משתמש:אוריה אורן/ארגז חול/היסטוריה של הבוטניקה

ההיסטוריה של הבוטניקה היא פירוט התהליכים, האירועים והאישים שבהם הועלו שאלות בתחומי הבוטניקה, התחום של מדעי הטבע החוקר את הצמחים - כולל קבוצות יצורים שנחשבו בעבר לצמחים. בשל חשיבות הצמחים לאדם במגוון תחומי חיים, ההיסטוריה של הבוטניקה היא ארוכה כימי התרבות האנושית, ונושקת לתחומי מדע רבים.

במובנה הבסיסי, ראשיתה של הבוטניקה הוא בבתצפיות של ציידים-לקטים מתקופת האבן הקדומה, שהעבירו מידע בעל פה מדור למשנהו. התיאור הכתוב הידוע הראשון אודות צמחים, מתוארך למהפכה הנאוליתית, לפני כ-10,000 שנה, כאשר באותו הזמן החל ביות הצמחים ובעלי החיים. בתקופות אלו הבוטניקה עסקה למעשה בשימוש האדם בצמחים לצרכי מאכל, רפואה ותעשייה זעירה.

ראשון העוסקים בחקר הצמחים עצמם, מעבר לשימושם המעשי, הוא תאופרסטוס, תלמידו של אריסטו, בשנת 350 לפני הספירה בערך; זוהי נקודת ציון לתחילתה של הבוטניקה המודרנית. באירופה, זמן מה לאחר מכן, נסוגה התפתחות ענף המדע הבוטני בזמן ימי הביניים, ובמשך כ-1000 שנה לאחר מכן, חקר הבוטניקה התמקד בשימושים מעשיים של צמחים לצרכי רפואה בעיקר. המידע נאסף בחיבורים הקרויים 'herbal', שם הנגזר מהמונח 'herb' - צמח מרפא. במקביל, בסין ובארצות ערב נשמרו הכתבים מימי יוון הקלאסית, והם הורחבו בעזרת ידע חדש שהצטבר.

הרנסאנס האירופאי, במאות 17-14 לספירה, בישר גם תחייה מחדש לבוטניקה, שהפכה לענף מדעי נפרד מידיעת הטבע, לצד חקלאות ורפואה. המידע נאסף בפלורות, ספרים שכוללים את הצמחים הטבעיים לאיזור מסויים, ובכך הפלורה החליפה את ההרבל של ימי הביניים.

המצאת המיקרוסקופ הביאה לראשית חקר האנטומיה של הצמח, ונעשו הניסויים המתוכננים הראשונים בפיזיולוגיה של הצמח. כמו כן, במקביל התרחבו המסעות בעולם, גילוי ארצות והמסחר הבינלאומי; אלה הביאו איתם תיאור נרחב של צמחים מכל רחבי העולם, ואלו גררו עיסוק הולך וגובר בנומנקלטורה ומיון של צמחים, שהניחו את אבן היסוד למדע הסיסטמטיקה, שעוסק במיון עולם הטבע, ובכללו הצמחים.

שינויים טכנולוגיים בני זמננו גרמו להתפתחות ענפי משנה של הבוטניקה, כדוגמת ביולוגיה של התא הצמחי, ביולוגיה מולקולרית וביוכימיה. כיוון התפתחות אחר של הבוטניקה הוא בהקשר הרחב של הקשר שבין האורגניזם לסביבתו - "אקולוגיה", שעוסק מטבע הדברים בחקר הצמחים, ותחום נושק לו הוא הפיטוגאוגרפיה, שבה נחקרים הפיזור במרחב של מיני צמחים.

האם יש טעם לפרק הקדמה? הוא טאוטולוגי ברובו

הקדמה

היסטורית, בוטניקה וזואולוגיה הם ענפי המדע הראשיים של הביולוגיה, וההיסטוריה שלהם כרוכה בהתפתחות מדעי הטבע האחרים - כימיה, פיזיקה וגיאולוגיה. ניתן להפריד בין שני כיווני מחקר בבוטניקה, האחד - מחקר העוסק בצמח עצמו, וכוללים, באופן מסורתי, את ענפי המחקר הבאים:

• מורפולוגיה של הצמח - העוסק בצורה החיצונית של הצמח, ופועל יוצא ממנו הוא הסיסטמטיקה
• אנטומיה של הצמח - העוסק במבנה הפנימי של הצמח
• פיזיולוגיה של הצמח - העוסק בניתוח תפקודי של הצמח.

כיוון המחקר השני הוא עיסוק בבוטניקה יישומית, שכוללת את ענפי המחקר הראשיים הבאים:

• חקלאות - ובכללה גם ייעור והורטיקולטורה
• פיטופתולוגיה

משחר האנושות ועד ימי הביניים

ערך מורחב – המהפכה הנאוליתית

בחברות ההנוודיות שהתבססו על לקט וצייד, הידע שהצטבר אודות צמחים שונים באמצעות תצפיות הועבר על ידי לימוד בעל פה. השימוש שנעשה בצמחים למטרות מזון, מחסה, הרעלה, רפואה וריטואלים "הכתיב" את שמם ומיונם של הצמחים, שקובע בשיטת טקסונומיה עממית. אורח החיים הנוודי השתנה בצורה דראסטית עם תחילת המהפכה הנאוליתית, המכונה גם 'המהפכה החקלאית', בה בויתו לראשונה צמחים ובעלי חיים. תמורות רבות שחלו בתחומי החברה והטכנולוגיה הביאו להתפתחות יישובי קבע והמילה הכתובה, וכך גם שופרה באופן דרמטי היכולת להעביר ידע סיסטמטי מדור לדור.

