייז אמר בעצב "אני לא" [16].
את אי השקט שלו לגבי התהילה שלא ביקש לעצמו ואת בעיותיו לאחר המלחמה, תיעד לראשונה הסופר ויליאם ברדפורד הואי ב"האאוטסיידר", שפורסם ב-1959. ב-1961 הספר עובד סרט, בבמויו של דלברט מאן שהיה בעצמו חייל במלחמת העולם השנייה. את דמותו ל הייז שיחק טוני קרטיס. הסרט גיבורי הדגל מ-2006, בבימויו של קלינט איסטווד, מציע שהייז סבל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
מותו עריכה
בבוקר ה-24 בינואר 1955, הייז נמצא מת ליד בקתה נטושה ליד מקום מגוריו בסקאטון, אריזונה. לילה קודם, הוא שתה ושיחק קלפים בשמורה עם חבריו ושני אחיו, ורנון וקנת. המשחק הסתיים בעקבות מריבה בין הייז לפימה בשם הנרי סטויאנט, וכולם עזבו מלבד הייז וסטויאנט. חוקר מקרי המוות קבע כי מותו של הייז נגרם משכרות. עם זאת, אחיו קנת, מוותיקי מלחמת קוריאה, האמין שהמוות נבע מהעימות עם סטויאנט, אך סטויאנט הכחיש כל האשמות על ריב עם הייז[17] ומשטרת השמורה לא ניהלה חקירה על מותו של הייז. לא הייתה גם נתיחה שלאחר המוות. ב-2 בפברואר 1955, הייז נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. [18]
[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות הלאומי ארלינגטון]] [[קטגוריה:קרב איוו ג'ימה]] [[קטגוריה:נפטרים ב-1955]] [[קטגוריה:ילידי 1923]]
- ^ Ó'Riain, Seán (2006-09-01). "An Irishman's Diary". The Irish Times.
- ^ "Corporal Ira Hamilton Hayes, USMCR". Who's Who in Marine Corps History. History Division, United States Marine Corps. אורכב מ-המקור ב-2006-10-31. נבדק ב-2006-09-01.
- ^ Bradley & Powers 2006, p. 38
- ^ Bradley & Powers 2006, pp. 39–41
- ^ 1 2 Bradley & Powers 2006, p. 39
- ^ Bradley & Powers 2006, p. 41
- ^ Bradley & Powers 2006, p. 42
- ^ The U.S. Airborne, Attached Units – The U.S. Airborne during World War II, 1st Marine Parachute Regiment
- ^ G. Greeley Wells (17 באוקטובר 1991). "The Man Who Carried the Flag at Iwo Jima". The New York Times. p. A26.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Brown, Rodney (2019). Iwo Jima Monuments, The Untold Story. War Museum. ISBN 978-1-7334294-3-6. נבדק ב-16 במרץ 2020.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ You Tube, Smithsonian Channel, 2008 Documentary (Genaust films) "Shooting Iwo Jima" Retrieved March 27, 2020
- ^ 1 2 Viola, Herman J.; Campbell, Ben Nighthorse (18 בנובמבר 2008). "Fighting the Metal Hats: World War II". Warriors in Uniform: The Legacy of American Indian Heroism. National Geographic. National Geographic Books. pp. 93–94. ISBN 978-1-4262-0361-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Robertson, Breanne, ed. (2019). Investigating Iwo: The Flag Raisings in Myth, Memory, and Esprit de Corps (PDF). Quantico, Virginia: Marine Corps History Division. pp. 243, 312. ISBN 978-0-16-095331-6.
- ^ "Then There Were Two". Time. 7 בפברואר 1955. אורכב מ-המקור ב-15 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McNeel, Jack (12 בספטמבר 2018). "An Iwo Jima Story You May Not Have Heard". Indian Country Today. נבדק ב-18 בספטמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jeffers, Harry Paul (2003). "Ira Hayes". The 100 Greatest Heroes. Citadel Press. p. 135. ISBN 978-0-8065-2476-4.
- ^ Bradley & Powers 2006, p. 503
- ^ ANC Explorer