בזמן התקופה הניאוליתית, הלך וגדל הידע אודות צמחים, כתוצאה מהשימוש הנרחב בהם לצרכי מאכל ורפואה. כל הצמחים הנחשבים בימינו מזונות בסיסיים בויתו בתקופה הזו, כתוצאה מהתליך מתמשך של ברירת הזנים בעלי התנובה הגבוהה יותר. קטניות גודלו בכל היבשות, אך רוב התזונה התבססה על דגן עיקרי: אורז במזרח אסיה, חיטה ושעורה ב מזרח תיכון, ותירס במרכז ודרום אמריקה. בימי יוון ורומא העתיקה, קיים תיעוד כתוב לגידולי חקלאות רבים, לרבות פירוט זניהם, המקובלים גם בימינו - כדוגמת גפן, תפוח, תאנה וזית. הבוטנאי וויליאם שטרן קבע כי "צמחי התרבות הם המורשת יקרת הערך והחיונית ביותר של התרבויות העתיקות"

כמו כן, בתקופה הניאוליתית אנו עדים לרמזים ראשונים לאיורי צמחים, וכן תיאורים של גנים במצרים העתיקה, בסביבות 3,000 לפני הספירה. התיעודים הכתובים הראשונים של תיאורי צמחים, אינם שייכים לצמחי מאכל, אלא דווקא לצמחי מרפא. אלה מופיעים בספרות הרפואית של מצרים העתיקה, סין, מסופוטמיה והודו. ההיסטוריון של הבוטניקה אלן מורטון מציין כי בעוד רוב החקלאים היו בני מעמדות נמוכים ולא זכו לחינוך, העיסוק ברפואה היה מנת חלקם של בני המעמד הגבוה, כדוגמת שמאנים, כהני דת ורופאים - ולאלו, הייתה יכולת גבוהה יותר לתעד את הידע הנצבר אודות צמחים, ולהעבירו לדורות הבאים.

הודו

קיימות עדויות כתובות למיון צמחים בתרבויות הודו העתיקות, שמתוארכות לתקופה שמקבילה לתקופת הברונזה במזרח הקרוב- 1700-1100 שנה לפני הספירה הנוצרית. בכתבי הריג ודה, הודה העתיקה ביותר, הצמחים נחלקים לעצים, עשבים המועילים לאדם, וצמחים זוחלים - כולל חלוקות משנה לכל אלו. בספר האתרוודה, שהיא הודה הרביעית, הצמחים ממויינים לשמונה מחלקות, על פי תכונות מורפולוגיות, כדוגמת מספר הגבעולים. חלוקות נוספות הועלו על הכתב בספרי דת נוספים, כולל ב'מנוסמוריטי'- חוקי מנו, שנחשב לספר המשפטים של דת ההינדואיזם.

סין

כתבים המתארים צמחים נמצאו בסין, ותוארכו לתקופת המדינות הלוחמות - המאות ה 5-2 לפני הספירה. כתבים אלו מתעדים שימוש בצמחי מרפא לתבשילים. כותבים סינים רבים לאורך המאות שלאחר מכן תיעדו את הידע המצטבר אודות צמחי מרפא. הבולט מביניהם הוא ג'נג ג'ונגז'ינג, איש המאה השנייה והשלישית לספירה, שסיכם את הידע שהצטבר בדורות שקדמו לו בתחום הרפואה, ובין השאר- גם תיעד מיני צמחים. מאות שנים מאוחר יותר, ראוי לציון איש האשכולות שן קואו בן המאה האחת עשרה, שתיעד באופן מסודר מאות מיני צמחים.

יוון העתיקה

אתונה העתיקה בזמן ההמאה ה-6 לפני הספירה, היוותה מרכז סחר שוקק, אליה התכנסו השפעות מתרבויות מצרים העתיקה, מסופוטמיה והתרבות המינואית. ההגות הפילוסופית של התקופה כללה תחומים רבים. אמפדוקלס (כנראה 493-433 לפנה"ס), הגה תיאוריה בדבר יכולת המינים להשתנות ותהליך הברירה הטבעית, ובכך נחשב ל'מבשר' תורת האבולוציה של צ'ארלס דארווין. הרופא היפוקרטס (‏460 - 377 לפנה"ס) גרס כי, בניגוד לדעה הרווחת, מחלות אינן גזירות שמיים, וייסד גישה של ריפוי על-ידי תצפיות ושימוש בנסיון. כתוצאה מכך, גברה ההתעניינות בצמחים, בשל היכולת שלהם להביא לריפוי מחלות. עבודות מחקר רבות מאותה תקופה והלאה, ציינו לא רק את השימוש הרפואי של הצמח אלא גם את תחום התפוצה שלו, מורפולוגיה, פיזיולוגיה, גידול ורבייה. בכך, הוחה אבן הייסוד למדע הבוטניקה.

הראשון